ש"נ, סמי' נִשְׁמַת, כנ' נִשְׁמָתִי, נִשְׁמָתוֹ, מ"ר נְשָׁמוֹת, — פעולת הכנסת והוצאת האויר דרך הנחירים, ובפרט רוח החיים לבעלי חיים- Lebens odem; heleine, souffle de la vie; breath: וייצר יי' אלהים את האדם ער מן האדמה ויפח באפיו נִשְׁמַת חיים ויהי האדם לנפש חיה (בראש' ב ז). כל אשר נִשְׁמַת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבת מתו (שם ז כב).  חדלו לכם מן האדם אשר נְשָׁמָה באפו ישע' ב כב.  יי' בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נְשָׁמָה לעם עליה ורוח להולכים בה שם מב ה.  אכן רוא היא באנוש וְנִשְׁמַת שדי תכינם איוב לב ח.  רוחו וְנִשְׁמָתוֹ אליו יאסוף יגוע כל בשר יחד שם לד יד-יה. — לא נותרה בו נְשָׁמָה, מחֻלשה וכדומ', כח ממחלה:  חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נְשָׁמָה מ"א יז יז. —  ומפחד וכדומ':  ואני מעתה לא יעמד בי כח וּנְשָׁמָה לא נשארה בי דני' י יז. —  נשמת אל, כנ' להרוח:  ויראו אפיקי ים יגלו מסדות תבל בגערת יי' מִנִּשְׁמַת רוח אפו ש"ב כב יו.  כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחיב מדרתה אש ועצים הרבה נִשְׁמַת יי' כנחל גפרית בערה בה ישע' ל לג מִנִּשְׁמַת אל יתן קרח ורחב במים במוצק איוב לז י. —  וכנ' לכעסו:  מִנִּשְׁמַת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו שם ד ט. —  נשמתו בו, שהוא חי:  כי כל עוד נִשְׁמָתִי בי ורוח אלוה באפי שם כז ג. —  וכנ' לבעל חי בכלל, כמו נפש:  רק מערי העמים האלה אשר יי' נתן לך נחלה לא תחיה כל נְשָׁמָה דבר' כ יו.  ויכו את כל הנפש אשר בה לפי חרב החרם לא נותר בה כל נְשָׁמָה יהוש' יא יא.  רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם לא השאירו כל נְשָׁמָה שם יד. ויהי כמלכו הכה את כל בית ירבעם לא השאיר כל נְשָׁמָה לירבעם מ"א יה כט.  כל הַנְּשָׁמָה תהלל יה תהל' קנ ו. —  נִשְׁמַת1 פלוני יצאה ממנו, הוא מדבר דברי פלוני:  את מי הגדת מליו וְנִשְׁמַת מי יצאה ממך איוב כו ד. —  ואמר בן סירא:   ואם קרבת (לאיש שליט) אל תאשם פן יקח (א)ת נשמתך ב"ס, גני' ט יג.  ומצוי הרבה בתו"מ במשמ' היסוד הרוחני המחיה את הגוף:  פושעי ישראל בגופן ופושעי עכו"ם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת1 ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים ר"ה יז..  נשמתם (של נדב ואביהו) נשרפה ולא בגדיהם ספרא שמיני, מכיל' דמילואים לד.  שרפת נשמה וגוף קים שם מא.  אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן קשה להם בגיהנם ר' מנחם בר' יוסף, סנה' קח..  אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה בי ואתה נפחתה בי וכו' כל זמן שהנשמה ברבי מודה אני לפניך וכו' ברכ' ס:.  והקב"ה נותן בו (באדם) רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודיבור פה והלוך רגלים וכו' נדה לא..  בשעה שאדם ישן נשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות ר' יהושע בר נחמיה, מד"ר בראש' יד.  שאל אנטונינוס את רבינו אמר לו מאימתי נשמה ניתנת באדם וכו' אמר לו משיצא ממעי אמו שם לד.  ביום ראש השנה בשעה ראשונה עלה במחשבה (לברוא את האדם) בשניה נתיעץ ען מלאכי השרת וכו' בו' עשאו גולם בז' נפח בו נשמה בח' הכניסו לגן שם ויקר' כט.  את יחידך זה נפשך שהנשמה קרויה יחידה שם במדב' יז.  שבוע שבן דוד בא בה מביאים קורות של ברזל ונותנין לו על צוארו עד שהכפפה קומתו והוא צועק ובוכה וכו' כמה יהא כוחי וכמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהיו אביריי לא בשר ודם אני פסיק' רבתי לו. —  יצאה נשמתו, מֵת:  לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו נחום איש גם זו, תענ' כא.  אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה ר' ישמעאל, ע"ז כז:.  מל והולך עד שתצא נשמתו ר' יוסי, שם כז..  לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו שקל' ו ב.  שלש קולות הולכים מסוף העולם ועד סופו וכו' קול נשמה בשעה שיוצא מן הגוף יומא כ:. —  ובסהמ"א:  ובצאת הנשמה מן העולם הזה שהוא עולם הגופות הנראה לעין הבשר הולכת לבית עולמה הוא הנקרא עולם הנפשות שהוא דומה לעולם הגופות ולכך הנשמות זוכרות ומזכירות ומספרות ומגידות דברים שהם מצרכי הגופות ר' יעקב הכהן, מדעי היהדות ב, 237, הוצ' שלום. —  ונסתלקה נשמתו:  מעשה בר' אליעזר שהיה גוסס וכו' ובאחרונה אמר טהור ונסתלקה נשמתו ירוש' שבת ב ו.  היה צלוב או מגוייד ורמז ואמר כתובו גט לאשתי כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה תוספת' גיט' ז [ה] א.  ידי נזירה ורגלי נזירה אין זה נזיר ראשי נזיר וכבדי נזיר הרי זה נזיר זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו הרי זה נזיר ודבר שאין הנשמה תלויה בו אין זה נזיר שם נזיר ג ג. — נטל נשמתו, המיתו:  כל המעמץ את עיני הגוסס מעלין עליו כאילו הוא נוטל את נשמתו ר' מאיר, מס' שמחות א ד.  על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם מקיימים אותם מוטב ואם לאו הריני נוטל נשמתכם ההוא גלילי, שבת לב..  שוחט (בשבת) משום מאי חייב וכו' משום נטילת נשמה שמואל, שבת עה.. —  לאדם שמסר צפור דרור לעבדו אמר כמדומה אתה שאם אתה מאבדה שאני נוטל ממך איסר בדמיה נשמתך אני נוטל ממך מנח' צט:. —  וכנוי לבעל חי עצמו:  המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם ר"ע, ספרא ויקר' יב כב. —  והנשמות האצורות במרומים, היעודות להנתן בגופות בני האדם בהולדם:  אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף רב אסי, יבמ' סב..  ערבות שבו צדק ומשפט וכו' ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות חגי' יב:.  אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהם ממש ר' יצחק, מד"ר שמות כח. —  והנשמות אחרי המות:   נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד ר"א, שבת קנב:.  כל שנים עשר חדש (לאחר המות) גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר שנים עשר חדש הגוף בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת שם.  אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן (של דור המבול) קשה להם בגיהנם ר' מנחם בר"י, סנה' קח..  אמר לו  אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולים לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור אמר לו וכו' הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד סנה' צא.. —  ובהשאלה:  נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו ר"ש בן לקיש, ביצ' טז.. —  ובתפלה:  ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודך ברכת השחר, לעולם יהא אדם.  נודה לך ונספר תהלתך על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך מודים, תפ' י"ח.  נשמת כל חי תברך את שמך יי' אלהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זִכרך מלכנו תמיד תפ' נשמת. —  ואמר המליץ:  להגיד אמתך בעוד נשמתי בי ורוח חיים באפי ר' בחיי, בקשה בסוף חו"ה.  מי יכיל עצמתך בבראך מזיו כבודך יפעת טהורה מצור הצור נגזרה וממקבת בור נוקרה ואצלת עליה רוח חכמה וקראת אותה נשמה כתר מלכות.  אתה חי ולא בנפש ונשמה כי אתה נשמה לנשמה שם.  נשמה מאשר תתאו גדוע ונפש מאשר תשאל מנועה ר"ש הנגיד, נשמה מאשר תתאו.  ואיך יקום אשר נמק בשרו ועצמותיו כמו עצים יבשים והוא חבוש באדמתו ורוחו ונשמתו בשמים חבושים הוא, כבר שלמו.  אך הוא רחום יכפר לאשר נשמה באפו ולא יעיר כל חמתו והרבה להשיב אפו ר"י הלוי, מה יתרון לאדם.  היי אחרי מלכך מרדפת בסוד נשמות אשר אל טוב אדני נהרו הוא, ישנה בחק ילדות.  דרשה נשמה דבק כסאך כי דמתה אל כרוב ומלאך ואענה נא בפחדי אך הטהרי בבכי ואימים שבע פעמים הוא, מודים לך.  מה לנשמתי על אדמתי אך כלמתי כפי אשמתי וכן מהללי לפי מעללי הוא, יד מעללי.  ואמנם נשמותינו ביד אל מחוללנו וכֹפר משאול לא ימצא לנו הוא, אין זרענו.  בעבור כבודך בראת גויות ונשמות הן לעדים נאמנים לך שחקים ואדמות ראב"ע, אחלי לבי.  זרוע תפארת ולשון מדברת בעוד יש בו נשמה רד אל בור עמק ולשונו תמך בשובו אל האדמה הוא, אשרי האיש.  ראש ליל קומו צאו מאדמתי אולי תרפאו מחץ מכתי ובקשו רחמים על נשמתי אם מצאתי חן בעיני המלך הוא, מי כמוך.  אם רצונכם לנצח לחיות רחצו הנשמות במימי תושיות ועזבו משכיות והבלי גויות הוא, אותות אל.  גבר אשר תבא להתפלל לבית קדש וצפצופך כמו צפור דרור איך מפשעך תטהר לבך או תמצא בזה לנשמתך דרור רמב"ח, דרכי נעם, בסוף.  ואתה אדונינו בגופותינו ומלכנו בממוננו אבל הנשמות אשר שלחם אלינו ועתיד להשיבם אליו הוא המלך אשר ישפוט אותם ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 3. —  ומשל:  משל אומר בגוף טהור תשכון נשמה טהורה בית ועד לחכמים, אות מ. —  °פרחה נִשְׁמָתוֹ, מפחד ובהלה:  ותקם האשה בעוד לילה ופרחה נשמתה ונתעלפה מרוב פחדה ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 34.  וכשמעי את דבריהם פרחה נשמתי ר' יצחק עקריש, קובץ ויכוחים ב.. —  נְוֵה הַנְּשָׁמוֹת, היכל הנשמות, מקום דמיוני במרומים שבו אצורות נשמות הצדיקים:  מי יעשה כמעשיך בעשותם תחת כסא כבודך מעמד לנפשות חסידיך ושם נוה הנשמות הטהורות אשר בצרור החיים צרורות רשב"ג, כתר מלכות.  דע שעמי הארצות שמקטנותם אהבו ת"ח הוא מסבת שהיו שכנים בהיכל הנשמות ר' אליהו, שב' מוסר יא.  ואז יורדים אל היכל לבנת הספיר הנקראת קטפא הוא סל הנשמות אשר נופלים מלמעלה לתורה וכל קדושה צריכה הזמנה לכן אומר אזדמנת ר"נ בר"י אלחנן, עמק המלך, שער תקוני התשובה יט:. —  וגלגול הנשמות אחרי המות מבע"ח לבע"ח:  שאין שום נשמה נמלטת מגלגול פעמים או שלש ר"מ אלדבי, ש"א ט.  והקדוש הזה היה מכיר הפני אדם אם נולד מן הנשמות החדשות או מן הישנות הבאים לאדם דרך הגלגול דברי יוסף סמברי, לקוטים 18, הוצ'  ד"ר ברלינר. —  °עולם הנשמות, עולם הבא:  ותדע ותשכיל כי הכרתות הנזכרים בנפש בטחון גדול בקיום הנפשות אחרי המיתה ובמתן השכר בעולם הנשמות רמב"ן, ויקר' יז כט.  ויהיה נידון ביסוריו של איוב כל ימיו טוב לו משיענש בנפשו להיות נדון בעולם הנשמות ביסורי גיהנם ר"מ אלדבי, ש"א ט.  ועי' עוד ערך עולם. —  ודבור של כבוד וברכה למֵת כשמזכירים אותו, נשמתו לחיי עולם, תהי נשמתו צרורה בצרור החיים, וכדומ':  והמלך הי חכם תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אגר' יוסף מלך הכוזרים, כ"י פטרבורג.  נשמתה לחיי עולם מצבת טורטוזה,1 Chwols. CIH, דף 168. —  ואמר המקונן:  בכור אבי ובן אמי שלומים לך באחריתך ורוח אל תהי נחה עלי רוחך ונשמתך ר"ש הנגיד, הים ביני וביניך. —  נשמה יתירה:  מה זה תתמהו על זנבות האודים כי נועדו יחדיו להמר שבת היהודים הן בנפשם יודעים אלה המורים כי בכל יום נשמה יתרה לחמורים הלצה נגד רבני הרפורם שנועדו בבריסלוי , Jew. Chr. 1864, 29. °נִשְׁמת, שֵׁם לפיוטים שאומרים אחרי תפלת נשמת כל חי.