*, ש"ז, מ"ר נִצְחוֹנוֹת, — מעשה כֹח, ישועה, התגברות על האויב, Sieg; victoire, victory: הן באין בנצחונו1 של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה סופו לסוף נפל בחרב והם נפלו עמו בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה סופו לסוף נפל בחרב והם נפלו עמו אבל אתם אי אתם כן (סוט' ח א). — ומצוי הרבה בסהמ"א: אי אפשר שלא להטריח עליך שתשמיעני דברים קרובים ומבוארים בשרשי האמונות על דרך המדברים בדרך הנצחון (ר"י א"ת, כוזרי ה א). כי הקב"ה שהוא נצחונן של ישראל לא ישקר מליתן הטובה שאמר ליתן (רש"י, ש"א טו כט). אין קנאה כקנאת המלכים ואין שנאה כשנאתם וכו' ואין שמחה כמו הנצחון (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 28). תדעו כי תשוקת הנצחון ישים בעליו מנוצח מקברו אשר כרהו (שם 55). והמועד בא לצאת מחיק השעשועים אל בית הספר תחת נצחון מלמד המורה קריאה ומשנה למתחילים כגילי (רמא"ג, דביר אביעזר ה').