פ"ע, תִּצֶּינָה, wüstc werden; désoler; to fall in ruins, נָצְתָה העיר, חרבה, שממה: עלה אריה מסבכו ומשחית גוים יצא ממקומו לשום ארצה לשמה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מאין יושב (ירמי' ד ז).

– נִפע' נִצָּה, נִצְּתָה, – נִצְתָה הארץ, היתה שממה וחרבה: ותהי להשאות גלים נִצִּים ערים בצרות (ישע' לז כו). על מה אבדה הארץ נִצְּתָה כמדבר מבלי עבר (ירמ' ט יא). וישיתו ארצו לשמה עריו נִצְּתָה1 מבלי ישב (שם ב יה). כי נוף לשמה תהיה וְנִצְּתָה מאין יושב (שם מו יט).