נְצִיבוּת

°, ש"נ, — א) חלק אחד מוגבל ממדינה העומד תחת פקודת הנציב: וזה המעשה אשר אירע לא ראינו מעשה מעולם כזה לרוע שמכנף הארץ שמענו שנתחברו יחד כתרנגולים של בית בוקיא כל רועי ישראל האזינו גדולי ארץ גודרי פרץ פרשו מצודתם בנציבותינו על אחד ונלכה בחרמם ובמצודתם וכדגי הים יאסוף במצותם (שו"ת רמ"א סי' יא). — ב) §משרת הנציב, נהוג בדבור העברי בא"י והשתמשו בו בעתונים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים