ש"נ, מ"ר נְקֵבוֹת, — הַנְּקֵבָה בבעלי חיים, הַיּוֹלֶדֶת את הילדים, Weib, -chen; femme, femelle; female — בבני אדם: ויברא אלהים את האדם וכו' זכר וּנְקֵבָה ברא אתם (בראש' א כז). ואם נְקֵבָה תלד (האשה) וטמאה שבעים כנדתה (ויקר' יב ה; גם שם ז; שם כז ה). צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכן זב וכו' מזכר ועד נְקֵבָה תשלחו (במד' ה ב-ג). פן תשתחון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נְקֵבָה (דבר' ד יו). כי ברא יי' חדשה בארץ נְקֵבָה תסובב גבר (ירמ' לא כא). — ובבהמות וחיות: ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זכר וּנְקֵבָה יהיו (בראש' ו יט; גם שם ז ג). אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נְקֵבָה תמים יקריבנו (ויקר' ג א). ואם מן הצאן קרבנו וכו' זכר או נְקֵבָה (שם ו). — ובתו"מ: המסרס את הזכרים חייב ואת הנקבות פטור (ר' יהודה, תוספת' יבמ' ח ד). אמו ואשה אחרת ולהן שני זכרים וחזרו וילדו שתי נקבות במחבא (שם יב ד). עמוני ומואבי אסורין ואסורן אסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד (יבמ' ח ג). אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקיבות (רבי, קדוש' פב:). חבלי נקבה מרובין משל זכר (נדה לא.). אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה (שם). תפתח ארץ כנקיבה זו שהיא פותחת לפני הזכר (ירוש' תענ' א ג). וברכך בבנים וישמרך בבנות שהנקיבות צריכות שמירה (תנחומ' נשא יח, הוצ' בובר). — ובבהמות וחיות: מעשר בהמה נוהג בגדולים ובקטנים בזכרים ובנקבות תמימים ובבעלי מומים (תוספת' בכור' ז א). מכר לו שחופות אבל לא לבנות זכרים אבל לא נקבות (חול' יא ב). מה עשה הקב"ה סירס את הזכר (של לויתן) והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא (רב, ב"ב עד:). עור שקושרין תחת זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות (רב נחמן בר יצחק, שבת נג:). (אמר הקב"ה לנח) אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו (אל תוך התבה) נקבה רץ אחר זכר אל תקבלהו (מד"ר בראש' לא). — ובסהמ"א: פעם אחת ישב עכבר עם נקבתו אצל חתול (אלפא ביתא דבן סירה כו). — *ובהשאלה לדברים לא בע"ח שיש להם קצת דמיון בתכונתן לנקבות אם מצד חולשתן אם מצד שהם מושפעים מאחרים: המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות (ר' לוי, ירוש' תענ' א ג). — ואמר המליץ: זכרים הם ודעותם נקבות (רמב"ע, דיואן כ"י בודלא'). כי שירות בני ספרד חזקות וערבות כאלו מלהב אש חצובות ומשורריהם כזכרים וכל משוררי עולם כנקבות (ר"י חריזי, תכחמ' ג). — ובהשאלה לכל דבר שהוא נקוב: סככה בחיצין1 זכרים כשרה בנקבות פסולה (רב, סוכ' יב:). ושני הסינין2 יוצאין מתוך הקרשים שנים לכל אחד ואחד שמשקיע הזכר בתוך הנקבה (ר' נחמיה, בריית' דמלאכ' המשכן א). — ובסהמ"א: שיעשה שליבה יוצאה מן הקרש כעין הוצין זכרים וכנגדו בקרש שבצדו שליבה אחרת נקובה ומכניס הזכר לתוך הנקבה וכן בקשר האחר (רמב"ן, שמות כו יז). — ובמורסות: הוא חולי קשה כמו ארסוני' יש ממנו זכר והוא כמו אבעבוע שחור והנקבה לבן (נרבוני, ארח חיים במורסות, כ"י ביהמ"ד שכתר). — *לשון נְקִבָה, בדקדוק, — צורת המלים שקבעה הלשון לנקבה טבעית או הסכמית: ודרך לשון נקבה הוא (קדוש' ב:). הואיל ופתח הכתוב בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה ולשון זכר באמצע (ר' יצחק בר אבדימי, זבח' מג:). כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות (מד"ר שמות כג). פעמים משיח בלשון זכר ופעמים משיח בלשון נקבה (מד"ר קהל' ראה זה). — ובדקדוק, °כנוי לאותיות בגד כפת, הרפויות אחרי אהוי, שהן הזכרים: עוד ארבע מהם כמנהג חיות זכרים עם נקבות חנויות כנוים אוי"ה הקנויות אצל בג"ד כפ"ת שרויות (ב"א, דה"ט, סי' 4). — וכנוי לאותיות השרשיות הבאות רק בשרש המלה, בנגוד לזכרים שהן גם שרשיות וגם שמושיות: אחת עשרה אותיות נקראים שרשים והן ח"ט ספ"ר גז"ע צד"ק נדרשים והן הנקראים נקיבות כי הם הולכי נתיבות ובראש הקרואים נצבות (דרנברג, הורי' הקורא 8). — ב) *כמו נַקְבּוּת: צד זכרותו של זה פוסלת צד נקיבתו3 של זה (ירוש' יבמ' ח ו). — ובסמה"א: (נשים) המסוללות דרך תשמיש זכר ונקבה משפשפות נקבתן זו לזו (רש"י, יבמ' עו.).