ש"נ, סמי' נִקְמַת, כנו' נִקְמָתִי, נִקְמָתַנוּ, נִקְמָתְךָ, נִקְמָתֵךְ, נִקְמָתָם, מ"ר נְקָמוֹת, — מה שמשלמים רעה לאחד בעד הרעה שהוא עשה; נָקַם את נִקְמָתוֹ מפלוני, שלם לפלוני רעה בעד הרעה שעשה לו פלוני: נקם נִקְמַת בני ישראל מאת המדינים (במד' לא ב). — נִתן לו נְקָמוֹת מפלוני: ויבאו את ראש איש בשת של דוד חברון ויאמרו אל המלך הנה ראש איש בשת בן שאול איבך אשר בקש את נפשך ויתן יי' לאדני המלך נְקָמוֹת היום הזה משאול ומזרעו (ש"ב ד ח). האל הנתן נְקָמוֹת לי ומריד עמים תחתני (שם כב מח). — ראה נִקְמָתוֹ מפלוני, הנקמה שהוא עשה בפלוני: ויי' צבאות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נִקְמָתְךָ מהם כי אליך גליתי את ריבי (ירמ' יא כ). — לקח נקמתו מפלוני, עשה בפלוני נקמה: אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו (שם כ י). והיום ההוא לאדני יי' צבאות יום נְקָמָה להנקם מצריו (שם מו י); גם שם נ יה; שם כח; שם נא ו; שם לו). ראיתה כל נִקְמָתָם כל מחשבתם עלי (איכ' ג ס). ונתתי את נִקְמָתִי באדֹם ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את נִקְמָתִי נאם אדני יי' (יחזק' כה יד). ועשיתי בם נְקָמוֹת גדלות בתוכחות חמה וידעו כי אני יי' בתתי את נִקְמָתִי בם (שם יז). יודע בגוים לעינינו נִקְמַת דם עבדיך השפוך (תהל' עט י). אל נְקָמוֹת יי' אל נְקָמוֹת הופיע הנשא שפט הארץ השב גמול על גאים (שם צד א-ב). — ואמר בן סירא: חית שן עקרב ופתן וחרב נקמות להחרים (ב"ס, גני' לט ל). — ובתו"מ: כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב שתי נקמות נקם על הדם ונקם על החמס (ספרי, דבר' שלג). אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים (מד"ר שמות כ). למלך שנשבה בנו ולבשה נקמה למלך והלך ופדה את בנו (ריב"ל, פסיק' דר"כ, החודש נב:). — ובסהמ"א: ואלכסנדרה אם הבחור בקשה להמית את נפשה ובחרה בחיים למען תמצא עלילה לעשות נקמה באורודוס (יוסיפון רפ). ותהרג (מרימי) ותאסף אל עמה וכו' ולא אחר יי' את נקמתה ויך את בית המלך במכת דבר (שם רצו). ושאלו לחכם מה המדות הטובות אמר סבל והמדות הרעות אמר נקמה (ר"י א"ת, מבח' הפניני' לרשב"ג, שער הענוה). — ואמר המשורר: בגדי נקמה לבש באף וחמה עורה למה תישן יי' ראב"ע, אל אל אקרא.