קל לא נמצא.

— הִפע', הִצִּיל, הִצִּילַנִי, הִצִּילָנִי, הִצִּילָנוּ, הִצִּילֹו, הִצִּילָם, הִצַּלְתָּ, הִצַּלְתִּי, הִצַּלְתִּיךָ, הִצַּלְתִּים, הִצִּילוּ, הִצַּלְתֶּם, הִצַּלְנוּ, מַצִּיל, הַצֵּל, הַצִּיל, הַצִּילֵנִי, לְהַצִּילְךָ, לְהַצִּילֶךָ, לְהַצִּילוֹ, לְהַצִּילָם, הַצֵּל, הַצִּילָה, הַצִּילֵנִי, הַצִּילֵנוּ, הַצִּילֹו, אַצִּיל, אַצִּילְךָ, תַּצִּיל, תַּצֵּל, תַּצִּילֵנִי, תַּצִּילֶנּוּ, תַּצִּילֵם, יַצִּיל, יַצֵּל, יַצִּילֵנִי, יַצִּילֵנוּ, יַצִּילֶךָּ, יַצִּילְךָ, יַצִּילֶנּוּ, יַצִּילֵהוּ, יַצִּילֶהָ, יַצִּילֵם, תַּצִּיל, תַּצִּילֵם, יַצִּילוּ, יַצִּילֶנָּה, — הִצִּיל את פלוני מידי אויבו; חטף, והוציא דבר בחזקה, חִלֵּץ ומִלֵּט befreien, retten; delivrer; to deliver:  — והִצִּיל מפי פלוני,  כמו צאן מפי חיה טורפת וכדומ': רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר ויצאתי אחריו והכתיו וְהִצַּלְתִּי מפיו (ש"א יז לד-לה).  כאשר יַצִּיל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אוזן (עמו' ג יב).  הנני אל הרועים ודרשתי את צאני מידם וכו' וְהִצַּלְתִּי צאני מפיהם ולא תהיין להם לאכלה (יחזק' לד י). — ובהשאלה: ואל תַּצֵּל מפי דבר אמת עד מאד (תהל' קיט מג).— א) הִצִּיל מיד או מכף פלוני: הַצִּילֵנִי נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבא והכני אם על בנים (בראש' לב יב; גם שם לז כא-כב).  איש מצרי הִצִּילָנוּ מיד הרעים (שמות ב יט).  וארד לְהַצִּילוֹ מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה (שם, ג ח; גם שם יח ט-י).  ושפטו העדה בין המכה (בלא צדיה) ובין גואל הדם על המשפטים האלה וְהִצִּילוּ העדה את הרצח מיד גואל הדם (במד' לה כד-כה).  כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד לְהַצִּיל את אשה מיד מכהו (דבר' כה יא).  אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מַצִּיל (שם לב לט).  ויעש להם (יהושע להגבעונים) כן וַיַּצֵּל אותם מיד בני ישראל ולא הרגום (יהוש' ט כו; גם שם כב לא; שם כד י).  ואוציא אתכם מבית עבדים וָאַצִּיל אתכם מיד מצרים ומיד כל לחציכם (שפט' ו ח-ט; גם שם ח לד; שם ט יז).  אוי לנו מי יַצִּילֵנוּ מיד האלהים האדירים האלה (ש"א ד ח; גםשם ז ג; שם יד; שם י יח; שם יב י-יא; שם יד מח; שם יז לז).  אנכי משחתיך למלך על ישראל ואנכי הִצַּלְתִּיךָ מיד שאול (ש"ב יב ז; גם שם יד יו; שם יט י; שם כב א).  כי אם את יי' אלהיכם תיראו והוא יַצִּיל אתכם מיד כל איביכם (מ"ב יז לט; גם שם יח כט; שם לג-לה; שם כ ו).  ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יַצִּילֶנָּה מידי (הוש' ב יב).  וְהִצַּלְתִּיךָ מיד רעים ופדתיך מכף עריצים (ירמ' יה כא; גם שם כ יג; שם כא יב; שם מב יא).  גם מיום אני הוא ואין מידי מַצִּיל אפעל ומי ישיבנה (ישע' מג יג).  וקרעתי את מספחתיכם וְהִצַּלְתִּי את עמי מידכן (יחזק' יג כא).  וידעו כי אני יי' בשברי את מטת עלם וְהִצַּלְתִּים מיד העבדים בהם (שם לד כז).  והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רעהו וביד מלכו וכתתו את הארץ ולא אַצִּיל מידם (זכר' יא ו).  בידך עתתי הַצִּילֵנִי מיד אויבי ומרדפי (תהל' לא יו; גם שם פב ד; שם צז י; שם קמד יא).  על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מצּיל (איוב י ז).  ויד אלהינו היתה עלינו ויַּצִּילֵנוּ מכף אויב ואורב על הדרך (עזר' ח  לא).  ראיתי את האיל  מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מַצִּיל מידו ועשה כרצונו והגדיל (דני' ח ד). למה דרשת את אלהי העם אשר לא הִצִּילוּ את עמם מידך (דהי"ב כה יה; גם שם לב יא; שם יג; שם יז). — הִצִּיל דבר או בן אדם  וכדומ' מן פלוני, ביחוד מאויב, וכדומ': כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו (בראש' לא יו).  מַצִּיל עני חזק ממנו ועני ואביון מגזלו (תהל' לה  י).  הַצִּילֵנִי מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני (שם נט ג).  ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים יַצִּילֵנִי מאיבי עז משנאי כי אמצו ממני (ש"ב כב יז-יח).  ומוציאי מאיבי ומקמי תרוממני מאיש חמסים תַּצִּילֵנִי (שם כב מט).  הַצִּילֵנִי מרדפי כי אמצו ממני (תהל' קמב ז).  הַצִּילֵנִי מאיבי יי' (שם קמג ט).  לְהַצִּילְךָ מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה (משלי ב יו).  הושיענו אלהי ישענו וקבצנו וְהַצִּילֵנוּ מן הגוים (דהי"א יו לה). —  וְהִצִּילוֹ מִדָּבָר, כמו מֵחֶרֶב, מֵרָעָה, מִצָּרָה, מִמָּוֶת, מִשְּׁאוֹל, וכיוצא בזה; הביא לו ישועה, הצלה: והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים וְהִצַּלְתִּי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם (שמות ו ו).  כי אלהי אבי בעזרי וַיַּצִּילֵנִי מחרב פרעה (שם יח ד).  והחיתם את אבי ואת אמי וכו' וְהִצַּלְתֶּם את נפשתינו ממות (יהוש' ב יג).  תגדל נפשי בעיני יי' וְיַצִּילֵנִי מכל צרה (ש"א כו כד).  וימן יי' אלהים קקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו לְהַצִּיל לו מרעתו (יונה ד ו).  הַצִּילָה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי (תהל' כב כא).  הנה עין יי' אל יראיו למיחלים לחסדו לְהַצִּיל ממות נפשם ולחיותם ברעב (שם לג יח-יט).  דרשתי את יי' וענני ומכל מגורותי הצִּילָנִי (שם לד ה).  צעקו ויי' שמע ומכל צרותם הִצִּילָם (שם יח).  רבות רעות צדיק ומכלם יַצִּילֶנּוּ יי' (שם כ).  מכל פשעי הַצִּילֵנִי חרפת נבל אל תשימני (שם לט ט).  הַצִּילֵנִי מדמים1 אלהים (שם נא יו).  כי מכל צרה הִצִּילָנִי ובאיבי ראתה עיני (שם נד ט).  כי הִצַּלְתָּ נפשי ממות (שם נו יד).  הַצִּילֵנִי מטיט ואל אטבעה (שם סט יה).  כי חסדך גדול עלי וְהִצַּלְתָּ נפשי משאול תחתיה (שם פו יג).  כי הוא יַצִּילְךָ מפח יקוש מדבר הוות (שם צא ג).  ויצעקו אל יי' בצר להם ממצוקותיהם יַצִּילֵם (שם קז ו).  יי' הַצִּילָה נפשי משפת שקר מלשון רמיה (שם קכ ב).  שלח ידיך ממרום פצני וְהַצִּילֵנִי ממים רבים (שם קמד ז).  מזמה תשמר עליך תבונה תנצרכה לְהַצִּילְךָ מדרך רע מאיש מדבר תהפכות (משלי ב יא-יב.). לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תַּצִּיל ממות (שם י ב).  אל תמנע מנער מוסר וכו' אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תַּצִּיל (שם כג יד).  ואמר בן סירא:אח וש[ותף גם בע]ת צרה ומשניהם צדקה מצלת (ב"ס, גני' מ כד). — וְהִצִּילוֹ, סתם, בלי סימן היחס מן, כמו"כ במשמ' לחץ בחזקה, חִלֵּץ: וַיַּצֵּל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי (בראש' לא ט).  ולקחתי את דגני בעתו ותירושי במועדו וְהִצַּלְתִּי צמרי ופשתי לכסות את ערותה (הוש' ב יא).  בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערער ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון שלש מאות שנה ומדוע לא הִצַּלְתֶּם בעת ההיא (שפט' יא כו).  וישאל דוד ביי' לאמר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשגנו ויאמר לו רדף כי השג תשיג וְהַצֵּל תַּצִּיל (ש"א ל ח; גם שם יח; שם כב).  ויתיצב בתוך החלקה וַיַּצִּילֶהָ ויך את פלשתים (ש"ב כג יב) — ובמשמ' פִּלֵּט, הוֹשִיעַ: ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וְהַצֵּל לא הִצַּלְתָּ את עמך (שמות ה כג; גם שם יב כז).  כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מחנך לְהַצִּילְךָ ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש (דבר' כג יה).  ויאמרו בני ישראל אל יי' חטאנו עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך אך הַצִּילֵנוּ נא היום הזה (שפט' י יה).  ולא תסורו כי אחרי התהו אשר לא יועילו ולא יַצִּילוּ כי תהו המה (ש"א יב כא).  ואל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמר יי' יַצִּילֵנוּ (מ"ב יח לב).  ואל יבטח אתכם חזקיהו אל יי' לאמר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יי' ולא תנתן העיר הזאת ביד מלך אשור (מ"ב יח ל; ישע' לו יה), אל תירא מפניהם כי אתך אני לְהַצִּלֶךָ נאם יי' (ירמ' א ח; גם שם יט; שם לט יז).  כי יצעקו אל יי' מפני לחצים וישלח להם מושיע ורב וְהִצִּילָם (ישע' יט כ; גם שם מד יז; שם נ ב; שם נז יג).  כספם וזהבם לא יוכל לְהַצִִּילָם ביום עברת יי' (יחזק' ז יט).  צדקת הצדיק לא תַּצִּילֶנּוּ ביום פשעו (שם לג יב).  גל אל יי' יפלטהו יַצִּילֵהוּ כי חפץ בו (תהל' כב ט; גם שם כה כ; שם עא ב; שם עב יב; שם עט ט; שם קו מג).  צדקת ישרים תַּצִּילֵם ובהות בגדים ילכדו (משלי יא ו).  דברי רשעים ארב דם ופי ישרים יַצִּילֵם (שם יב ו; גם שם יד כה; שם כב יא).  בשש צרות יַצִּילֶךָּ ובשבע לא יגע בך רע (איוב ה יט).  ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע וְתצִּילֵם ברחמיך (נחמ' ט כח). —  אין מציל, אין מושיע: ולשפחתך שני בנים וינצו שנים בשדה ואין מַצִּיל ביניהם2 ויכו האחד את האחד וימת אתו (ש"ב יד ו).  כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מַצִּיל (הוש' ה יד).  ושאג ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מַצִּיל (ישע' ה כט).  היה לבז ואין מַצִּיל משסה ואין אמר השב (שם מב כב).  והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מַצִּיל (מיכ' ה ז).  פן יטרף כאריה נפשי פרק ואין מַצִּיל (תהל' ז ג).  בינו זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין מַצִּיל (שם נ כב).  אלהים עזבו  רדפו ותפשוהו כי אין מַצִּיל (שם עא יא). — והִצִּיל את עצמו: רעה אפר לב הותל הטהו ולא יַצִּיל את נפשו (ישע' מד כ; גם שם מז יד).  ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הִצַּלְתָּ (יחזק' ג יט).  המה בצדקתם יַצִּילוּ נפשם (שם יד כ).  ויאמר דוד אל אבישי עתה ירע לנו שבע בן בכרי מן אבשלום עתה קח את עבדי אדניך ורדף אחריו פן מצא לו ערים בצרות וְהִצִּיל3 עיננו (ש"ב כ ו). — ובתו"מ, במשמ' פִּלֵּט, הוֹשִיעַ: והעובד עבודה זרה אחד העובר ואחד המזבח וכו' ואחד משתחוה והמקבלו עליו כאלוה והאומר לו אלי אתה הצילהו4 כולן בסקילה (תוספת' סנה' י ב).  ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכור ואחר הנערה המאורסה אבל הרודף אחר בהמה וכו' אין מצילין אותן בנפשן (סנה' ח ז).  כיון שהודה (יהודה) ואמר צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור (ר"ש החסיד, סוט' י:).  אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל (ר' אלעזר, ברכ' לב).  כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא אמר להם אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר (תענ' יח:).  און בן פלת אשתו הצילתו (רב, סנה' קט:).  מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו (שם עג.).  שתי צדקות הללו למה אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינה של גהינם (ר' יוחנן, ב"ב י.).  אמר אדם מי מציל את בני מאש לוהטת זו (מד"ר, בראש' כא). שהיו (קרח ועדתו) צווחין בקולם משה רבנו הצילנו (שם במד' יח). — וְהִצִּילוֹ מן החטא: דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא (ר' חייא, יבמ' סג.). —  וממחלה וכדומ': י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה ומן הזיקין וכו' (ב"מ קז:. — הִצִּיל מן הדלֵקה, מן הנהר, מן הלסטים וכדומ': כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה וכו' ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש (שבת טז א).  לעולם מצילין מזון שלש סעודות (ר' יוסי, שם ב).מצילין סל מלא ככרות וכו' ועיגול של דבלה וחבית של יין ואומר לאחרים בואו והצילו לכם (שם ג).  (ההולך) להציל מן הגייס ומן הנהר  ומן הדליקה ומן המפולת (פסח' ג ז).  המציל מן הנהר או מן הגייס או מן הלסטים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו ב"ק י ב). — והִצִּיל דבר מהפסד וקלקול: חבית שנשברה בגת וכו' מודה ר"א ורבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל וכו' וכן חבית של שמן שנשפכה מודה ר"א ורבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל (תרומ' ח ט-י). — והִצִּיל חוב מיד פלוני: כל מלוה שבשטר אין נפרעין הימנו ושאינה בשטר נפרעין הימנו מפני שהוא כמציל מידם (ר' יהושע בן קרחה, תוספת' ע"ז א א). — ובמשמ' הפריש: היה מציל (ממעשר עני לתתו לקרוביו) נוטל מחצה ונותן מחצה (פאה ח ו). — ובהשאלה, הִצִּיל דבר מן החיוב המוטל עליו, הִצִּילוֹ מידי טומאה וכדומ', במשמ' פטר אותו, הגן עליו: הקמה מצלת את העומר (ששכחו שלא יהא נחשב כשכחה) ואת הקמה העומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפילו קלח אחד (פאה ו ח).  כורת פתוחה ופקוקה בקש וכו' אם הצילה במת החמור לא תציל בכלי חרס הקל (ר' אליעזר, ספרא שמיני ז ח).  אמרתי לו לר' אליעזר אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור מקום שמחיצה מצלת יצילו אהלים מיד אהלים בשרץ הקל מקום שאין מחיצה מצלת (ר"י בן נורי, שם).  שאין הכלים מצילין עם דפנות אהלים עד שיהא להן דפנות (אהל' ה ו).  ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה וכו' היתה שלמה בה"א מצלת על הכל בש"א אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס (שם, ב ג).  כלי חרס מציל על הכל כדברי בית הלל ובש"א אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין (עד' א יד).  מוכני שלה (של השדה) בזמן שהיא נשמטת אינה חיבור לה ואינה נמדדת עמה ואינה מצלת עמה באהל המת (כלים יח ב).  ומה כלי חרס שהם עלולים לקבל טומאה הרי הם מצילים צמיד פתיל באהל המת כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה שאין עלולים לקבל טומאה אינו דין שיצילו צמיד פתיל  באהל המת (ספרי במד' קכו).  כל העור כלו מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות (רב, חול' נה:).  עור בית הפרסות מהו שיציל בגלודה (רב אסי, שם).  גדר (זרוע) מהו שיציל את הזרעים גריד זרוע מהו שיציל את הירק (ירוש' כלא' ב ט).  מה אם מוקשה בין המוקשיות שיפיתה כוחו להציל בשמונה נחבש בשמונה מוקשה בין הבצלים שהורעת כוחו להציל בשתים עשרה לא כל שכן שלא יחבש אלא בשמונה (שם ג ד). — וכמו שלמים, °הִנְצִיל: צרים אכלוני הממוני ומעדיי הנצילוני ולא השאירו מחיה (הכל אנחו, יוצ' לשבת איכה, מחזור איטלי' א קסד:). 

— נִפע', נִצַּל, נִצַּלְנוּ, הִנָּצֵל, אִנָּצְלָה, תִּנָּצֵל, תִּנָּצֵלִי, יִנָּצֵל, תִּנָּצֵל, יִנָּצְלוּ, יִנָּצֵלוּ — נִצַּל מִיָּדוֹ, וכדומ', נמלט ממנו והוא לא יכול להרע לו יותר, gerettet werden; être delivré; to be delivered: כי ראיתי אלהים פנים אל פנים וַתִּנָּצֵל נפשי (בראש' לב לא). — וְהִצִּיל את עצמו: לא תסגיר עבד אל אדניו אשר יִנָּצֵל אליך מעם אדניו (דבר' כג יו).  כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן כן יִנָּצְלוּ בני ישראל הישבים בשמרון (עמו' ג יב).  הנה כה מבטנו אשר נסנו שם לעזרה לְהִנָּצֵל מפני מלך אשור (ישע' כ ו).  הנה אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות להחרימם ואתה תִּנָּצֵל (שם לז יא).  כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תִּנָּצֵלִי שם יגאלך יי' מכף איביך (מיכ' ד י).  לשום במרום קנו לְהִנָּצֵל מכף  רע (חבק' ב ט).   ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נִצַּלְנוּ למען עשות את כל התועבת האלה (ירמ' ז י).  המה לבדם יִנָּצֵלוּ והארץ תהיה שממה (יחזק' יד יו).  אין המלך נושע ברב חיל גבור לא יִנָּצֵל ברב כח (תהל' לג יו).  הצילני מטיט ואל אטבעה אִנָּצְלָה משנאי וממעמקי מים (שם סט יה).  עשה זאת איפוא בני וְהִנָּצֵל כי באת בכף רעך (משלי ו ג).  הִנָּצֵל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש (שם ה). —  ובתו"מ: לאחד שפגע בו זאב וניצל מידו והיה מספר מעשה הזאב חזר פגע בו ארי וניצל הימנו שכח מעשה הזאב והיה מספר מעשה ארי חזר ופגע בו נחש וניצל מידו שכח מעשה שניהם והיה מספר מעשה נחש (תוספת', ברכ' א יג) כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושנייה וניצל הימנה (רב יהודה, יומ' פו:).  שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו (קדוש' מ.).  אמר להן משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם (ר' חמא בר"ח, סוט' יב:).  שפרש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותיי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (רבא\ שם לד:).  שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח (סנה' צח:).  אמר מרדכי אפשר חסידה זו תנשא לערל זה אלא שמא עתיד לאירע לישראל דבר והם עתידין להנצל על ידה (מכי' בשלח, עמלק ב).  יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן אמור לו כדי להנצל5 אנו מדינה של גיהנם (ר' מאיר , ב"ב י.).  כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצל ממיתה משונה (רב, תענ' יא.).  לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצין ומן הפחתין ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצין וכו' ועדיין מתירא מחיה רעה וכו' כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה וכו' הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם (ר' מנחם בר' יוסי, סוט' כא.).  כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג (בר קפרא, שבת קיח.).  כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים מן הנחשים ומן עקרבים ומן המזיקין (ר' תנחום בר חנילאי, ברכ' סב.).  שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול (שבת לב.).  כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גהינם (רב, נדרים מ.).  שלש עברות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ולשון הרע (רב, ב"ב קסד:).   מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות (ברכ' נג:). אפילו ספינות שהיו מפרשות בים היו ניצולות בזכותו של אברהם (ר' חנינא, מד"ר בראש' לט). — ובהשאלה: החטאת אינה ניצולת (מטומאת מת)בצמיד פתיל ומים שאינן מקודשין ניצולין בצמיד פתיל (פרה יא א).  היתה (השבֹלת) יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה ניצולת (ע"י הקמה ואינה שכחה) היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה וכו' הפנימית ניצולת ומצלת (ירוש' פאה ה ב).  מה עם זרעים בזרעים שהן ניצולין (מאסור כלאים) בעשר אמות ומחצה אינן ניצולין בראש הגובל מוקשה שהוא ניצול בשמנה אמות לא כל שכן (שם כלא' ג א). — ומצוי בסהמ"א במשמ' הצטדק, הסיר האשם ממנו: וכי ינצל אליך או יבקש מחילה עבור על פשעו וקח התנצלותו (ר"ש אלעמי, אגר' מוסר).

—  פִע', נִצֵּל נִצַּלְתֶּם יְנַצְּלוּ — א) נִצֵּל את פלוני, לקח ממנו כל מה שהיה לו: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנתיכם וְנִצַּלְתֶּם את מצרים (שמות ג כב).  ויי' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וַיְנַצְּלוּ את מצרים (שם יב לו). —  ב) נִצֵּל את פלוני, הצּילוֹ: המה בצדקתם יִנַצְּלוּ נפשם (יחזק' יד יד). —  ג) נִצֵּל לעצמו, לקח מה שנמצא לעצמו: ויבא יהושפט ועמו לבז את שללם וימצאו בהם  לרב ורכוש ופגרים וכלי חמדות וינצּלוּ להם לאין משא (דהי"ב כ כה). — ובמדרש: כשירדו (בני ישראל) למצרים קבלם (פרעה) בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וכו' והשאילום כספם וזהבם וכל הבגדים הטובים להם וטענו כל אחד כמה חמורים שלהם לאין מספר עד שנצלו את מצרים (מד"ר אסתר, אם על המלך טוב). — ואמר הפיטן: טרח עול סובלת ולא נכבה תוחלת טמון וספון מנצלת6 אני חבצלת (שמעון בר יצחק, אהוביך, יוצ' שחוהמ"פ). —  ואמר המשורר: רועים באו בכרם ולמורשה ירשוהו שנה בשנה ינצלוהו ובשביעית לא יטשוהו (ראב"ע, אח ועבד). —  נִצֵּל עֶדיו, הסירו, הפשיטו מעליו: נצלי עדי העני ותני לבושך שני (ציון ידידות, קנות לת"ב).  —  ובהשאלה: שים אמריו בלבבך  ועולו אל תפצל עזוב הבלי חלדך ועדי מאוייו נצל (מדרש הגדול לפר' שפטים, Monatsch. 1894, 546). — ובהשאלה, °נִצֵּל את פלוני, הסיר האשם ממנו, מצא לו צד זכות והתנצלות: ואני אנצלנו ההתנצלות אמתי לפי מחשבתי  שהוא לא הגיד על שבועתו אך ברוב סכלותו לא ידע ולא הבין (ר"ש א"ת, פי' המלים הזרות שבמו"נ).  ואחרי כן החל איוב לסתור דעת אליפז מן החוש במה שנצל  השם ית' על ההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך וכו' הנה לא תוכל לנצל השם יתברך על זה בשום פנים (רלב"ג, איוב כד).  בי הנמוס ינצל הבלתי יודע (יוסף כספי, קצור ספ' המוס' ה כ"י ותיקן). —  והשתמשו בו בזמן האחרון במש' השתמש בחֻלשתו להעבידו יותר מהראוי וכדומ', וכמו"כ נצֵּל דָבָר,  הוציא מהדבר כל מה שאפשר להוציא ממנו, ausbeuten; exploiter; to exploit.

— פֻע', °נֻצַּל, מְנֻצַּל, —  כמו נִפע', נִצַּל: אמרה נפלו עלינו עכו"ם או לסטים הוא נהרג ואני נצלתי נאמנת שאין דרכן להרוג את הנשים כדי שנאמר כשם שנוצלה היא כך נוצל הוא (רמב"ם, גרוש' יג). — ואמר הפיטן: מה יקחך לבך תואנים בהשיבך מות קראתכם ככלות כל תנובך נוצלתם בחכמתה ופיך ענה בך נדרת ברצונך להורישה כל טובך (ר' יוסף טוב עלם, אז כארשת, זולת לשבה"ג).  וישִׁימם וישימם בלב ימים נטבעים ונוצלו ונגאלו פלטי המון נושעים (ר' יעקב, ידועי שם, יוצ' ז פסח). — ובמשמ' שֶנִצְּלוּ אותו, שלקחו ממנו כל מה שהיה לו: טוב עֵרה מנוצלת עגלה גוי מפצלת טלאיו סך כבחוצלת אני חבצלת (משול' ב"ר קלוני', אפיק רנן, יוצ' ב פסח). — ובמשמ' הצטדקות והתנצלות: ודברים הם בספוק למטה מספר יצירה ובכלן יש ספקות ואין הסכמה בין פילוסוף וחבריו אבל ינוצלו על כל פנים ונתן להם שבח על מה שטענו ממופשט הקשיהם וכוונו הטוב (ר"י א"ת, הכוזרי ה יד).  והן עתה קבלתי ממנו כתב התנצלות מה שלפי דעתו הוא מנוצל וחף מכל פשע (חתם סופר, יו"ד שכט).

— הָפע', הֻצַּל, מֻצָּל, — שחטפו וְהִצִּילו אותו: הפכתי בכם כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ותהיו כאוד מֻצָּל משרפה (עמו' ד יא).  הלא זה אוד מֻצָּל מאש (זכר' ג ב). — ובתו"מ: לרגל זו שהיא מונחת בנעל ומוצלת מכל צער ויגון (סדר אליהו רבא יז).  שאם תפילו (את מרדכי) לכבשן האש כבר הוצלו חנניה וחבריו (מד"ר אסת', ויאמר לה המלך). — הֻצַּל פלוני מעון, הוא חף ונקי מחטא: מוצל אותו צדיק (ראובן) מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו (רשב"א, שבת נה:).  מוצלין היו ישראל מאותו מעשה שאלו עשו ישראל את העגל היה להם לומר אלה אלהינו (ר"ש בר נחמן, מד"ר ויקרא כז).  משיבה אותו רוח הקודש ואמרה לו משה מוצל את אין בידך עון (אדר"נ נוס' ב, כה). — ובהשאלה הֻצַּל דבר מאסור, הֻתָּר: היו ג' (טפחים זרועים בגריד) בתוך ששה ואחד חוץ לששה מאחר שהוצלו (מאסור כלאים) אלו אף זה הוצל היו שנים בתוך ששה ואחד חוץ לששה מאחר שלא הוצלו אלו אף זה לא הוצל (ירוש' כלא' ב ט). — ובסהמ"א: במשמ' הרגילה: ואשר ראית אשר דברת עם שלשה אנשים אשר כמוך ונמלטת זה אשר תוצל לבדך עם שלשה מלכים ממלכי ארץ אשר יהיו עמך במלחמה (ספר הישר, נח יג.).

— הִתפע', הִתְנַצֵּל, יִתְנַצְּלוּ, — הַתְנַצֵּל את עֶדְיוֹ וכדומ', התפשט, הסירו מעליו: אתם עם קשה ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך וַיִּתְנַצְּלוּ בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות לג ה-ו). — ואמר המשורר: אם לא עתה תתנצלי עדיך מתי תוכלי לשלם את נשיך ( ר"י הלוי, יונה פותה)  עדי נעורים הורידו וחליו התנצלו ועול רצונך הכבידו ואמנם בו נגאלו (הוא, רצה רנת מתיחדים).  האם אמת נגנז ארון עדות והן לוחות ברית נשתברו פעמים התנצלו חקים חלי עדים וגם התפשטה תורה כסות עינים (ר' יקותיאל, קול יללת רעים).  — ובהשאלה במליצה גם לדברים מפשטים: כי תחלת מה שתתקיים בו העבודה לאלהים מן האדם הוא שיתנצל לו ממדות האדנות (ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה ח). — ורב שמושו בסהמ"א במשמ' התאמץ להסיר מעליו אשם, הצטדק: וטרם זה יש לי שאתנצל מעט התנצלות לפני אדוני החכם המופלא (מנחם גינצי, מכת' לר"ד הבבלי, לקו"ק נספח' 47).  שלמה החכם ע"ה אמר כמתנצל הפסוק הזה בחתימת ספר קהלת לפי שדברי הספר ההוא נראים כסותרים זה את זה וכו' (ר"י בר' אנטולי, הקד' מלמד התלמיד').  וכאלו התנצל משה רבנו על מקרה המות אשר קרהו (הוא, בראש' ו.).  וכבר התנצלתי בזה שאיני כמזהיר אבל כמזכיר וכמעיר (שם ח.).  והנער ניטפורש דבק לשונו לחכו ולא ידע לדבר דבר חכמה וכו' ורפו ידי אפלטון והתנצל אל הקהל כי לא ידע ערך תבונתו (ר"י חריזי, מוסרי הפלוסופ' א ט).  השמר מעשות מה שתתנצל ממנו (שם ב כא).  וזה הוא ענין התנצלנו ממנו (ראב"ד, אמו"ר 53).  כי אעפ"י שהתנצל אהרן שלא פשע בהם ראה משה בלבו את העם כי פרוע הוא (רמב"ן, שמות לב כה).  ושאין אנחנו רשאין להתנצל בידיעתה ולהתרשל בלמודה (הוא, הקדמ' למלחמ' יי').  טוב רש מאיש כזב טוב המתנצל לו שהוא רש ואינו יכול לעשות עמו החסד ההוא מאיש כזב המבטיחו למלאות תאותו לעשות עמו חסד ושוב מכזב בו (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי יט כב).  לעולם יהא אדם שוקד על דלתות התורה וחפץ בלימודה ולא יורה היתר לעצמו להתנצל בהתרשלותו מתוך עושר ורוב עסקים ולא מתוך עוני (המאירי, פי' על יומ' לה:).  לפקוד האויבים בהיזק והמתנכלים בצחות נכליהם והמתנצלים במחילה (רש"ט פלקירא, ראש' חכמה א).  השאלה הרביעית בענין האטד והוא למה לא התנצלו מלמלוך כאשר עשו שאר העצים (ר"י אברבנאל, שופט' ט).  הנה בזה התנצל אליהו מכל אשר עשה להורות שכפי הדין עשאו ועל קדושת השם (הוא, מ"א יט).  בהיותו (ר"י הפניני) מתנצל לפני גדול הדור הרשב"א ז"ל על עשותם מאברהם ושרה משל לחומר וצורה (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 14).  והתנצל מאד בענין האורים והתומים וכו' והאריך בהתנצלות (שם 17).  התנצל שם מאד לבלתי יחשב לו החקירה הזאת לעזות (שם 104).  כשיחטא איש לאיש ויוכיחנו במסתרים יתנצל לפניו ויתקבל התנצלותו וישלם עמו (ס' החינוך, מצוה רלט).  והדבר ברור כי לשוא הם מתנצלים שהרי הם אינם מתיחדים בענין אחד בדרכי התנצלותם רק הם חולקים בתחבולותיהם לזכותם (ר"א הקראי, ג"ע קדוה"ח ד).  אם נתעצל השומר מלחוש בהצלתו יש עליו חיוב ואם נתנצל מכל אלו העלילות גם לא נמצא עליו עדות לחיובו יתחייב בשבועה כי לא לקחהו (שם, דין שומר חנם).