קל לא נמצא.

― נִפע', נִצִּים, יִנָּצּוּ, ― נִצּוּ שני אנשים, נתקוטטו, רבו, התכתשו, הכו זה את זה: והנה שני אנשים עברים נִצִּים ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב יג). וכי יִנָּצּוּ אנשים ונגפו אשה הרה (שם כא כב). ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וַיִנָּצּוּ במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי (ויקר' כד י). כי יִנָּצּוּ אנשים יחדו איש ואחיו (דבר' כה יא). ולשפחתך שני בנים וַיִנָּצּוּ שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אתו (ש"ב יד ו). ― ועתיד מקֻצר *תִנָּץ, ― ואמר בן סירא: אל תינץ עם איש לשון ואל תתן על אש עץ (ב"ס גני' ח ג). ― ובסהמ"א: אע"פ שהגלוי נראה כי נקרתה האשה בדרך מקרה אך לא צדו הנצים להרגה נתחייבו בעבור כי נצו בדרך רשות הרבים (ר' אהרן הקראי, ספ' ג"ע דיני מומים). במשתה היין אל תוכח רעך ולא תפריענו בשמחתו לא תגלה מומיו ואל תנצה באיש והוא לבוש אדום (ב"ז, ב"ס לא לח-לט).

― הִפעי', הִצָּה, הִצּוּ, הַצּוֹת, הַצֹּתָם, ― הִצּוּ על, כמו נִפע': הוא דתן ואבירם קרואי העדה אשר הִצּוּ על משה ועל אהרן בעדת קרח בְהַצֹּתָם על יי (במד' כו ט).  ― ובמשמ' וְהִצָּה את, עשה מלחמה עם אויב: מכתם לדוד ללמד בְּהַצּוֹתוֹ1 את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגי מלח שנים עשר אלף (תהל' ס א-ב). ― ואמר הפיטן: והצו דברי ריבות אצו פתח חרבות והמציאו צרות רבות והשכו הרואות בארבות (מנחם בר מכיר, יוצ' אין מושיע, שבת חנכה).

― פִע', °נִצָּה, מְנַצָּה, ― כמו הִצָּה: טורפיהם (של היהודים) שָלו מקצה אל קצה יום יום לוחמם מנצה יד פורשים מלחץ ליצא (אזון תחן, סליח' ה עי"ת). לרע רצים ולאיד דצים מדנים בין אחים מְנַצִּים נותני מחלוקת וגדר פורצים (יוצ' א שבוע', אטום שפתיך).

― הִתפ', *הִתְנַצֶּה, מִתְנַצִּין, °מִנַּצִּין, ― כמו נפע': ומעשה באחד שהיה הולך מארץ ישראל לבבל כשהיה אוכל לחם ראה שני צפרים מתנצין זה עם זה הרג אחד מהם את חבירו הלך והביא עשב והניחו על פיו והחייהו (מד"ר במדב' יח). ― ובסהמ"א: מעשה בספינה אחד שהיו מנצין2 בו שנים זה אומר שלי וזה אומר שלי היא (תלמידי ר' יהודאי, הל' פסוק', ממונות 69). מעשה במצודה שהיו מנצין3 עליה שנים הלך אחד מהם ומסרה לסרדיוט של מלך (שם 65). ― ואמר הפיטן: מה אעידך מאומה מלְהֵרצה נתונה ביד מריב ומתנצה (ר"א קליר, קנות איכה אשפתו).