°, ש"ז, מ"ר נְשָמִים, — א) כמו נְשָמָה: ומשם צר חומר גולם מוטל ונפח בו נשם חיות בחיי טל (ר"א קליר, אאגרה, תפ' טל). בכם יה חק לזרע כה יהיה בקמים כל נשם לא תחיה (הוא, ויאהב, קרוב' לפורים). תמונתה (של התבונה) בנשם כבזק אור ברוח יום זך שומה בנפש מלהבת בגחלת (רסע"ג, הקדמ' העבר' לספר הגלוי). בטרם נוצר אדם בגן עדן ובטרם הפקד הנשם בנדן יסוד לארץ היה עיקר ואדן (קטע מזמן הגא', סעדיאנה, שכטר 69). הקרצת גולם מחומר בתכנית חותמך הפחת בחלדו טוהר נשם מזבולך (משולם בר' קלוני', אמיץ כח, סדר עבודה). כי לא יסובב אותך גשם אף לא תדמה אל כל נשם כל היצורים גבול סבבתם אל ראשיתם ולאחריתם (שיר היחוד ליום ג). —  ומ"ר: חשר טללים וגשמים טועות מגדל וצמחי תלמים יוצר ובורא כל הנשמים כל רוחותם בידי שמים (ר"א קליר, אתו מצות, א' שבוע'). — ב) כמו נְשִׁימָה: כהושעת יגיעי נשם מֻכי גו וגשם (ר"י אבן אביתר, הושענות יום ב). הרוח הוא גוף רך מתהלך מהלב בורידין אל כל הגוף לתת לו החיים והנשם בריאה והדפק בורידין (נסים בר שלמה רי"ת, תרג' חבו' יצחק הרופא הישראלי, בספ' החג לשטינשנ' 138). ידוע שם בבור נשם1 ובנקיון רעיונים עת פלטו ונתמלטו מכר ברזל סוינים (ר' יעקב, ידועי שם, יוצ' ז' פסח).