נָפִיל

 1, ש"ז, מ"ר נְפִלִים, נְפִילִים, — איש גְבַהּ קומה מאד, ענק, Riese; géant; giant: הַנְּפִילִים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם (בראש ו ד). ושם ראינו את הַנְּפִילִים בני ענק מן הַנְּפִילִים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם (במד' יג לג). — ובתו"מ: עלה רש אל תירא ואל תחת לא מן הנפילים ולא מן עם רב (מד"ר במד' כג.). — ואמר המליץ: ולי אדון אשר אמר בטח בי ואפיל בנעימים לך חבלים, אני אשבר לך שני כפירים אני אפיל לפניך נפילים (ר"ש הנגיד, הלי תעש).  אשר עלה במחשבתו להפיל נפיליהם באפו כנפלים, והשועים כתולעים חשבם בקצפו וחילים כנמלים (הוא, שם).  זך כעדת זכים וגאה בן גאים ושפל בין שפליה, מזה ובן מזים ומעמידי ארץ ומפילי נפיליה (הוא, הנה יחידתי).  בחר את בעלי שכל לחברה ומועצה וקוצה בכסילים, במשכיל תעקור סלע ותבוא במו צרה ותשך אף נפילים (הוא, בן משלי ב סד). נפלו נפיליהם הרוגים מידי ילד אחי ענר ולא רוצחו, יכם (היין) ולא יחלו ויהלמם ידעו ועת קום בעדו יצוחו (רמב"ע, דיואן סז, כ"י בודל').  ויש בעלמים מסכל חכמים וצעיר לימים מבאר פלאים ובקרב מליצים ללחם חלוצים להפיל נפילים ולחלוש רפאים (הוא, שם, דף 130).  דור הנפילים מאסו בך וגם אמרו לך סור ממנו הראת אותם את רוב כעסך ובמה שיחרפוך בם דנתם (סדר יוה"כ, קטע כ"י גני', Elbog. 116).  להם יש שם עולם אחרית ושׂבר, ואנחנו בחשך נתכס ושמנו, לו גם בנפילים נפליאה מעשינו, היסופר מהם באבדון וקבר (יל"ג, רופאים ורפאים). — ובמליצה פשוטה, במשמ' ענק, גבור חיל: כי נלחם דוד במחנה הנפילים ויבוא אחד וישב מאחורי דוד להכותו וכו' ויסוב אז דוד את פניו ויך את הנפיל ההוא וימת (יוסיפ' פו). — והשתמשו קצתם בו במשמ' ההפך בענין אנשים שירדו מגדולתם: הנפילים היו בארץ שהם בניהם אשר הולידו שהם נופלים ממדרגת אבותיהם ולא בלבד בזמן ההוא אבל בכל זמן שיבואו בני האדם הנכבדים אל בנות האדם הפחותים בלי ספק יולדו להם רוצה לוצר הנפילים שזכר ובזה האופן יתבזו המשפחות ויפלו ממדרגותיהם (ר"י אברבנאל, בראש' ו ד). — בן הנפילים, מין ממיני הצב: צב זה  הצב למינהו לרבות מינים של צב חברבר2 ובן הנפילים וסלמנדרא (ספרא שמיני פרש' ה).  זעזע את הימים והראהו את בן הנפילים וכו' זעזע את הישוב והראהו את הצב (מד"ר שמות טו). — ורוח בן הנפילים, שֵׁד: רוח בן הנפילים 3 באה עלין (בכור' מד).



1 ברט (29, WU) גזר מלה זו מן נבל בערב' במשמ' חֹזק וכח גבורה. אך זה דחוק. ובארמ' ניפלא, נפילא הוא הכוכב כסיל. באשור' נַפַאלֻ מקביל ל-גבארֻ' גבורים, עי'  OLZ. 1910, 196 f

2 בגמ' חול'  קכז.  הערוד.

3   כך בערוך וברש"י שם, ובנוסח הגמ' בן נפלים, ובכ"י מינכ' רוח נפלים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים