א) נִפע' מן פרד, עי"ש, — ב) °ש"ז, במספרים א, ג, ה, ועוד בהבדל מן הזוג במקור נדפס 'הזזג'. —  כמו ב, ד, ו, ועוד: וראיה אחרת שהא' אננו מספר מפני שכל מספר לא ימלט מהיותו זוג או נפרד (דונש בן תמים, פיר' ספ' יצירה כה). ומסגלת כל מספר נפרד שיחלק אל חלקים בלתי דומים (שם). ומהם (מההפכים) מה שאין אמצעי ביניהם כזוג ונפרד כי כל מספר אם זוג ואם נפרד (מלות הגיון שער יא). ושנים תחלת מספר הזוגות ושלשה תחלת מספר הנפרדים (ראב"ע, שמות ג טו). כל חשבון שהוא מזווג נחלק לזוגות נדמין אלו לאלו כגון ד, ו, ח, י, ואם הוא נפרד לשני חלקים שאין נדמין כגון ג, ה, ז, ט, (ר"י ברצלוני, פי' יצירה 144). כי כל אשר נקרא אחד בלתך לא באמת הוא אחד ולא מאמונה מיוחד כי הוא מחבר מאחדים ובנוי מנפרדים (בקשה לר' בחיי בהוצ' הד"ר יהודה, בסוף ספ' חו"ה בערבית). ואם ערכנו מספר חצי השם על חצי השם יהיה העולה כמספר מרובעי הנפרדים שאינן זוגות שהם במעלה הראשונה שהם האחדים (ראב"ע, ספ' השם שער ה). והמספר נחלק לב' חלקים ראשונים והם הזוג והנפרד והזוג הוא המספר הנחלק בינתים והנפרד הוא המספר שאינו יכול להתחלק בינתים וכו' ומסימני הנפרד שכל חלקיו לעולם אינם שוים ראב"ח הנשיא, קטע מס' יסודי התבונה ומגדל האמונה, בראש ספר המשיחה והתשברת, הוצ' מק"נ1. מיני המספר הם הזוג והנפרד (רלב"ג, מעשה חושב 2). נקבץ הנפרדים חנמשכים בדרך המספר והאחד עמהם שוה למרובע המספר האמצעי בין הנפרד האחרון והאחד (שם 16). ומספרי א, ג, ה, ז, ט, הם נפרדים ואומר שנקבץ נפרדי א, ג, ה, ז, ט, שוה למרובע האמצעי (שם). מיני הנגדיים כמו הראות והעורון והאור והחשך והזוג והנפרד במנין (ר' זרחי' הלוי, פי' משלי ה יז). כי החשבון זוג ונפרד והזוגות יש מהם ראשונים ושניים וכן הנפרדים כי השניים ראשון הזוגים וארבעה זוג שני והשלשה ראשון הנפרדים והחמשה נפרד שני או נפרד ראשון לזוג שני יהיו שבעה (ר"ש פלקירא, המבקש, עו). דמיון הראשון להמציא מספר שיהיה זוג ונפרד יחד יש"ר מקנדיה, מצרף לחכמה יז2. חלוק המספר אל הזוג והנפרד (ר"א מזרחי, חכמ' המספר ב, תחל' הפרק). 

— ג) °בדקדוק, הצורה המחלטת של השם או הפעל בלי חבור הכנויים, או של הכנויים בלי חבור עם השם או הפעל, ההפך מן דָבֵק מחֻבר ונצמד: ומן הכנוים מהם דבקים ומהם נפרדים (ר"י א"ת, הרקמה יז). ודע כי כנוי הפעול בו אם לאחד אם לרבים וכו' יתכן בו שיהיה דבק ושיהיה נפרד (שם). וכן יבואו אלה הכנוים וכו' על שני דרכים גם כן או שיהיו נפרדים או שיהיה מחברים (שם). והנפרדים כמו יד והנצמדים כמו ידי וידו וכן שמר נפרד ושמרני בדרך הזה נצמד (ראב"ע, מאזנים ג.). ויש שמות שמצאנו המחובר מהן ולא מצאנו הנפרד מהם ונגזור עליהם אל הקרוב והישר למשקלם חדשים לבקרים וכו' נאמר כי הנפרד ממנו בָּקָר (רד"ק, מכלול, שדה"ש פָעָל). צריך שנאמר כי מלחמתו משמרתו ודומיהם הנפרד מהם מלחמת משמרת (ר"א בחור, ספ' דקדוק ג יא). ולפי שמצאנו אריתי מורי עם בשמי שפטנו כי הנפרד ממנו בשׂם על משקל זהב (ר"ד יחיא, לשון למודים, פר' בחלוקת השמות). — ושם נפרד ההפך מן סמוך וְנִסְמָךְ: ומקנֶה רב היה לבני ראובן ולבני גד בסגול כי הוא נפרד ומקנֵה הבהמה אל אדני בצרי כי הוא סמוך (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, ברא). בן כשהוא נפרד בצירי וסמוך בסגול (ר"י א"ת כוזרי ב פ). כל שם הבא בפני עצמו בלי הצטרפות על שם אחר נקרא שם נפרד או שם מכרת לפי שבא על יסודו המכרת במשקלו בלי שנוי וחלוף תנועות בו (ב"ז, תל"ע ב ב קיא). — וצורת המלה בהפסק: שער ב' במחבר ובנפרד וכו' נדע כי רוב הנפרד יהיה באתנח ובסוף פסוק ויש שיהיה קצתו בזקף (ר"י א"ת, הרקמה כ). אבל בְּעָיוּ (בקמצות העין) צריך להיות נפרד כמו ויאמר שלחו אע"פ שאין בעיו באתנח כמו ויאמר שלחו (הוא, השרש' לריב"ג, בעה).