קל, נָשִׁיתִי, — נָשָׁה דָּבָר, שָׁכַח, אינו זֹכרו יותר vergwssen; oublier; to forget: ותזנח משלום נפשי נָשִׁיתִי טובה (איכ' ג יז). — נָשָׁה את פלוני, שכחו, הזניחו מלבו: לכן הנני וְנָשִׁיתִי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני (ירמ' כג לט)1. — ובתלמוד: מנשה שנשה יה (ר' לוי, סנה' קב:). אבותינו אמרו נשינו טובה אנו אפילו בעינינו לא ראינו (רבי, נדר' נ:). — ובסהמ"א: אבל אהבתי ערוכה ושמורה ולכתנו יחד במדברים וביערות אחרי יי' לא אנשה ולא אחשוב לך עון ופשע ועל כל פשעים תכסה אהבה (אגר' הרמב"ם ליפת הדיין, בספ' ד"ח סא). — ואמר המשורר: ואם תאמרו עלי מה זה ולמה ואיכה אחרי אהב נשיתו חמסי על לבבי כי ביום בוז כחול יכבד ולא אוכל שאתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן). ונושה אח ברעה או בטובה כמו עושה מלאכת אל רמיה (הוא, הכל היום נסיעה). ידידי אם אני נושה ידידים אהי נושה הכתובים ואם אלמד עשר עון לחבר עוני ילמדו עלי כרובים (הוא, אבא חסאן). ואל תנשי פרידת... ידידך ותשובי ותבכי על פרידה למען אחרי נשכח וכרתיו ושכחתך אהובך עין מרידה (הוא, ואל תנשי). הלכות מוכר עצמו ומכרוהו בית דין ונמכר לגוי דתו אל תנשה היוצא בשן ועין ונגף בראשי אברים שלוחו בעיניך אל יקשה (ר"י ברצלוני, אדברה וירוח לי, אזהר'). ואל תנשה בבא מות כנושה ובו תמיד היה חושב ושוער (רמב"ע, קמו, ירא מיום). חמסי על מאור שמש אשר הוא מעלות נושה וליל אפל אסרהו ברתוקות כמו נושה (הוא, תרשיש ז ס). יונה פותה יקושת כל מעבר תראי הבר ותנשי המכבר חלדך עבר והפח לא נשבר (ר"י הלוי, יונה פותה). יודע לעינך נפשי מה בצע בדמך כי חיבת היום ראשי למלך בשומך נפשך מעבודה חפשי ותנשי מקומך (הוא, נפשי אם). לאברהם זכור נא ואל תשכח ותנשה זכור יצחק ויעקב וגם אהרן ומשה (הוא, ילוד יעקב). וגבה לבי בעיניו בעת נמס כדונג כעבד לפני אדוניו מפחדו יתמוגג וכי יזכור מחמלו ינשה את כל עמלו (הוא, יעירוני רעיוני). דורשי מצרה ברחוב עניתיך שיחך אזכרה לי ואיך נשיתיך וביום בו קצרה ידך קראתיך (הוא, כמה גדרת). יום תתשני זקנה וכחי ינשני אל תטשני צורי ואל תעזבני (הוא, מי יתנני). הן שומרי לא ינום ואני לא אנשנו אך בחטאי העצום כדוב שכול אפגשנו (הוא, יה למתי). ובו העיפים ימצאו מנוח ושם ינוחו יגיעי כח ובו ינשה כל דואג יגוניו ועבד חפשי מאדוניו (ר"י חריזי, תחכמ' לט). לו זכתה עדה כמקדם אזי נתן תהם קולו והרים משו תמצא מחוסרים דבריו מדבר חכמה ואם דבר ספריו נשו אנכי מעוטר מדבריו בעבור מתעטרים בהם פאר חבשו (שיר בשבח מו"נ, בספר ד"ח עט). את מהלליו אזכור ולא אנשה עם רוב פעליו בים והוא מושה עמו (מחרך לפסח, הגדה מצוירה ומנֻקדה, כ"י בריט' מוז'). אל תרפי נחמתי פן אשכחנה אעצרה אשך בי לבלי אשנה (אדם הכהן, מספר מר). התשי לילה לי אהבה נשבעת (מיכ"ל, אהובה עזובה). — וצווי, נְשֵׁה, נְשִׁי: דרך הר ציון אורך אורך שכחי שביך ונשי אורך כי בא אורך (ראב"ע, אחות נגע תורך). ציון יגונך נשי טהרי והתקדשי עדי יקר לבשי (ר' יוסף הכהן, ציון במשפט, קינ' לת"ב). נשה אנשי זמן בנים ואבות שנא מדון ואיבות ומה לך בין עדת דורשים באבות (ר' ידעיה הפניני, שיורי ברכה, קובץ על יד ט, תרנ"ג). אל בית חמדתך קומי חושי אל תתמהמי ואם עד כה היית בשפל עתה תגבהי שירה וזמרה פצחי ונשי קינה ונהי (ר"י נג'ארה, יתאו המלך יופיך). — ופָעוּל, נָשׁוּי: לאדם שהולך בשבי נשוי מכל טובה (ר"י קרא, פי' איכ' ג יז, בספ' ד"ח כ).

— נִפע', תִּנָּשֵׁנִי, — נִשָּׁה את פלוני, נִשָּׁהוּ, שכחו: אתה ישראל לא תִנָּשֵׁנִי2 (ישע' מד כא).

— פִע', נַשַּׁנִי, נִשָּׁה את פלוני דבר, הִשְׁכִּיחוֹ, עשה שלא יזכֹר זאת, vergessen machen; faire oublier; to cause to forget: כי נַשַּׁנִי3 אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי (בראש' מא נא). — ואמר המשורר: המציא לי תעלה חולה זכרון ההני נשני יום אתמול ראשונות השכיחני (יל"ג, מחלת הזכרון, הס' החמשי, כרך א).

— הִפע', יַשֶּׁה, הִשָּׁה, — א) פ"י, הִשָּׁה את פלוני דבר, עשה שינשה: כי הִשָּׁה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה (איוב לט יז). — ואמר המליץ: בא שמשו וירחו קדר לא תואר לו ולא הדר השהו אל דבר נכונה ולא חלק לא בבינה (עמנ' מחב' ז). —  ב) הִשָּׁה לפלוני מדבר, השכיח לו את הדבר, שלא יזכר עוד, הניח לו, מחל לו: ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי יַשֶּׁה לך אלוה מעונך (איוב יא ה-ו). — ואמר המשורר: על כן מצא עבדך את לבו לזכור לפני אלוהיו מעט מזעיר מראשי תהלותיו אולי בם מעונו ישה ובמה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי (רשב"ג, כת' מלכ', מי יודע).