°, ש"נ, — שה"פ מן נצח, —  א) במשמ' נצחון על אויב:  תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג בתשרי (רב האי גאון, תורתם של ראשונים, הורויץ, מחב' ב' תשוב' יז).  סוקראטו אמר נציחת התאוה קשה מנציחת האויב (ר' יהודה אריה מודינו, צמח צדיק לב).  כשאדם מנצח את חבירו וזה יודע שהוא מנצח אותו דהיינו שיודע שמזה האדם היה לו הנציחה אזי רע לו ויש לו עגמת נפש גדול (קדושת לוי עה"ת כד:). — ב) כמו נִצְחִיּוּת, נְצִיחַת התורה, שלא תשתנה לעולם: ד' עיקרים והם המציאות והאחדות והעבודה לו לא לזולתו ושלילת נציחת התורה וכו' אמנם באמונת שלילת הנציחה יש בה עיקר והוא שהתורה לא תשתנה ולא תחלף בכללה לעולם (רשב"צ דוראן, אוהב משפט לאיוב י).