* נְקֵבוּת, ש"נ, — מקום הרחם של האשה: הרי הוא אומר וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו מקום שניכר בין זכרות לנקבות (ר' נתן, שבת קח.). שכיוון (פנחס) בזכרותו של איש ובנקבותה של אשה (ר' יוחנן, סנה' פב:). אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כבזכר בד"א בזכרות שלו אבל בנקבות שלו פטור (יבמ' פג:). לא אמרו טומטום ספק אלא באדם הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד אבל בהמה מטיל מים במקום זכרות זכר במקום נקבות נקיבה (ריש לקיש, בכו' מב:). — ובסהמ"א: אנדרוגינוס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו (רמב"ם, תרומ' ז טז). שהטומטום אינו ניכר בין זכר לנקבה וזה ניכר שאין לו זכרות רק נקבות בלבד וכו' אפשר שאבר הנקבות יצא לחוץ (שאילתא יעבץ א קעא). — ובהשאלה, הקצה הרחב של הקרדֹם, הקופיץ וכדומ': לא שנו (שאסור לבקע עצים בקרדום) אלא בנקבות שלו אבל בזכרותו שלו מותר (רב, ביצ' לא:). — ובסהמ"א: זוג שעשוי לכסימת שער ונקרא בל' ישמעאל אל גלם והוא שני שוקים של פרקים באחד נקבות באחד זכרות מכניסין זה בזה ונוטלין את השיער (ערוך, ערך נגסטר). היו עושין לקופיץ זכרות ונקבות (רש"י, ביצ' לא:).