ת"ז, — אדם אֻמלל, קשה יום, שיד הזמן כבדה עליו: ועבר בה נִקְשֶׁה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקללו במלכו ובאלהיו ופנה למעלה (ישע' ח כא). — ואמר המשורר: ואם נכאב לנקשה יום כאלו נתון חילו למכאיבו תרופה ועת ישיש לבבו סיס יעופף כמו עת יאנף תבל אנפה (רשב"ג, זרועי על בנות ימים חשופה). —  ובסהמ"א: וימהרו ויכרתו את ידו ויפשיטו מעליו כבודו והנקשה נדחף את ביתו אבל וחפוי ראש שבע לענה ורוש (ריב"ם בן זבארה, שעשוע' ב, 25, הוצ' דודזון). חלפו האנשים והלכו קצתם אחרי קצתם מצליח ונקשה וטוב ורע (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופים ג ג).