1, ש"ז, — מקום בבע"ח שאצל כף הירך, ובפרט גיד הנשה, הגיד המתחיל במקום הַנָּשֶׁה והֹלך ומתפשט עד להעקב, nervus ischiadicus: על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הַנָּשֶׁה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הַנָּשֶׁה (בראש' לב לג). — ובתו"מ: השולח ירך מחותכת לחברו צריך להפריש ממנה גיד הנשה (תוספת' חול' ז ג). גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא ונוטלו (שם ד). אין הטבחים נאמנין על גיד הנשה (ר"מ, חול' ז א). שולח אדם לנכרי ירך שגיד הנשה בתוכה מפני שמקומו ניכר (שם ב). — ובסמה"א: כי המדה הזאת (העצלות) גורמת בגוף חלאים ומדוים גדולים ורבים כמו הכובד והנפח בגיד הנשה וחולי הפודגרא (תק' מדה"נ לרשב"ג מז). וכאשר תרד הליחה הבלויה אל מקום הארכובה נקרא גיד הנשה וכאשר תרד אל שאר הפרקים תקרא ע"ש הפרק ההוא (נרבוני, אורח חיים, כ"י ביהמ"ד שכתר). הקזת אלבסליק הוא גיד הנשה (שם בחליי החזה ב).