פ"ע, נָפְצָה, נָפְצוּ, נָפוּץ, נָפוֹץ —  א) נָפַץ הָעָם, כמו פָּצוּ, נִתְפַּזְרוּ על פני כל המקום, sich zerstreuen; se disperser; to be scattered:  שלשה אלה בני נח ומאלה נָפְצָה כל הארץ בראש' ט יט. —  נפץ העם מעליו עזבוהו ונתפזרוּ, כי ראיתי כי נָפַץ העם מעלי ש"א יג יא.  מקול המון נדדו עמים מרממתך נָפְצוּ גוים ישע' לג ג. —  ב) *פ"י, נָפַץ דָבָר, פזר אותו:  נטמאו (הבכורים) בעזרה נופץ ואינו קורא ביכור' א ח.  נופץ עפרורית מן האוכל ר' חננאל שבת עד.. —  ובמשמ' הריק:  חמור וכיליו אני מוכר לך וכו' היה עליו שליף מלא נופצו1 ונותנין לו ר"ש, תוספת' ב"ב ד ב.  זו ממלאה ונופצת היא וכל הממלאה ונופצת אין לה תקנה שמואל, נדה סו..  (המדיר את אשתו) שתמלא ונופצת הוא, כתוב' עב.. —  ובסהמ"א: אין מסלקין את פי הנר וכו' ואינו חותך את ראש הפתילה בכלי אבל נופץ את ראשה בידו רמב"ם, הל' יו"ט ד ג.  ועור שחוגר נופץ הפשתן עליו בעת שנופץ הוא, כלים כד א.  אמרו חכמים אין עושין פתילה לנר של שבת וכו' אלא מדבר שהאור נאחז ונתלה בו כגון פשתן נפוצה ובגד שש וצמר גפן הלבוש, חלק אורח חיים, שבת רסד.

—  פִע', נִפֵּץ, יְנַפֵּץ, מְנַפֵּץ, פִּזֵּר וְנִעֵר והריק דבר:  הזורע וסיערתו הרוח (את הזרע לתוך הכרם) וכו' אם עשבים יופך ואם אביב ינפץ ואם הביאה דגן תדלק ר"ע, כלא' ה ז.  בעצם הזה של מוח שמשמנפצו אין בו מאומה ר' אבא בר כהנא, מד"ר ויקר' י. —  ובפרט נִפֵּץ ונִקה צמר מפסֹלת ואֹכל מעפרורית:  והגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו2 והצובע שבת ז ב.  שיעור המלבן והמנפץ3 והצובע והטוה שיעורו כמלוא רוחב הסיט כפול שם יג ד.  וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ1 וטוה וארג בן זומא, ברכ' נח..  פעם אחת נשכר עני בן טובים אצל בעה"ב שלא היה מכירו ונתן לו צמר לנפצו ונעצב הנשכר שהגיע לזו הפחיתה והרגיש בעה"ב ואמר לו הניחהו והשיב לו מאחר שנשכר הנח לנפץ הצמר ר"ח, יומ' כ:. —  ובסהמ"א:  ונמתה השם להכעיסם ונתירא מהן אכן ובלל שפתם וינפצם משכן רס"ג על חוי הבלכי, 32, הוצ' דוידסון. —  וצמר ופשתן:  וזה השוע אסור והוא שמנפצין הצמר והפשתן ביחד וילבוד אותם כעין מלבדין ויעשה מהן בגד אחד שו"ת הרי"ף שטז. —  ושער:  ואותה חולה עמדה בפניה והיתה מנפצת שערה ורצתה לפרוח ספ' חסידים תתתרסה.  המנפץ את האוכל מן עפרוריתו חייב משום דש ערוך, ערך פץ. —  ובשר מִמֶּלַח:  רב דימי מנהרדעא מולחו (את הבשר) במלח עבה ומנפצו4 הלכ' פסוק' לתלמידי ר"י גאון, שחיט' 144. —  ומשל:  וכשהגיע זמנו (של אדם) ליפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מונח לפניהם והוא שהמשל אומר נפצוהו ממולחו והשליכו לכלבים והזהיר, תזריע.  וצריכין לנפצו (את החרוסת) מעל המרור שלא יבטל טעם המרור הלבוש, חלק אורח חיים תעא ב. —  ושכבת זרע:  כשתשמשי מטתך תהפכי יפה כדי שלא תתעברי אלא תנפצי שכבת זרע ערוך, ערך פץ.  לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע תרוץ ברגליה ותנפצנו שלא יקלוט ותתעבר רש"י, כתוב' עב..  המודד לעכו"ם לתוך כלי שבידו ינפץ נפיצה או יזרוק זריקה כדי שלא יהיה ניצוק חבור ויאסור עליו מה שישאר בכלי העליון רמב"ם, מאכ' אסור' יב יב.

—  °פֻע' נֻפַּץ. —  ואמר הפיטן:  על פני פרת נֻפָּצו חסידיה פלגי סוף זכרה כערו יסודיה ר"א קליר, קנות לת"ב, שבת סורו מני.  ציף מחצל וצמר המנופץ שכורכות אותו הנשים כעין אגודה מלון צמח דוד, נכריות, קצ:.

—  °הִתפע', יתנפץ:  כי יתנפץ ויכלה כח ישראל ר"י הדסי, אשה"כ, סי' שעט, ד"ה וזרעו קנה.  הרחק מעליו פן יציק לך ולא יטנפך כאשר יתנפץ ב"ז, ב"ס, כב יב.