שַׁל, יִשַּׁל, — א) פ"י, נָשַׁל הנעל מעל רגליו, השליכו מעל רגלו, abwerfen, ausziehen (den Schuh); ôter (le soulier); to pull off (a shoe) : שַׁל נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא (שמות ג ה). שַׁל נעלך מעל רגלך (יהוש' ה יה).— ובהשאלה, נָשַׁל גוים מארץ, גֵרשם: כי יביאך יי' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וְנָשַׁל גוים רבים מפניך (דבר' ז א). וְנָשַׁל יי' אלהים את הגוים האל מפניך מעט מעט (שם כב). — ב) פ"ע, נָשַׁל הגרזן מעל העץ, נפל: ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ וְנָשַׁל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת (שם יט ה). — וְנָשְׁלוּ הזיתים מן העץ, נתקו מעל העץ ונפלו: זיתים יהיו לך בכל גבוליך ושמן לא תסוך כי יִשַּׁל זיתך (שם כח מ). — ומצוי בתו"מ: היה מכה את העץ והכה את האדם והרגו וכו' נשל הברזל מן העץ המתבקע הרי זה גולה (ר' יהודה, תוספת' מכות ב ו). נָשְׁלוּ האֵברים מן הגוף, נתפרקו ונפלו: מיד (כשקרב אל הנחש) נשלו איבריו (ר' חנין, מד"ר ויקר' כב). — והשערות נָשְׁרוּ: הלכתי ומצאתי אותה אשה שנשל שערה ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא (ר' אליעזר בר צדוק, מד"ר איכה, חשך משחור). — ופ"י, אמר המליץ: ומחזק (היין) הלב הנחשל ומעורקים וכליות ליחות ישל (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' א, 68).

— פִע', נִשֵּׁל, יְנַשֵּׁל, — נִשֵּׁל גוי מארץ, גֵרשו: בעת ההיא השיב רצין מלך ארם את אילת לארם וַיְנַשֵּׁל את היהודים מאילות (מ"ב יו ו). —ומצוי בסהמ"א: כי באו מלאכים ויגידו לו כי הרוסים מתעתדים לנשל את בני צבאו מן המקום ההוא ולסגור עליו את הדרך לקאלוגה (רמא"ג, הצרפתים ברוסיה 70).

— נִפע', *נִשַּׁל, נישל, נִשּׁׂל, נישול, — נשַּׁל אבר מן הגוף, נמק ונפל: יפתח מת בנשילת איברים בכל מקום שהיה הולך בו היה אבר נישול הימנו והיו קוברים אותו שם (מד"ר בראש' ס). מלמד שהיה נישול ממנו אבר אבר ונקבר במקומות הרבה (שם ויקר' לז). שהיו עושים בה (המים המרים בסוטה) מיני פורעניות משונים וכו' וסרח פיה ותפח צוארה תהא בשרה נישל תהא זבה (שם במד' ט). — ובמשמ' הָשלך, גׂרַש: כל מי שהיה הענן פולטו היה נישול (ר' נחמיה, פסיק' דר"כ, זכור). כל מי שהיה נינוח היה נישול (ר' יהודה, שם).— ואמר הפיטן: אגדע ואנשל כנקף זית אגרה כל בני בית (ר"א קליר, קינ' לת"ב, אאדה). פעמי הכן פצותי מרשל צור תמוך אשורי מהנשל (ר' משולם בר' קלוני', אימך נשאתי, יוצ' ליוה"כ).— ואמר המליץ: בשש שעות יהי (המזון) שמה מבושל ואחר שש יהי נדח ונשל (ר"י זבארה, בתי הנפש 50).

—הִפע', *הִשִּׁיל, מַשִּׁיל, — השליך, הפיל: מתחילין באוצר תחילה ומשילין פירות דרך ארובה ביום טוב (תוספת' יו"ט ד ג). משילין1 פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת (ביצ' ה א).