נִשּׁוּק

*, נישוק, ש"ז, שה"פ מן נִשֵּׁק: גיפוף ונישוק (ר' פפא, סנה' נו:). — ובסהמ"א: העובד כל עבודה אף גפוף ונשוק אף דרך בזיון (רש"י, סנה' ס:). על אדות האיש ראובן אשר קם על בת רעהו וקרובו בהיותה יחידה וכו' ובא אליה לאונסה בחיבוק ובנישוק ומרוב קלונה ובושתה נפלה במטה ומתה וכו' שהיה לה בושת גדול להתקרב אצלו בחבוקיו ונשוקיו (ר' בנימין זאב, שו"ת, קלב). — ובקצת השאלה בסגנון המקובלים: והנה נתבאר בענין כוונת אמן של הקדיש שיש בו הג' בחינות והם חיבוק ונישוק וזווג וכו' ששניהם קדמו זו בחיבוק וזה בנישוק אז שניהן שוין בזווג תחתון (מהרח"ו, עץ חיים, היכל נוקב' דז"א ט). ואחר שביארנו דרך החיבוק והנישוק נבאר דרך הזיווג העצמי (עסיס רמונים ח כב). וזיוג זה נקרא נישוק שאבא ואימא נושקים זה את זה (עמנ' חי, משנת חסידים זיווג או"א ב). שהצדיק הזה הוא בא למדרגות חיבוק ונישוק ותענוג העליון (נועם אלימ', לקוט' שושנה, מלך אסור ברהטים).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים