ש"ז, מ"ר *נְצָרִים, — שבט רטֹב מעץ, שתיל ,Sprössling; scion; sprout: ויצא חטר מגזע ישי וְנֵצֶר משרשיו יפרה ישע' יא א. נֵצֶר מטעו מעשי ידי להתפאר שם ס כא. ועמד מִנֵּצֶר שרשיה1 כנו דני' יא ז. — ונצר נתעב: ואתה השלכת מקברך כְּנֵצֶר2 נתעב לבש הרגים מטעני חרב ישע' יד יט. — ואמר בן סירא: נצר3 חמס לא ינקה בו ושרש חנף על שן סלע ב"ס, גני' מ טו. — ובמדרש: אתה מוצא רוב האילנות אעפ"י שהן נקצצין אם נוטלין נצר מהן ושותלין במקום אחד ומיד הן עולין תנחומ' לך לך ט, בובר. — ובסהמ"א: נצרים הפרים משרשי אילנות והן קשקושי אילנות ר"ח, פסח' כו:. והאלון והחרוב והשקמה וכו' שצומחין ומגדלין אמירין ונצרים וכשחותכין אותן אותו מקום החתך מפקי מיא שם עד. ואטע מנצריו (של הצמח) כל ערוגות גנך עד שובו כאשר היה מעשה בוסתנאי, ד"ה ויחלום המלך. — ובהשאלה, במליצה: כי מנצר כנס עמדו הורינו אבינו אברהם אשר אהבו יצחק בחירו יעקב סגלתו וכל שבטי יה רסע"ג, הקד' עברית לספ' האגרון. — ומצוי הרבה בתו"מ במשמ' ענפי ערבה רבים שקולעים מהם כלים: העשירים מביאין בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין אותם בסלי נצרים4 של ערבה קלופה בכור' ג ח. סגניות של עלין טהורות של נצרין טמאות כלים טז ה. וחומר בשירי כלי נצרים מבתחלתן שמתחלתן אינן מקבלין טומאה עד שיתחסמו שם כ ב. העקלין של נצרין5 ושל בצבוץ צריך לנגד תוספת' ע"ז ח ג. כל6 נצרין שלא קינבן ומשתמש בהן עראי טמאין תוספת' כלים ב"מ ה יד. בראשונה היו מוליכין (מאכלים) בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישים התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים מו"ק כז.. שלשה חבלים הם של מגג ושל נצר ושל פשתן של מגג לפרה וכו' של נצרים לסוטה רב יוסף, ערוב' נח.. — וכמו נֶסֶר, לוח של עץ: ומעשה בבעל הבית אחד שהיו לו נצרים בתוך ביתו והיו שואלין אותן לבית האבל ולבית המשתה וכו' תוספת' כלים, ב"מ ה ג. — ובמשמ' יצור: מה תלך בגדולות נצר קצרה דעתו השלך על אל יהבך כי הכל מאתו ראב"ע, חסכון עמך. — ואמר המליץ בתארו את מלחמת האלף בית: והחושים עשיתמו (ע"י הוספת האות ב) חבושים והאלים אבלים וחלשים ונבצרים בך כל הנצרים ונשברים תהפך הנשרים ר"ש שרביט הזהב, אותיות מריבות.