פ"ע, נְקָמַנִּי, נֹקֵם, נֹקֶמֶת, נָקֹם, בִּנְקֹם, לִנְקֹם, נְקֹם, תִּקֹּם, יִקֹּם, — נקם את פלוני ובפלוני, עשה בפלוני נקמה, rächen, Rache nehmen; venger; to avenge: לא תִקֹּם ולא תטר את בני עמך (ויקר' יט יח).  נְקֹם נקמת בני ישראל מאת המדינים (במד' לא ב). — נָקַם את דמו של פלוני: הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יִקֹּם (דבר' לב מג).  וידם השמש והירח עמד עד יִקֹּם גוי איביו (יהוש' י יג). — וּנְקָמוֹ מפלוני, עשה נקמה בפלוני בעד הרעה שעשה להאיש: ישפט יי' ביני וביניך וּנְקָמַנִי יי' ממך (ש"א כד יג).  אל קנוא ונֹקֵם יי' נֹקֵם יי' לצריו  ונוטר הוא לאויביו (נחו' א ב).  להעלות חמה לִנְקֹם נקם (יחזק' כד ח).  יען עשות אדום בִּנְקֹם נקם לבית יהודה (שם כה יב).  אל נשא היית להם ונֹקֵם על עלילותם (תהל' צט ח). — וחרב נֹקֶמֶת: והבאתי עליכם חרב נֹקֶמֶת נקם ברית (ויקר' כו כה). — ובתו"מ: נוקם אתה ונוטר לאחרים (ספרא, קדוש' ב ד).  כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד (ר"ש בן יהוצדק, יומ' כג.).  אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים כתבת בתורתך לא תקום ולא תטור ואת נוקם ונוטר וכו' נוקם ונוטר אני לאומות העולם (ר' אבון, מד"ר בראש' נה).  אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים (שם, שמות כ). — ובסהמ"א: ויקומו ויסעו כורש ודריוש מלך מדי בחיל כבד מאד וישחיתו את כל ארץ כשדים וכו' וכל עולליה נפצו אל הסלע וינקום מבבל את דם עבדיו השפוך ואת נקמת היכלו ועירו ועמו (יוסיפון יח).   ויט פיליפוס מן הדרך ויבא בבית אחד אשר היה קרוב ויצו יהודה ויפילו הבית עליו ושרפו אותו באש במקום ההוא ויקום את נקמת אלעזר ואת דמי החסידים אשר שפך פיליפוס (שם קמ).  נגף אח ושאלו אלוה למען יודה ויתהולל בתשובתו כמסבב וצודה על כן נקמו אל באף רודה כי דם עבדיו יקום ונפשו פודה (השג' רסע"ג על חוי הבלכי 40, הוצ' דוידסון).  הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה וכו' אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל  אצל המבינים דברי הבל והבאי ואינן כדי לנקום עליהם (רמב"ם, דעות ז ז). —  ואמר המליץ: אם תקום תדאג ותרתח אם תסלח תשמח (מראה המוסר ז:).

— נִפע', נִקַּם, נִקַּמְתִּי, נִקְּמוּ, לְהִנָּקֵם, הִנָּקֶם, הִנָּקְמוּ, אִנָּקְמָה, יִנָּקֵם, יִנָּקְמוּ, — הִנָּקֵם בפלוני, כמו נָקַם: וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם יִנָּקֵם (שמות כא כ).  אם תעשון כזאת כי אם נִקַּמְתִּי בכם ואחר אחדל (שפט' יה ז).  וְאִנָּקְמָה נקם אחת משתי עיני מפלשתים (שם יו כח).  ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב וְנִקַּמְתִּי מאיבי (ש"א יד כד).  אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים לְהִנָּקֵם באיבי המלך (שם יח כה).  הוי אנקם מצרי וְאִנָּקְמָה מאויבי (ישע' א כד).  זכרי ופקדני וְהִנָּקֶם לי מרדפי (ירמ' יה יה).  והיום ההוא לאדני יי' צבאות יום נקמה לְהִנָּקֵם מצריו (שם מו י).  הִנָּקְמוּ בה כאשר עשתה עשו לה (שם נ יה).  ויאשמו אשום וְנִקְּמוּ בהם (יחזק' כה יב).  וַיִּנָּקְמוּ נקם בשאט נפש (שם יה).  ולהיות  היהודים עתודים1 לְהִנָּקֵם מאויביהם (אסת' ח יג). — ואמר המליץ: תפשתיו והביאותיו בחבלי לבית סהר ושמתיו במגורה וראיתי באיבי תאותי ונקמתי בנפשו הארורה (ר"ש הנגיד, אלוה עז). —  ובסהמ"א: רוצה לצערו בשבועה זו להצר לו ולביישו ברבים כדי להנקם ממנו (רמב"ם, מלוה ולוה ב ד).  — וכמו שלמים, °נִנְקַם, נִנְקָמִים: זה מבקש נקמה על זה וזה מבקש נקמה הוא חוטא באחרים ומבקשים נקמה עליו ואין ננקמים וגזרה מכלתן (ספ' חסידים, תתתתרסח).

— פִע', נִקֵּם, נִקַּמְתִּי, — נִקֵּם דמי פלוני, כמו נָקַם קל, וְנִקֵּם נפע': והכיתה את בית אחאב אדניך וְנִקַּמְתִּי דמי עבדי הנביאים ודמי כל עבדי יי' מיד איזבל (מ"ב ט ז).  הנני רב את ריבך וְנִקַּמְתִּי את נקמתך (ירמ' נא לו).

— הָפע', יֻקַּם יֻקָּם, יֻקַּם פלוני, שתעשה נקמה בפלוני: כל הרג קין שבעתים יֻקָּם (בראש' ד יה).  אך אם יום או יומים יעמד (העבד שהכה ומת) לא יֻקַּם2 כי כספו הוא (שמות כא כ). — תֵעָשֶה נקמה בשביל פלוני: כי שבעתים יֻקַּם קין ולמך שבעים ושבעה (בראש' ד כד).

— הִתפ', הִתְנַקֵּם, מִתְנַקֵּם, הִתְנַקֵּם, — הִתְנַקֵּם בפלוני, נָקַם, נִקָּם בו: העל אלה לא אפקד נאם יי' ואם בגוי אשר כזה לא תִתְנַקֵּם נפשי (ירמ' ה ט).  להשבית אויב וּמְתְנַקֵּם (תהל' ח ג).  מקול מחרף ומגדף מפני אויב וּמִתְנַקֵּם (שם מד יז). — ובסהמ"א: ושאלו לסוקראט החכם במה יתנקם האדם מאויביו אמר שירבה יד ושם על נפשו (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ז).  שהבריות פרשו ממנו וממשפחתו ושנאה נטורה לו בלבבו על רוב הבריות וחושב תמיד להתנקם מהם (הלבוש, פריה ורביה ב ב).