ש"ז, מ"ר נְקָבִים, בכנ' נְקָבֶיךָ, — במלאכת כסף וזהב, אולי חקיקה למלואת אבן טובה: כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה וכו' והב מלאכת מפיך וּנְקָביךָ1 בך היום הבראך כוננו (יחזק' כח יג). — ב) נֶקֶב, — חֹר Lòch; trou; hole: זפת וגפרית כדי לעשות נקב שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן (שבת ח ד).  כל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב (שם, קח).  נקבים שיש בהן חסרון מצטרפים לכאיסר (]רב, חול' מה.]).  ובגולגולת שיש בה נקב אחד ארוך אפילו יש בה נקבים הרבה מצטרפים למלא מקדח ([[מקור: רב ירמיה, שם).  נקב יש בו (בגט) בצד אות פלונית (ב אשי, גיט' כז:). — ומצוי מאד בסהמ"א: עניות טופלין אותן בסיד וכו' טח את העור בשרה בסיד ומה צורך לכך כדי שיסתתמו נקבים קטנים (ר"ח שבת פ:).  נקב שעושין בחבית שיצא הרוח שלא תבקע החבית (ערוך ע' שך).  כיצד הטחול ראשו האחד עבה והשני דק כבריית הלשון אם ניקב בראש העבה נקב מפולש טרפה וכו' (רמב"ם, שחיטה ו יט). —  ומשל: אין נקב המחט צר לשני אוהבים (מבח' הפנינ' לרשב"ג 34).  °נקבי המשכיות, ג.מַשְׂכִּית. — ובהשאלה להחללים שבגוף בע"ח: מאתים ארבעים ושמונה איברים באדם שלשים בפסת הרגל וכו' תשעה בראש שמונה בצואר ששה במפתח של לב וחמשה בנקביו (אהל' א ח).  אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חללים חללים2 (ברכ' ס:).  שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום (בכור' מד:).  והאדם הזה עשוי מחילים מחילים נקבים נקבים ואין רוחו יוצאה ממנו (ר' תנחום, מד"ר בראש' א).  סגרו דלתים בשוק אלו נקביו של אדם שהן כמו דלת הפותח והסוגר (שם ויקר' יח). — בֵּית הַנֶּקֶב, בַּיִת. — נְקָבִים, צרכי הרקת הגוף: לא יעמוד אגם ויתפלל וצריך לנקביו (תוספת' ברכ' ב כא).  הנצרך לנקביו  אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה (ברכ' כג).  הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גב אפרו (שבת פב.).  קשין נקביו של אדם כיום המיתה וכקריעת ים סוף (ר"א בן עזריה, פסח' קיח.).  סעודתך שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך (ר' חייא, גיט' ע.).  שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפילה לפני  (רב אשי, ברכ' כג.).  שהיו (דניאל וחבריו) אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהן מפני אימת מלכות (ר' חמא בר' חנינא, סנה' צג:).  ג' מעין עולם הבא אלו הן שבת שמש ותשמיש וכו' תשמיש נקבים (ברכ' נז:). (כתוב) ותתחלחל המלכה וכו' שהוצרכה לנקביה (ר' ירמיה, מגי' טו.).  המשהה את נקביו עובר משום לא תשקצו (רב אחא, מכות טז:.  לפי שאותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו (מד"ר שמות ט).  באו למדבר והאכלתי להם מן מ' שנה ולא נצרך אחד מהם לנקביו אותן מ' שנה אלא שאכלו את המן והוא נעשה להם בשר (שם, במד' טז). ובסהמ"א: היה רגיל שמשהה את נקביו וזה שחש בהדרוקין שהיה משהה את נקביו (גאוניקה הוצ' גינצב', 323).  התלמידים הקבועים להם עת לפניו אונסין אותו להשהות נקביו (רש"י, שבת לג.).  ונכלל במאמר מאין באה פחיתות מצד מלאכת תופיו ונקביו (המאירי, בית הבחיר' על אבות ג א).  בבא איש מבית מקדש מעט ומצא שלחן ערוך ןמטות מוצעות ונרות דולקות ולא בדק תופיו (עטוש שלמטה) ונקביו יפרוש המפה וכו' ואם יבדוק מלאכת תופיו ונקביו לפני הקדוש צריך ליטול (אבן ירחי, המנהיג, הלכ' פסח פב.).