ש"נ, – שה"פ מן נָשַׁם; על כל נשימה ונשימה1 שאדם נושם צריך לקלס להקב"ה (ר' חנינא, מד"ר בראש' יד). — בנשימה אחת, בפעם אחת, בלי הפסק, .Atemzug; haleine; breath: עשרת בני המן ועשרת (המלה עשרת הסמוכה) צריך (לאומרם) בנשימה אחת (ר' אבא, מגי' טז:). — ובסהמ"א: שבשעת תשמיש יש לה נחירה ואינה יכולה לכלוא את נשימתה מהשמע וכו' לפי שלא ברצון האשה נשימתה נשמעת (תשו' הגא' הרכבי רנב). ופנה אויר של עולם להיות חלל כדי שיהיו הבריות בנשימת הרוח (ש' דונולו, חכמוני ד). שלא נפח ממש אלא בנשימה כדרך המחמם בנשימתו את ידו (רש"י, ב"ק ס.). והריח יכנס שם דרך נשימת הנחירים אשר שואפים הרוח והנשימה ההיא תעורר ותגיע הנחירים לקבל הריח (אבי הרלב"ג, שעה"ש ט סו.). אחר כך חקר הנשימה ואבריה מה היא (רש"ט פלקירא, ראש' חכמה 87). — וברפואה, °נשימת ההתיצבות, נשימת ההעמדה, ציקות וקושי הנשימה, 2Orthpnoe: התיצבות הנשימה כלומר הנשימה המתיצבת היא הנשימה אשר לא יאות לבעליה שיתנשם אלא אם יתיצב וישוה עצמו (קאנון ג י א כו). שזה החולה אין בו נשימת ההתיצבות ורצינו שנבאר בזה שאין בו מורסא בריאתו (כל מלאכ' ההגיון, מליצה). ויקרא נשימת ההעמדה כלומ' שירצה לעמוד כשיתנשם (נתן פלקירא, צרי הגוף, כ"י בריט' מוז'). ועי' ערך התיצבות. — לבד הנשימה: ימשך אחר הסתימה כובד הנשימה (קאנון, ג יד ב ג). כי אתה חושב שלך יש צמח בריאה ואין הדבר כמו שחשבת וכו' וזה לך האות כי הנשימה כבדה והרוח נכאה (רש"ט פלקירא, המבקש לג). — סתימת הנשימה: אמנם אותו מלוי חלל החזה מהמוגלא הוא כבד ושיעול יבש עם סתימת הנשימה הנקרא בהר (קאנון ג יד ט ו). — צרות הַנְשִימָה Asthma: החולאים הנושנים כמו צרות הנשימה והחצץ והטחורים וכו' (פרקי משה ג). — קצר הַנְּשִימָה: אז התעולל בי מיחוש של קוצר הנשימה ולחיצה (ריעב"ץ, מגלת ספר 59). ואומר שמהויות שאיפשר ללחלח אותם וללושם הם שבתי נשימותיהם רחבות והם הנקראות בלשון היוני (?) וכשיתערב בהם המים יחוברו בכל חלקיו מבתי הנשימות ההם ומתעלותיהם וכו' אך המלח אע"פ שהוא נימוח בתי נשימותיו ותעלותיו הטבעיים דבוקים עבים וכו' (ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י פריז).