°, ש"ז, — מי שמנצח תמיד במלחמה וגובר על אויביו, ובכלל אדם תקיף, אַלָּם: שהקב"ה בשר אותנו על ידי ישעיהו שכל אנס או נצחן שיתכון לסתור תורתנו ולבטל דתנו בכלי זיין ושבר הבורא כלי מלחמתו ולא יצליחו (רמב"ם, אגר' תימן, ב). — ואמר הפיטן: אלה בנצחנימו ואלה ברצחנימו הבטחות ואנחנו בשם נצח ישראל כפינו שטוחות (רשב"י הבבלי, חנני יי' סליח' ליום ז'). — ובמשמ' מי שמתעקש להעמיד על דעתו גם נגד האמת: והזהר מעתה בני חביבי לבלי ליכנוס בויכוחים ונצחונות עם שאר בני הנעורים שגם הם נצחנים כדרך בני הנעורים וכו' כי הנצחון הוא מדמים עכורים שעדיין לא עבד בהם את הש"י (מכתב נחמן מברסלב, עלים לתרופה כב).