מקור נָפוֹץ, פעו' נָפוּץ — נָפַץ כְּלִי חרס וכדומ', שברו פתאם, zerschlagen; fracasser; to shatter: ויתקעו בשופרות וְנָפוֹץ הכדים אשר בידם וכו' וישברו הכדים (שפט' ז יט-כ). העצב נבזה נָפוּץ האיש הזה בניהו אם כלי אין חפץ בו (ירמ' כב כח). — ובסהמ"א, ואמר המשורר: פזר נקבצים ונצמתו וככלי נפוּץ כתתו נבהלו מפניו ונבעתו (ר"י הלוי, מי כמוך יחיד מקים כשל). העצב הנבזה הנפוץ הקטן המתהלל בשירים ובמליצות ובמשפטן (עמנ' מחב' ו). 

— פִע', נִפֵּץ, נִפַּצְתִִּי, נִפַּצְתִּים, נַפֵּץ, תְּנַפְּצֵם, יְנַפֵּצוּ, — נִפֵּץ דבר מחֻבָּר ופרדו לחלקיו, חלק אותו: עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד המקום אשר תשלח אלי וְנִפַּצְתִּים שם ואתה תשא (מ"א ה כג). — וְנִפֵּץ כלי חרס, שברו לרסיסים: וכליו יריקו ונבליהם יְנַפֵּצוּ (ירמ' מח יב). — ובהשאלה, נִפֵּץ אנשים, שברם במכה חזקה כדי פיזור אבריהם: וְנִפַּצְתִּים איש אל אחיו והאבות והבנים יחדו נאם יי' לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם (שם יג יד). מפץ אתה לי כלי מלחמה וְנִפַּצְתִּי כך גויים והשחתי בך ממלכות וְנִפַּצְתִּי בך סוס ורוכבו וכו' וְנִפַּצְתִּי בך איש ואשה וְנִפַּצְתִּי בך זקן ונער וְנִפַּצְתִּי בך בחור ובתולה וכו' (שם, נא כ-כג). — נִפֵּץ ילד וכדומ', זרקו בכח ונשבר לחתיכות, או הכה באבן על ראשו וכו': אשרי שיאחז וְנִפֵּץ את עלליך אל הסלע (תהל' קלז ט). — והעם: וככלות1 נַפֵּץ יד עם קדש תכלינה כל אלה (דני' יב ז). — ובתו"מ: גוי שהיה מעלה ענבים בסלין ובדרדורין בגת אף על פי שניפצן בגת והיין מנתז על גבי ענבים מותר שאין דרכן לנסך כן (תוספת', ע"ז ז [ח] ה). ובעוף כיון שאתה מנפץ לצומת הגידים הרי ששה עשר חוטין (והזהיר , שמיני). עת הוא שיעלה אדרינוס שחיק עצמות וינפץ אבני בית המקדש (ר' תנחומ' מד"ר דבר' ג). — ובסהמ"א, ואמר הפיטן: חמש מאות מהלך רצת ולסוף בסוף לחמו נפצת וכל שאונו בסאסאה לחצת (ר"א קליר, יוצ' ליום ב' פסח, עשר מכות). אמץ אדירי כל חפץ בהתבקרם בדין חויבו לנפץ כלא נמצא כהם חפץ (הוא, אמץ אדירי, מוסף לרה"ש, א). — ואמר המשורר: דומה חזיז קלות בהרעמו בעב לנפץ את נכליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי). נפצו עון ועזבוהו ושטר חרות תקחוהו ולכם ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ר"י הלוי, אתיו אמונים). בך יגדעון לצים בך כלם מקוצצים בך לוחמיך מנופצים ואני אשמח בך (ראב"ע, בך אומץ).

— פֻע', נֻפַּץ, נֻפַּץ האבן וכדומ' שנִפְּצוּהוּ ושברוהו חתיכות חתיכות: בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנֻפָּצוֹת (ישע' כז ט).