פ"י, נְצָרָתַם, נָצָרְתִּי, נָצְרוּ, נֹצֵר, נֹצְרָהּ, נֹצְרִים, נֹצְרֵי, נָצוּר, נְצוּרָה, נְצֻרַת, נָצוֹר, לִנְצֹר, נְצֹר, נִצְּרָה, נִצְּרֶהָ, אֶצֹּר, אֶצֹּרָה, אֶצְּרָה, אֶצָּרְךָ, אֶצְּרֶנָּה, תִּצֹּר, תִּנְצְרֵנִי, תִּצְּרֶנּוּ, יִצֹּר, יִצְּרֶנְהוּ, תִּצּוֹר, תִּנְצְרֶכָּה, תִּצְּרֶךָּ, יִנְצֹרוּ, יִצְּרוּ, יִצְּרוּנִי, יִנְצְּרֻהוּ, תִּצֹּרְנָה, — נָצַר אותו, שְׁמָרוֹ, בפרט מדבר רע מאויב וכד' hüten, beobachten; surveiller, guarder; to watch, guard: ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יִצְּרֶנְהוּ כאישון עינו (דבר' לב י). יצר סמוך תִּצֹּר שלום שלום כי בך בטוח (ישע' כו ג). אני יי' קראתיך בצדק ואחזק בידך וְאֶצָּרְךָ ואתנך לברית עם לאור גוים (שם מב ו). אתה יי' תשמרם תִּצְּרֶנוּ1 מן הדור זו לעולם (תהל' יב ח). אמונים נֹצֵר יי' ומשלם על יתר עשה גאוה (שם לא כד). אתה סתר לי מצר תִּצְּרֵנִי (שם לב ז). חלצני יי' מאדם רע מאיש חמסים תִּנְצְרֵנִי (שם קמ ב). — נָצַר חייו: שמע אלהים קולי בשיחי מפחד אויב תִּצֹּר חיי (שם סד ב). — ונָצַר לִבּוֹ: מכל משמר נְצֹר לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד כג). — נָצַר נפשו: הלא תכן לבות הוא יבין וְנֹצֵר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו (שם כד יב). — נֹצֵר האדם, כנוי לאלהים: חטאתי מה אפעל לך נֹצֵר האדם (איוב ז כ). — וגם בדברים מָפשטים, רוחניים, בתור נושא: תם וישר יִצְּרוּנִי כי קויתיך (תהל' כה כא). אתה יי' לא תכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יִצְּרוּנִי (שם מ יב). חסד ואמת יִצְּרוּ מלך וסעד בחסד כסאו (משלי כ כח). ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו (תהל' סא ח). מזמה תשמר עליך תבונה תִּנְצְרֶכָּה (משלי ב יא). אל תעזבה (את החכמה) ותשמרך אהב וְתִצְּרֶךָּ (שם ד ו). צדקה תִּצֹּר תם דרך ורשעה תסלף חטאת (שם יג ו). — ונָצַר כרם, תאנה וכדומ', טפל בהם ושמר אותם מחיה, מגנב וכיוצא בזה: ביום ההוא כרם חמר ענו לה אני יי' נֹצְרָהּ לרגעים אשקנה פן יפקד עליה לילה ויום אֶצֳרֶנָּה2 (ישע' כז ב-ג). נֹצֵר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד (משלי כז יח). ועי' ע' נֹצֵר. — נָצַר מְצוּרָה, שמר את מגדל המצור שעומדים שם הצופים: עלה מפיץ על פניך נָצוֹר מצורה צפה דרך חזק מתנים אמץ כח מאד (נחום ב ב). — ודברים מוסריים, נָצַר ברית, חֹק, מצוה, משפט, עדות, תורה, וכיוצא בהם, שמרם, קִיֵּם אותם: כי שמרו אמרתך ובריתך יִנְצֹרוּ (דבר' לג ט). וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו יִנְצֹרוּ (תהל' עח ז). כל ארחות יי' חסד ואמת לְנֹצְרֵי בריתו ועדתיו (שם כה י). ישמרו חקיו ותורתיו יִנְצֹרוּ (שם קה מה). אשרי נֹצְרֵי עדתיו בכל לב ידרשוהו (שם קיט ב). גל מעלי חרפה ובוז כי עדתיך נָצָרְתִּי (שם כב). הורני יי' דרך חקיך וְאֶצֳרֶנָּה עקב הבינני וְאֶצְּרָה תורתך ואשמרנה בכל לב (שם לב-לג). זאת היתה לי כי פקדיך נָצָרְתִּי (שם נו). טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אֶצֹּר פקודיך (שם סט). סורו ממני מרעים וְאֶצְּרָה מצות אלהי (שם קטו). פלאות עדותיך על כן נְצָרָתַם נפשי (שם קכט). קראתי בכל לב ענני יי' חקיך אֶצֹּרָה (שם קמה). לִנְצֹר ארחות משפט ודרך חסידיו ישמר (משלי ב ח). בני תורתי אל תשכח ומצותי יִצֹּר לבך (שם ג א). בני אל ילֻזו מעיניך נְצֹר תושיה ומזמה (שם כא). החזק במוסר אל תרף נִצְּרֶהָ3 כי היא חייך (שם ד יג). נְצֹר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך (שם ו כ). שמר נפשו נֹצֵר דרכו (שם יו יז). תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה4 (שם כג כו). נוֹצֵר תורה בן מבין ורעה זוללים יכלים אביו (שם כח ז). — ונָצַר דעת: לשמר מזמות ודעת שפתיך יִנְצֹרוּ (שם ה ב). עיני יי' נָצְרוּ דעת ויסלף דברי בֹגד (שם כב יב). — נָצַר חסד לפלוני: אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נֹצֵר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה (שמות לד ו-ז). — נָצַר פיו, נָצַר לשונו, לבלי דַבֵּר: נֹצֵר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה לו (שם יג ג). נְצֹר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה (תהל' לד יד). — נָצַר על דל שפתיו, שמר על שפתיו והשגיח שלא ידבר דברים שאינם לפי רצונו: שיתה יי' שמרה לפי נִצְּרָה5 על דל שפתי (שם קמא ג). — וּפָעוּל נָצוּר, שמור במבצר: הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר וְהַנָּצוּר ברעב ימות וכליתי חמתי בם (יחזק' ו יב). — עיר נְצוּרָה, שהיא בְּמָצוֹר, שצר עליה האויב ולא יתן לצאת ולבא: ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה כעיר נְצוּרָה6 (ישע' א ח). — נצֻרת לב: והנה אשה לקראתו שית זונה וּנְצֻרַת7 לב המיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה (משלי ז י-יא). — ואמר בן סירא: בנות לך נצור שארם ואל תאיר אלהים פנים (ב"ס, גני' ז כד). — ומצוי בסהמ"א: גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי (ר"מ, ברכ' יז.). אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה (מר בריה דרבינא, שם). אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם (ב"ב צא:). אשרי האזנים ששמעו עד היכן חבבן עד היכן שומרן עד היכן נצרן כביכול עד כאישון עינו (מד"ר במדב' ב). ויהי מהיום ההוא ומעלה וינצור מרדכי את החלום אשר חלם (מד"ר אסת', ויגד לו).— ובסהמ"א: ורבנא יעקב אלוף ינצרהו משגבינו ויגוננהו (קטע אגר' של רה"ג, JQR, NS, I, 101). ואמר הפיטן: דרוש כיצד מעצר דל ינצר דעה מהתקצר (אל נשא, יוצ' לשבת בראש'). [לי]ק[י]רנו וידידינו כב' ג' ק' מור' סהלאן ראש כלא ישמרהו צור ומכל רע יהיה נצור (מן, ד"ה יהודי מצרים וא"י, II, 152). — ואמר המשורר: ופדה עם וקראו בנו וכרת ברית בינו ובינו נצרהו כאישון עינו ופרש למסך עננו (ראב"ע, אל חי).

 — נִפע', °נִנְצַר, נִנְצֶרֶת, הִנָּצֵר, — נשמר: ואם ישאל שאלת תלמיד ללמוד חייב לענותו וכו' ולהגיד לו שיבין במחשבה ובשכל ולא להנצר ממנו כהנצר מן הנצים והמריבים (נס' בר נח, פי' י, הדבר', לקו"ק נספח' 12). למלא ידו שבעה נעצר להתחטא בדמים טבול ננצר (משול' בר' קלונ', סדר עבודה). אום כאישון ננצרת חשוך אותה מבצורת בשם השמיני עצרת (אום כאישון, יוצ' לשמע"צ).

— פֻע', °נֻצַּר, מְנֻצָּר, — שנצרוהו, ששמרוהו: יוצר אתה לכל יציר נוצר כוננת מאז תרף לחלצם ממעצר לחוננם חנם מאוצר המנֻצר (במוצאי מנוחה, סליח' א).

— הָפע', °הֻנְצַר, מֻנְצַר, — כמו פֻע': הראשון אדם בו נוצר וצוה חוק ולא נצר זה מליץ כהרחיב בצר חקקו למשפט ולדורות מֻנצר (אפד מאז, מוס' א ר"ה). אתה אמרת דרשוני והוסרו התרחצו הזכו ותתענגו ותונצרו ומאורי ישעכם כאור בקר ינהרו (ישראל עמך, סליח' לאשמור' יוה"כ, סמא"צ).