1, ש"ז, כנו' נִשְׁיֵךְ, נִשְׁיֵכִי, — נִשְׂיוֹ של פלוני, מה שאדם נֹשֶׁה בו, מלוה, חוב, Schulden; dette; debt: לבי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי2 ואת בניכי תחיי בנותר (מ"ב ד ז). — ואמר הפיטן: איכה את אשר כבר עשוהו תבע מני לגבות נשיהו אשר עד לא שחקים נמתחו בשלי רמז היות ארץ תוהו (ר"א קליר, איכה את אשר, קינ'). צור עבור לגבות שטר נשיהו פלג לבו והשגהו (משה בר' קלוני', אצולים מפרך, יוצ' אחרון של פסח). — ואמר המשורר: רעוץ ורצוץ חליו ועדיו ראוי לשלם נשיו בקשיו רגבים יבלו שרשיו ופריו רואיו יאמרו איו (רשב"ג, יי' מה אדם). ואם לא עתה תתנצלי עדיך מתי תוכלי לשלם את נשיך מדמי מריך ומחובות קשיך עונך חליך ותעניתך צריך (ר"י הלוי, יונה פותה). והיופי הלבישך משיו ושלם לך נשיו ועץ ילדותך נתן פריו (ר"י חריזי, תחכמ' ו).