נוֹצֵר, ש"ז, מ"ר נֹצְרִים, נוֹצְרִים, — שומר, מי שנֹצֵר שדה וכדומ': עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו כי יש יום קראו נֹצְרִים בהר אפרים קומו ונעלה ציון (ירמי' לא ד–ה). בנה כעש ביתו וכסכה עשה נֹצֵר (איוב כז יח). — מגדל נֹצְרִים: ויבנו להם במות בכל עריהם ממגדל נוֹצְרִים עד עיר מבצר (מ"ב יז ט). — ובמשמ' אויב הצָר והשומר על העיר במלחמה ולא יתן לצאת ולבא: השמיעו על ירושלם נֹצְרִים באים מארץ המרחק ויתנו על הרי יהודה קולם (ירמ' ד יו).