פ"י, נָתַן, נָתְנָה, נָתַתָּ, נָתַתָּה, תַּתָּה (בהשמטת הנון), נָתַתְּ, נָתַתִּי, נָתְנוּ נָתַנּוּ, נְתַתֶָּם, נְתָנוֹ, נְתָנְךָ, נְתָנָנִי, נְתַתִּיו, נְתַתִּיהוּ, נֹתֵן, נוֹתֵן, נֹתֶנְךָ, נָתוּן, נְתוּנִים, נְתֻנִים, נְתֻנוֹת, נָתוֹן נָתֹן, נתֹן, נְתָן- תֵּת, לָתֵת, לָתֶת-, לתתן, תִּתִּי, תֵּן, תֶּן-, תְּנָה, תְּנִי, תֵּנִי, תְּנוּ, תְּנֵהוּ, תְּנֶנָּה, תְּנֵם, יִתֵּן, יִתֶּן-, וַיִתֵּן, תִּתֵּן, יִתְּנֶנּוּ, יִתֶּנְךָ, אֶתֵּן, נִתֵּן, נִתַּן, נִתְּנָה נתּנָהּ, תִּתּנוּ, תִּתֵּנוּ, תִּתְּנֻהוּ, תִּתְּנוּם, יִתְּנוּ, יִתֵּנוּ, יִתְּנֻהוּ, יִתְּנוּהוּ, יִתְּנוּם, — א) מסר דבר מידו ליד פלוני: geben; donner; to give: וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וַיִּתֵּן אל הגר שם על שכמה וישלחה (בראש' כא יד).  ויאמר מה הערבון אשר אֶתֵּן לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך וַיִּתֶּן לה ותהר לו (שם, לח יח).  וביום השמיני יקח לו שני תרים או שני בני יונה ובא לפני יי' אל פתח אהל מועד וּנְתָנָם אל הכהן (ויקר' יה יד).  ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישתו עליו וְנָתַן לכהן את הקדש (שם כב יד).  ושאלו לך לשלום וְנָתְנוּ לך שתי לחם ולקחת מידם (ש"א י ד).  וישאל לו ביי' וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נָתַן לו (שם כב י).   ויגד שפן הספר למלך ספר נָתַן לי חלקיה הכהן (מ"ב כב י).  וזאת לפנים בישראל על הגאלה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו וְנָתַן לרעהו (רות ד ז). — וספר כריתות: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות וְנָתַן בידה ושלחה מביתו (דבר' כד א).  וארא כי על כל אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה וָאֶתֵּן את ספר כריתתיה אליה (ירמ' ג ח). — מסר דבר לפלוני במתנה ובתור קנין של המקבל: ויאמר אלהים הנה נָתַתִּי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ (בראש' א כט).  ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים וַיִּתֵּן לרבקה ומגדנות נָתַן לאחיה ולאמה (שם, כד נג). —  וְלֶחֶם: וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך וְנָתַן לי לחם לאכל ובגד ללבש (שם כח כ).  ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נָתַן יי' לכם לאכלה (שמות יו יה).  ולחם משמים נָתַתָּ להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם (נחמ' ט יה). —  נָתַן אֶרֶץ: ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית לאמר לזרעך נָתַתִּי את הארץ הזאת (בראש' טו יח).  והרביתי את זרעך ככוכבי השמים וְנָתַתִּי לזרעך את כל הארצות האל (שם כו ד).  והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לָתֵת אתה לאברהם ליצחק וליעקב וְנָתַתִּי אתה לכם מורשה (שמות ו ח).  ואצו אתכם בעת ההוא לאמר יי' אלהיכם נָתַן לכם את הארץ הזאת לרשתה (דבר' ג יח). — גֶשֶׁם וּמָטָר: וְנָתַתִּי גשמיכם בעתם וְנָתְנָה הארץ יבולה ועץ השדה יִתֵּן פריו (ויקר' כו ד).  וְנָתַתִּי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש (דבר' יא יד).  וְנָתַתָּה מטר על ארצך אשר נָתַתָּה לעמך לנחלה (מ"א ח לו). — ודברים מופשטים ורוחניים, ברכה: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת יי' אלהיך אשר נָתַן לך בכל שעריך (דבר' יב יה). — רחמים: ואל שדי יִתֵּן לכם רחמים לפני האיש (בראש' מג יד).  ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב יי' מחרון אפו וְנָתַן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך (דבר' יג יח).  ואֶתֵּן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם אל אדמתכם (ירמ' מב יב). — חנינה: ועבדתם שם את אלהים אחרים יומם ולילה אשר לא אתֵּן לכם חנינה (שם יו יג). — כֹּחַ: וזכרת את יי' אלהיך כי הוא הנֹתֵן לך כח לעשות חיל (דבר' ח יח). —עֹז: נורא אלהים ממקדשיך אל ישראל הוא נֹתֵן עז ותעצומות לעם (תהל' סח לו). — חַיִל: אל תִּתֵּן לנשים חילך (משלי לא ג). —  תְּשוּעָה: ויצמא מאד ויקרא אל יי' ויאמר אתה נָתַתָּ ביד עבדך את התשועה הגדולה הזאת (שפט' יה יח). —  נְקָמוֹת: וַיִּתֵּן יי' לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו (ש"ב ד ח).  האל הַנֹּתֵן נקמת לי (שם כב מח). —  שְׁאֵרִית: וגם כל היהודים אשר במואב ובבני עמון ובאדום ואשר בכל הארצות שמעו כי נָתַן מלך בבל שארית ליהודה (ירמ' מ יא). —  נפש לשלל: כי הנני מביא רעה על כל בשר נאם יי' וְנָתַתִּי לך את נפשך לשלל על כל המקומות אשר תלך שם (שם מה ה). —  רוּחַ: והרוח תשוב אל האלהים אשר נְתָנָהּ (קהל' יב ז).   ורוחך הטובה נָתַתָּ להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם ומים נָתַתָּה להם לצמאם (נחמ' ט כ). —  שַׁבָּת: ראו כי יי' נָתַן לכם השבת על כן הוא נֹתֵן לכם ביום הששי לחם יומים (שמות יו כט).  וגם את שבתותי נָתַתִּי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני יי' מקדשם (יחזק' כ יב). — הֵרָיוֹן: ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה וַיִּתֵּן יי' לה הריון ותלד בן (רות ד יג). — נָתַן את פלוני לעבד, לאשה: ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נָתַתִּי לו לעבדים (בראש' כז לז).  ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת וַיִּתֵּן לו את רחל בתו לאשה (שם כט כח).  וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תְּנוּ נא אתה לו לאשה והתחתנו אתנו בנתיכם תִּתְּנוּ לנו ואת בנתינו תקחו לכם (שם לד ח-ט).  ויואל משה לשבת את האיש וַיִּתֵּן את צפרה בתו למשה (שמות ב כא).  ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה וְנָתַתִּי לו את עכסה בתי לאשה (יהוש' יה יו).  ויאמר אביה אמר אמרתי כי שנא שנאתה וָאֶתְּנֶנָּה למרעך (שפט' יה ב). — נָתַן שאלת פלוני, מלא את בקשתו: ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתֵּן את שלתך1 אשר שאלת מעמו (ש"א א יז).  והתענג על יי' וְיִתֵּן לך משאלת לבך (תהל' לז ד).   וַיִּתֵּן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם (שם קו יה).  הוא עזרא עלה מבבל והוא ספר מהיר בתורת משה אשר נָתַן יי' אלהי ישראל וַיִּתֶּן לו המלך כיד יי' אלהיו עליו כל בקשתו (עזרא ז ו). — ומאויים ותאוה: אל תִּתֵּן יי' מאויי רשע (תהל' קמ ט).  מגורת רשע היא תבואנו ותאות צדיקים יִתֵּן2. — והבטוי מִי יִתֵּן, להביע חפץ, בקשה או תקוה שיהיה איזה דבר או שיארע איזה מאורע: ויאמרו אליהם בני ישראל מי יִתֵּן מותנו ביד יי' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע (שמות יו ג).  ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יִתֵּן כל עם יי' נביאים כי יתן יי' את רוחו עליהם (במד' יא כט).  ומי יִתֵּן והיה לבבם  להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים (דבר' ה כו).  בבקר תאמר מי יִתֵּן ערב ובערב תאמר מי יִתֵּן בקר (שם כח סז). ומי יִתֵּן את העם הזה בידי ואסירה את אבימלך (שפט' ט כט).  בני אבשלום מי יִתֵּן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני (ש"ב יט א).  חמה אין לי מי יִתְּנֵנִי שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד (ישע' כז ד).  מי יִתֵּן ראשי מים ועיני מקור דמעה (ירמ' ח כג).  מי יִתֵּן מציון ישועת ישראל בשוב יי' שבות עמו (תהל' י ז).  ואמר מי יִתֵּן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה (שם נה ז).  מי יִתֶּנְךָ כאח לי יונק שדי אמי (שה"ש ח א).  ומצוי באיוב: מי יִתֵּן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה (איוב ו ח).  ואולם מי יִתֵּן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך (שם יא ה; גם שם יג ה; שם יד ד; שם  יג; שם יט כג; שם כג ג; שם כט ב; שם לא לה). — ובמשמ' הרשה, נתן רשות לפלוני, עם יחס הפעול ומקור: על כן לא נְתַתִּיךָ לנגע אליה (בראש' כ ו).  ולא נְתָנוֹ אלהים להרע עמדי (שם לא ז).  ואני ידעתי כי לא יִתֵּן אתכם מלך מצרים להלך (שמות ג יט).  ופסח יי' על הפתח ולא יִתֵּן המשחית לבא אל בתיכם לנגף (שם יב כג).  וימאן אדום נְתֹן את ישראל עבר בגבלו (במד' כ כא).  וילחצו האמרי את בני דן ההרה כי לא נְתָנוֹ לרדת לעמק (שפט' א לד).  ויאמר אבאה אל אשתי החדרה ולא נְתָנוֹ אביה לבוא (שם יה א).  ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נְתָנוֹ לשוב בית אביו (ש"א יח ב).  כי לא תעזב נפשי לשאול לא תִתֵּן חסידיך לראות שחת (תהל' יו י).  השם נפשנו בחיים ולא נָתַן למוט רגלנו (שם סו ט).  אל יִתֵּן למוט רגלך (שם קכא ג).  ולא נָתַתִּי לחטא חכי (איוב לא ל).  אל תִּתֵּן את פיך לחטיא את בשרך (קהל' ה ה). —  ובלי ל' של המקור: לא יִתְּנֵנִי השב רוחי כי ישבעני ממררים (איוב ט יח). —  ובלי הפעול: לא יִתְּנוּ מעלליהם לשוב אל אלהיהם (הוש' ה ד). — ועם  למ"ד תחת יחס הפעול: השלך על יי' יהבך והוא יכלכלך לא יִתֵּן לעולם מוט לצדיק (תהל' כה כג).  אשר נָתַן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם (אסת' ח יא).  ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נָתַתָּה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים (דהי"ב כ י). — נָתַן שֵנה, פוגת, דמי: אם אֶתֵּן שנת לעיני לעפעפי תנומה (תהל' קלב ד).  אל תִּתֵּן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך (משלי ו ד).  אל תִּתְּנִי פוגת לך אל תדם בת עינך (איכ' ב יח).  ואל תִּתְּנוּ דמי לו עד יכונן ועד ישם את ירושלם תהלה בארץ (ישע' סב ז). —  נָתַן כבוד, צדק, עֹז לאלהים (כמו יהב): ועשיתם צלמי עפליכם וצלמי עכבריכם המשחיתים את הארץ וּנְתַתֶּם לאלהי ישראל כבוד (ש"א ו ה).  תְּנוּ ליי' אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף (ירמ' יג יו).  לא לנו יי' לא לנו כי לשמך תֵּן כבוד על חסדך על אמתך (תהל' קיה א).  תְּנוּ עז לאלהים על ישראל גאותו (שם סח לה).  אשא דעי למרחוק ולפעלי אֶתֵּן צדק (איוב לו ג). —  ואמר בן סירא: כי קרא (דוד) אל אל עליון ויתן בימינו עֹז (ב"ס גני' מז ה). —  וְתִפְלָה: בכל זאת לא חטא איוב ולא נָתַן תפלה לאלהים (איוב א כב). — נָתַן קרבן, תרומה וכדומ': שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תִּתְּנוּ לו (שמות כב כט).  כל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יִתֵּן תרומת יי' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לָתֵת את תרומת יי' לכפר על נפשתיכם (שם ל יד-יה).  ותדר נדר ותאמר יי' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים וּנְתַתִּיו ליי' כל ימי חייו (ש"א א יא). — וְזָרַע לַמֹּלֶךְ: ומזרעך לא תתן להעביר למלך (ויק' יח כא).  ואל בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יִתֵּן מזרעו למלך מות יומת (שם כ ב). — וְנָתַן בתשלומים, שכר, פעֻלה, כסף וכדומ': ותאמר לאה נָתַן אלהים שכרי אשר נָתַתִּי שפחתי לאישי (בראש' ל יח).  ותאמר לה בת פרעה הליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אֶתֵּן את שכרך (שמות ב ט).  ביומו תִתֵּן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא (דבר' כד יה).  וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש וַיִּתֵּן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יי' (יונה א ג). — ואמר בן סירא: נתן יי' לי שכר שפתותי ובלשוני אהודנו (ב"ס, גני' נא כב). — כי אני יי' אהב משפט שנא גזל בעולה וְנָתַתִּי פעלתם באמת וברית עולם אכרות להם (ישע' סא ח).  ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יִתֵּן לו (ירמ' כב יג). — ואמר בן סירא:  תן את פעלך קוויך ונביאיך יאמינו (ב"ס, גני' לג כא). — ואם מימיך נשתה אני ומקני וְנָתַתִּי מכרם (במד' כ יט). אך אתה לו שמעני נָתַתִּי כסף השדה קח ממני (בראש' כג יג).  וְנָתַתָּה הכסף בכל אשר תאוה נפשך (דבר' יד כו ).  אם יִתֵּן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו (שה"ש ח ז).  רק שבתו יִתֵּן ורפא ירפא (שמות כא יט).  כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם וְנָתְנוּ איש כפר נפשו ליי' (שם ל יב).  וְנָתַן את הערכך ביום ההוא קדש ליי' (ויקר' כז כג). — נָתַן בכסף, מכר: אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תִּתֶּן לי ושתיתי (דבר' ב כח).  וְנָתַתָּה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר יי' אלהיך בו (שם יד כה).  ויאמר דויד אל ארנן תְּנָה לי מקום הגרן ואבנה בו מזבח ליי' בכסף מלא תְּנֵהוּ לי ותעצר המגפה מעל העם (דהי"א כא כב).  בכסף ברזל בדיל ועופרת נָתְנוּ עזבוניך (יחזק' כז יב).  בנפש אדם וכלי נחשת נָתְנוּ מערבך (שם יג). —  נָתַן תחת, החליף: ואם אסון יהיה וְנָתַתָּה נפש תחת נפש (   שמות כא כג).  וידבר אחאב אל נבות לאמר תְּנָה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי וְאֶתְּנָה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אֶתְּנָה לך כסף מחיר זה (מ"א כא ב).  וְאֶתֵּן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך (ישע' מג ד).  לשום לאבלי ציון לָתֵת להם פאר תחת אפר (שם סא ג). — נָתַן בעד: עור בעד עור וכל אשר לאיש יִתֵּן בעד נפשו (איוב ב ד). — נתן ב-, הלוה: את כספך לא תִתֵּן לו בנשך ובמרבית לא תִתֵּן אכלך (ויקר' כה לז).  בנשך לא יִתֵּן ותרבית לא יקח (יחזק' יח ח).  כספו לא נָתַן בנשך ושחד על נקי לא לקח (תהל' יה ה). — ובמשמ' מסר והפקיד, נָתַן לפלוני, או אל פלוני: כי יִתֵּן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש (שמות כב ו). — וביד פלוני: כל אשר לבן בו וחום בכשבים וַיִּתֵּן ביד בניו (בראש' ל לה).  ויפקדהו על ביתו וכל אשר יש לו נָתַן בידו (שם לט ד).  ואת יתר העם נָתַן ביד אבשי אחיו ויערך לקראת בני עמון (ש"ב י י).  ואמר בן סירא: אלהים מבראשית ברא האדם ויתנהו ביד יצרו (ב"ס, גני' יה יד). — ובהשאלה נָתַן גמול, שִלֵּם: ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת ועשית וְנָתַתָּ לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו (מ"א ח לט).  אני יי' חקר לב בחן כליות וְלָתֵת לאיש כדרכו כפרי מעלליו (ירמ' יז י).  גדל העצה ורב העליליַה אשר עיניך פקחות על כל דרכי בני אדם לָתֵת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (שם לב יט).  וְנָתַתִּי עליך את כל תועבתיך (יחזק' ז ג).  ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אֶתֵּן (שם ד).  וְנָתְנוּ זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה (שם כג מט).  תֵּן להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשי ידיהם תֵּן להם (תהל' כח ד). — נָתַן פרי, יבול, ענף, שרש, הוציאו הארץ והעצים את פרים וכדומ': כי תעבד את האדמה לא תסף תֵּת כחה לך (בראש' ד יב).  וְנָתְנָה הארץ פריה ואכלתם לשבע (ויקר' כה יט).  וְנָתַתִּי גשמיכם בעתם וְנָתְנָה הארץ יבולה ועץ השדה יִתֵּן פריו (שם כו ד).  וחרה אף יי' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תִתֵּן את יבולה (דבר' יא יז).  וְנָתַן זרע לזרע ולחם לאכל (ישע' נה י).  ואתם הרי ישראל ענפכם תִּתֵּנוּ ופריכם תשאו לעמי ישראל (יחזק' לו ח).  כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נָתְנוּ חילם (יואל ב כב).  כי זרע השלום הגפן תִּתֵּן פריה והארץ תִּתֵּן את יבולה והשמים יִתְּנוּ טלם (זכר' ח יב).  והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יִתֵּן בעתו ועלהו לא יבול (תהל' א ג).  ארץ נָתְנָה יבולה (שם סז ז).  חמד רשע מצוד רעים ושרש צדיקים יִתֵּן (משלי יב יב). — וְרֵיחַ: עד שהמלך במסבו נרדי נָתַן ריחו (שה"ש א יב).  התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נָתְנוּ ריח (שם ב יג).  הדודאים נָתְנוּ ריח (שם ז יד).  אל כל גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה מקום אשר נָתְנוּ שם ריח ניחח לכל גלוליהם (יחזק' ו יג). — וְנָתַן הדר, חן, חכמה, וצבע וכדומ': מגן וכובע תלו בך המה נָתְנוּ הדרך (שם כז י).  שכל טוב יִתֶּן חן (משלי יג יה).  אל תרא יין כי יתאדם כי יִתֵּן בכיס3 עינו (שם כג לא).  שבט ותוכחת יִתֵּן חכמה (שם כט יה).  חרדת אדם יִתֵּן מוקש (שם כה). — וְנָתַן מופת ואות: כי ידבר אלכם פרעה לאמר תְּנוּ לכם מופת ואמרת אל אהרן (שמות ז ט).  וְנָתַן ביום ההוא מופת לאמר זה המופת אשר דבר יי' (מ"א יג ג).  ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד וּנְתַתֶּם לי אות אמת (יהוש' ב יב). — ואמר בן סירא: תן עדות למראש מעשיך והקם חזון דבר בשמך (ב"ס, גני' לג כ). — וּמִסְפָּר: וַיִּתֵּן יואב את מספר מפקד העם אל המלך (ש"ב כד ט). — וּזְמַן: וייטב לפני המלך וָאֶתְּנָה לו זמן (נחמ' ב ו). — וְנָתַן יד, במשמ' שלח ופשט יד: ויהי בלדתה וַיִּתֵּן יד (בראש' לח כח). — וכן צַמֶּרֶת: לכן כה אמר אדני יי' יען אשר גבהת בקומה וַיִּתֵּן צמרתו אל בין עבותים ורם לבבו בגבהו (יחזק' לא י).  למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים ולא יִתְּנוּ את צמרתם אל בין עבותים ולא יעמדו עליהם  בגבהם כל שתי מים כי כלם נִתְּנוּ למות אל ארץ תחתית (שם יד). — וְנָתַן יד, לברית אהבה: ויאמר יהונדב יש ויש תְּנָה את ידך וַיִּתֵּן ידו ויעלהו אליו אל המרכבה (מ"ב י יה). — ולבקש עֵזֶר: מצרים נָתְנוּ יד אשור לשבע לחם (איכה ה ו). — ומסר את עצמו: הריעו עליה סביב נָתְנָה ידה נפלו אשויתיה נהרסו חומותיה (ירמ' נ יה).  וכל השרים והגברים וגם כל בני המלך דויד נָתְנוּ יד תחת שלמה המלך (דהי"א כט כד). תְּנוּ יד ליי' ובאו למקדשו אשר הקדיש לעולם (דהי"ב ל ח). —ובסהמ"א במשמ' נשא יד, שָׂם יד: ובסחורה אם יתן יד באלה וכחש ויתן יד לפה כי כל יגיעו עמל ואון ואון יחשוב ויבוש מעצות ואתה חי לבדך (אתה מבין סרעפי לב, מוסף יוה"כ).  נָתַן גֵּו, לֶחִי: גוי נָתַתִּי למכים ולחיי למרטים (ישע' נ ו).  יִתֵּן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג ל). — וְכָתֵף וְעֹרֶף: וימאנו להקשיב וַיִּתְּנוּ כתף סררת (זכר' ז יא).  וַיִּתְּנוּ כתף סוררת וערפם הקשו ולא שמעו (נחמ' ט כט).  ויסבו פניהם ממשכן יי' וַיִּתְּנוּ ערף (דהי"ב כט ו). — וּמָקוֹם: ויראו בני בנימין כי נגפו וַיִּתְּנוּ איש ישראל מקום לבנימן (שפט' כ לו). — ואמר בן סירא בהשאלה: אל תבזה שאילות דל וכו' ולא תתן לו מקום לקללך (ב"ס, גני' ד ד). — וּשְׁכֹבֶת באשה או בבהמה: ואל אשת עמיתך לא תִתֵּן שכבתך לזרע לטמאה בה (ויקר' יח כ).  ובכל בהמה לא תִתֵּן שכבתך בה (שם כג).  וַיִּתֵּן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך (במד' ה כ). — נָתַן קול בצעקה: נצרים באים מארץ המרחק וַיִּתְּנוּ על הרי יהודה קולם (ירמ' ד יו).  עלי הלבנון וצעקי ובבשן תְּנִי קולך (שם כב כ).  מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נָתְנוּ קולם (שם מח לד).  קול נָתְנוּ בבית יי' כיום מועד (איכה ב ז). — וּבִבְכִי: וַיִּתֵּן את קולו בבכי (בראש' מה ב).  ותשא כל העדה וַיִּתְּנוּ את קולם ויבכו העם בלילה ההוא (במד' יד א). — ויי' נָתַן את קולו ברעם: ירעם משמים יי' ועליון יִתֵּן קולו (ש"ב כב יד).  יי' ממרום ישאג וממעון קדשו יִתֵּן קולו (ירמ' כה ל).  ויי' נָתַן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו (יואל ב יא).  ויאמר יי' מציון ישאג ומירושלם יִתֵּן קולו (עמוס א ב). — והעבים והתהום: זרמו מים עבות קול נָתְנוּ שחקים (תהל' עז יח).  נָתַן תהום קולו (חבק' ג י). — וְהַחָכְמָה: חכמות בחוץ תרנה ברחבות תִּתֵּן קולה (משלי א כ).  הלא חכמה תקרא ותבונה תִּתֵּן קולה (שם ח א). — וּכְפִיר: הישאג אריה ביער וטרף אין לו הַיִּתֵּן כפיר קולו ממענתו בלתי אם לכד (עמוס ג ד).  עליו ישאגו כפירים נָתְנוּ קולם (ירמ' ב יה). — ועוף השמים: עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יִתְּנוּ קול (תהל' קד יב). — ובהשמעת קול: ביום ההוא אז נָתַן דויד בראש להדות ליי' (דהי"א יו ז). — נָתַן בקול באותה המשמ': היתה לי נחלתי כאריה ביער נָתְנָה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמ' יב ח).  המו גוים מטו ממלכות נָתַן בקולו תמוג ארץ (תהל' מו ז).  לרכב בשמי שמי קדם הן יִתֵּן בקולו קול עֹז (שם סח לד). —  נָתַן אֹמֶר: אדני יִתֶּן אמר (שם יב). — נָתַן תודה: שים נא כבוד ליי' אלהי ישראל וְתֶן לו תודה (יהוש' ז יט).  ועתה תְּנוּ תודה ליי' אלי אבתיכם ועשו רצונו (עזרא י יא). — ואמר בן סירא: בכל מעשהו נתן הודות לאל עליון (ב"ס, גני' מז ח).  ולמלמדי אתן הודאה (שם נא יז). — ובתו"מ, נתן מה שהוא חיב, שִׁלֵּם: מפני הרמאין כיצד שלא יהו אומרין כבר נתננו (תוספת' פאה א ו).  במה דברים אמורים בזמן שאמר לו נתתי לך שכרך והוא אומר לא נתתה לי אבל אם אמר לו שכרתני והוא אומר לא שכרתיך וכו' המוציא מחברו עליו הראיה (שם, ב"מ י ו).  אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין לתן4 ליד כתובתיך לפיכך אם רצו יורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה (כתוב' ד יב).  והלא בין היום ובין מחר סופו ליתן לה כתובתה (מכות א א).  על מנת ליתנן לו מכאן ועד ל' יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים (שם).  הרי שהיה חייב לחבירו מנה ובא בבי"ד ולא הספיק לתננו עד שבא בעל חוב של נגזל (ספרי, במד' ג).  אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו (ערכ' ח ז). — ובמשמ' נתן במתנה: האומ' נתתי שדה פל' לפל'  נתתיה לו נתונה לו תהא שלו (תוספת' ב"ב ט יב).  הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז (ירוש', גיט' ג א).  נעשה כאומר לו שדה זו נתונה לך כל זמן שהשטר בידך (רב אסי, ב"ב קסט:). נתנתן לכהן ואינה יודעת מה נתנה (זבח' סח.).  משל הדיוט אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו (מד"ר במד' יט).  משל הדיוט אומר נתת פת לנער הודע את אמו (שמח' א א). — וְנָתַן את נפשו, מסר עצמו על דבר, ואמר בן סירא: אל תרע עבד עובד באמת וכן שכיר נותן נפשו (ב"ס, גני' ז כ).  אל תתן לזונה נפשך פן תסיב את נחלתך (שם, ט ו). — ובתו"מ: שכל דבר שבית דין נותנין נפשם עליו סופו להתקיים בידם (ר' לוי, ירוש' שביעית א ז). — וְנָתַן שלום לפלו': אמר רבי יוסי בן קסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום (אבו' ו ט).  כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה (רב, ברכ' יד.).  בא שר אחד ונתן לו שלום (שם לב:).  כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי (שם). — ופתחון פה: כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר הרי שכר כל המצות (ספרי דבר' מב).  למה לא באלף שלא ליתן פתחון פה למינין (מד"ר בראש' א). — ואת הדין: אמר לו שמעון בן שטח עמוד על רגליך ותן את הדין (תנחומ' שופט' ו, בובר). — וְנָתַן אות בתֵבה: סוכותה לפי שצריך למד מתחלתו נותן לו הא בסופו (ר' נחמיה, מכי' בא יד). — ונתן על פלו' בקול: ונתנה עליהם בת קול מן השמים (סנה' יא.). — נשא וְנָתַן, עסק: ואיש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה (חגי' יד.). — ובסהמ"א: וכיון שראינו כך נשאננו ונתננו בדבר וראינו תקנה לכל הקהל (ר' יהודה ברצלוני, ספ' השטרות 137). עי ע' נשא. — ודבר ולא בע"ח: ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן (תוספת' כתו' ח ג). — נַָתַן טעם: ירק שנתבשל בו גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זה אסורה (חול' ז ד).  חתיכה של נבלה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן  טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות (רבה בר בר חנה, חול' ק.).  אחד נותן טעם לפגם ואחד נותן טעם לשבח אסור (ר"מ, ע"ז סז:). — ובמשמ' הרשה: ולא גלה להם שהרשעים עומדים הימנו שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו לא היתה מידת הדין נותנת שיברא (מד"ר בראש' ח). — וְנָתַן ענין: ושמרתם את חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים (ספרא, קדוש' פרק יא). — ודבור תְּנֵהוּ ענין: אם אינו ענין לאכילה תניהו ענין לזביחה וכו' אם אינו ענין חוץ לזמנו תניהו ענין חוץ למקומו (שם, פרק א).  אם אינו ענין לירושה תניהו ענין לכפרה וכו' אם אינו ענין לירושה תניהו ענין לקבורה (ספרי במד' עח). — ובסהמ"א: אם מת הנותן קודם שיאמר חזרתי בו הרי המתנה למקבל (  ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 79).  וכל מה שיש תחת ארבע המצרנין הללו הנזכרים לעיל נתננו לפלוני בר' פלוני (שם 22).  אם יאמר אני אקח הקטן ואתה תקח הגדול ותן לי הדמים מה ששוה יותר על הקטן בזה ודאי אין שומעין לו (טוחו"מ שותפין קעא).  זה הכהן לקח דירוס מלך פרס את בנו לאיש לבתו כי ראתה תארו בחלום הלילה ויתננו ה' ממנה שלשה בנים תולידה שומרונית, REJ  Juil-Sept. 1902, 70).  ואמר המליץ: ולא תוציא לחוץ בשר פסח נחוץ וזר וערל מחוץ ותשוב ושכירים וזבחי לא תשמץ בזבחו על חמץ ולבך לא תאמץ לתתן מחסורם (רשב"ג, בצל שדי, אזהרות).  וזה וזה ישוה עת נתן את המון הונו ופזר את סגורו (רמב"ע, התרשיש א רלד). — *ובהשאלה הדבר נוֹתֵן, מוכיח ומכריח למסקנה ידועה, והדין נוֹתֵן:  ויהא מקצת אוכל נפש דוחה שבת והדין נותן ומה אם במקום שאין כל עבודה דוחה יו"ט כל אוכל נפש דוחה יו"ט וכו' (מכי' בא ט).  היא הנותנת (בכו' נט:). — ובסהמ"א: אחר שפירשתי בשער הזה דרך המהלך השוה לחמה ומדתו בכל יום ויום והיה סדר המדה השוה הזאת ומשמעה נותן להיות כל הימים ולילותיהן עמהן שווין לעולם (ראב"ח הנשיא, צורת הארץ, פתח יג).  והוא הנותן כי הענין אחד (ר"י ב"ר אנטולי, מלמד התלמידים, קעו.).  ואם יתן החשבון שלא יראה בארץ ישראל אפשר שיראה במדינות אחרות (רמב"ם, קדה"ח יה יג). — ב) שָׂׂם, שָׁת, הניח, עם ב' היחס: וַיִּתֵּן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ (בראש' א יז.  את קשתי נָתַתִּי בענן (שם ט יג).  וַיִּתֵּן איש בתרו לקראת רעהו (שם יה י). בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך וְנָתַתָּ כוס פרעה בידו כמשפט הראשן אשר היית משקהו (שם מ יג).  ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים וַיִּתֶּן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נָתַן בתוכה (שם מא מח).  ושרט לנפש לא תִתְּנוּ בבשרכם וכתבת קעקע לא תִתְּנוּ בכם (ויקר' יט כח).  איש כי יתֵּן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו (שם כד יט). — ואמר בן סירא בהשאלה: אברהם אב המון גוים לא נתן בכבודו מום (ב"ס, מ"ד יט). — וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך וּנְתָנָם בכל שנאיך (דבר' ז יה).  ולקחת את המרצע וְנָתַתָּה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם (שם יה יז).  וַיִּתֵּן שופרות ביד כלם (שפט' ז יו).  וְנָתְנוּ את אלהיהם באש (מ"ב יט יח).  וְנָתַתִּי מופתים בשמים ובארץ (יואל ג ג). — ובהשאלה: והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אתו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת אשר לא יִתֵּן צוארו בעל מלך בבל (ירמ' כז ח).  יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה (איכה ג כט). — ואמר בן סירא: ויתן (דוד) בפלשתים ערים (ב"ס, גני' מז ז). — ועם עַל: ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו וַיִּתֵּן אותה על יד יוסף (בראש' מא מב).  ולקחו מן הדם וְנָתְנוּ על שתי המזוזת ועל המשקוף (שמות יב ז).  ויצקת לו ארבע טבעת זהב וְנָתַתָּה על ארבע פעמתיו (שם כ יב).  וְנָתַתָּ את הכפרת על הארן מלמעלה ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך (שם כא).  וְנָתַתָּ את הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו (שם כו).  וְנָתַתָּ על השלחן לחם פנים לפני תמיד (שם ל).  וְנָתַן אהרן על שני השעירם גרלות (ויקר' יו ח).  וילבש שאול את דוד וְנָתַן כובע נחשת על ראשו (ש"א יז לח).  אביך הקשה את עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נָתַן עלינו ונעבדך (מ"א יב ד).  ונתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחהו וישימו על העצים ואש לא ישימו ואני אעשה את הפר האחד וְנָתַתִּי על העצים ואש לא אשים (שם יח כג).  כה אמר יי' אלי עשה לך מוסרות וּנְתַתָּם על צוארך (ירמ' כז ב). — ובהשאלה: עֹל ברזל נָתַתִּי על צואר כל הגוים האלה לעבד את נבוכדנאצר מלך בבל ועבדהו (שם כח יד).  ואעדך עדי וָאֶתְּנָה צמידים על ידיך ורביד על גרונך (יחזק' יו יא). — ועם אֶל, במשמ' אל תוך: וְנָתַתָּ אל הארן את העדת אשר אתן אליך (שמות כה יו).  וְנָתַתָּ אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני יי' (שם כח ל).  ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וְנָתַן עליו מים חיים אל כלי (במד' יט יז).  ולקחתם את ארון יי' וּנְתַתֶּם אתו אל העגלה (ש"א ו ח).  יי' נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית יי' לכל איש משגע ומתנבא וְנָתַתָּה אתו אל המהפכת ואל הצינק (ירמ' כט כו).  ויאמר ירמיהו אל המלך צדקיהו וכו' כי נְתַתֶּם אותי אל בית הכלא (שם לז יח).  וישמע עבד המלך הכושי איש סריס והוא בבית המלך כי נָתְנוּ את ירמיהו אל הבור (שם לח ז). — ובמשמ' נֹכח: והכשבים הפריד יעקב וַיִּתֵּן פני הצאן אל עקד וכל חום בצאן לבן (בראש' ל מ). —  ועם ל' היחס: כי מגרעות נָתַן לבית  סביב  חוצה לבלתי אחז בקירות הבית (מ"א ו ו). — ועם לפְנֵי: וְנָתַתָּה אתו לפני הפרכת אשר על ארן העדת (שמות ל ו).  וְנָתַתָּה את מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדת (שם מ ה).  ויאמר משרתו מה אֶתֵּן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם  ויאכלו וַיִּתֵּן לפניהם ויאכלו (מ"ב ד מג-מד).  ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול וְנָתַתִּי מכשול לפניו הוא ימות (יחזק' ג כ).  כי הנה האבן אשר נָתַתִּי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים (זכר' ג ט). — ועם בֵּין: וְנָתַתָּה את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים (שמות מ ז). —ועם עִם, אֶת: ויאמר האדם האשה אשר נָתַתָּה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל (בראש' ג יב).  ואני הנה נָתַתִּי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות לא ו). — ועם לִקְרַאת: ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויִּתֵּן איש בתרו לקראת רעהו (בראש' יה י). — ועם מִן: ויתן את המכנות חמש על כתף הבית מימין וחמש על כתף הבית משמאלו ואת הים נָתַן מכתף הבית הימנית קדמה (מ"א ז לט). — ועם תַּחַת: וְנָתַתָּה את הפרכת תחת הקרסים (שמות כו לג). — ועם שָׁמָּה: ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח וְנָתַתָּ שמה מים (שם ל יח).  וְנָתְנוּ שמה הכהנים שמרי הסף את כל הכסף המובא בית יי' (מ"ב יב י). — ובלי סמן היחס של המקום: וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא נָתְנוּ אותו בית הכליא (ירמ' לז ד).  ויקצפו השרים על ירמיהו והכו אתו וְנָתְנוּ אותו בית האֵסור (שם יה). — ובהשמטת המקום: ושמת את החצר סביב וְנָתַתָּ את מסך שער החצר (שמות מ ח).  נָתְנוּ רשעים פח לי ומפקודיך לא תעיתי (תהל' קיט קי). —  ובהשאלה, הנחת דברים מפשטים ורוחניים, וכדומ', נָתַן עַל, רוח: הן עבדי אתמך בו בחירי רצה נפשי נָתַתִּי רוחי עליו משפט לגוים יוציא (ישע' מב א). — בְּרָכָה וּקְלָלָה: וְנָתַתָּה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל (דבר' יא כט).  וְנָתַן יי' אלהיך את כל האלות האלה (שם ל ז). — חֶרְפָּה: וְנָתַתִּי עליכם חרפת עולם (ירמ' כג מ). — הוד: וְנָתַתָּה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל (במד' כז כ).  יי' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תְּנָה5 הודך על השמים (תהל' ח ב).  ועמד על כנו נבזה ולא נָתְנוּ עליו הוד מלכות (דני' יא כא).  וַיִּתֵּן עליו הוד מלכות אשר לא היה על כל מלך לפניו על ישראל (דהי"א כט כה). — עֹנֶשׁ וּמֶכֶס: וַיִּתֶּן ענש על הארץ מאה ככר כסף וככר זהב (מ"ב כג לג).  והעמדנו עלינו מצות לתֵת עלינו שלישית השקל  בשנה (נחמ' י לג). — מָצוֹר: וְנָתַתָּה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה וְנָתַתָּה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב (יחזק' ד ב). — ועל הפה לסתום אותו: ואשר לא יִתֵּן על פיהם וקדשו עליו מלחמה (מיכה ג ה). — ואת הפנים בתפלה אֶל: וָאֶתְּנָה את פני אל יי' האלהים לבקש תפלה ותחנונים (דני' ט ג). — ועם בי"ת היחס, נָתַן דבר בפה: וְנָתַתִּי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו (דבר' יח יח). ויאמר יי' אלי הנה נָתַתִּי דברי בפיך (ירמ' א ט). — וְרוּחַ שֶׁקֶר: ועתה הנה נָתַן יי' רוח שקר בפי כל נביאיך אלה (מ"א כב כג). — וְחָכְמָה בְלֵב: ובלב כל חכם לב נָתַתִּי חכמה (שמות לא ו).  ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נָתַן יי' חכמה ותבונה בהמה (שם לו א).  וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמע את חכמתו אשר נתן אלהים בלבו (מ"א י כד). — וְשִׂמְחָה: נָתַתָּה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו (תהל' ד ח). — וְהָעוֹלָם: גם את העֹלם נָתַן בלבם (קהל' ג יא). — וְשָׁלוֹם: וְנָתַתִּי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד (ויקר' כו ו). —  נָתַן חֵן פלוני בעיני פלוני: וַיִּתֵּן חנו בעיני שר בית הסהר (בראש' לט כא).  וְנָתַתִּי את חן העם הזה בעיני מצרים (שמות ג כא). —  וְיָד לְהַכּוֹת: ולא ישמע אלכם פרעה וְנָתַתִּי את ידי במצרים (שם ז ד). —  וּנְקָמָה: ויהיו על מדין לָתֵת נקמת יי' במדין (במד' לא ג). —  וְדָם: כפר לעמך ישראל אשר פדית יי' ואל תִּתֵּן דם נקי בקרב עמך ישראל (דבר' כא ח). —  נָתַן פנים בפלוני לענשו: וְנָתַתִּי פני בנפש האכלת את הדם (ויקר' יז י).  וְנָתַתִּי את פני בנפש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו (שם כ ו).  וְנָתַתִּי פני באיש ההוא והשמותיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי (יחזק' יד ח).  וְנָתַתִּי את פני בהם (שם יה ז). —  נָתַן בֵּין: וְאֶתְּנָה בריתי ביני ובינך (בראש' יז ב).  אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נָתַן יי' בינו ובין בני ישראל (ויקר' כו מו). —  ולפני, ארץ: ראה נָתַתִּי לפניכם את הארץ באו וכו' (דבר' א ח).  ראה נָתַן יי' אלהיך לפניך את הארץ (שם כא).  את הכל נָתַן יי' אלהינו לפנינו (שם ב לו). — ברכות וקללות וכדומ': והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נָתַתִּי לפניך (שם ל א).  ראה נָתַתִּי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (שם יה). — תּוֹרָה וּמִצְווֹת וכדומ': אם שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמרו מצותי חקתי אשר נָתַתִּי לפניכם (מ"א ט ו).  אם לא תשמעו אלי ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם (ירמ' כו ד).  ולא הלכו בתורתי ובחקתי אשר נָתַתִּי לפניכם ולפני אבותיכם (שם מד י).  ללכת בתורתיו אשר נָתַן לפנינו ביד עבדיו הנביאים (דני' ט י). — נָתַן בראש לפלוני, הביא עליו עֹנש: לכן כה אמר אדני יי' חי אני אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר וּנְתַתִּיו בראשו (יחזק' יז יט). — וכן נָתַן דרך בראש פלוני: ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לָתֵת דרכו בראשו (מ"א ח לב).  דרכם בראשם נָתַתִּי (יחזק' ט י).  דרכם בראשם נָתַתִּי נאם אדני יי' (שם יא כא).  וגם אני הא דרכך בראש נָתַתִּי נאם אדני יי' (שם יו מג). — נָתַן לב, שָׂם והפנה את מחשבתו לאיזה דבר: וְנָתַתִּי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נָתַן אלהים לבני אדם לענות בו (קהל' א יג).  וָאֶתְּנָה לבי לדעת חכמה ודעת הוללת ושכלות (שם א יז).  גם לכל הדברים אשר ידברו אל תִּתֵּן לבך (שם ז כא).  ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נָתַתָּ את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך (דני' י יב). — וכן נָתַן אֶל לב: טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יִתֵּן אל לבו (קהל' ז ב).  את כל זה ראיתי וְנָתוֹן אל לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש (שם ח ט). כי את כל זה נָתַתִּי אל לבי ולבור את כל זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים (שם ט א).  ולא הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל לבי לעשות לירושלם (נחמ' ב יב).  ויתן אלהי אל לבי ואקבצה את החרים ואת הסגנים ואת העם להתיחש (שם ז ה). — וכן נתן על לב, ואמר בן סירא: אשרי איש באלה יהגה ונותן על לבו יחכם (ב"ס, גני' נ כח). — ובמשמ' מנה והפקיד את פלוני, עם על: ראה נָתַתִּי אתך על כל ארץ מצרים (בראש' מא מא).  והנה נָתַן יי' עליכם מלך (ש"א יב יג).  ברוך יי' אלהי ישראל אשר נָתַן היום ישב על כסאי ועיני ראות (מ"א א מח). — ועם בי"ת היחס: ולפני מזה אלישיב הכהן נָתוּן בלשכת בית אלהינו (נחמ' יג ד).  ויקבלם דויד וַיִּתְּנֵם בראשי הגדוד (דהי"א יב יט). — ועם למ"ד היחס: נביא לגוים נְתַתִּיךָ (ירמ' א ה). — ובלי סמן היחס: ויאמרו איש אל אחיו נִתְּנָה ראש ונשובה מצרימה (במד' יד ד).  ואת צדוק הכהן נָתַן המלך תחת אביתר (מ"א ב לה).  והשבית את הכמרים אשר נָתְנוּ מלכי יהודה ויקטר בבמות בערי יהודה ומסבי ירושלם (מ"ב כג ה). — שָׂם, עשה שיהיה, עם פעול כפול: והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נְתַתִּיךָ (בראש' יז ה).  ויאמר יי' אל משה ראה נְתַתִּיךָ אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך (שמות ז א).  וְנָתַתִּי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם (ישע' ג ד).  וגבול נָתַן יי' בינינו וביניכם בני ראובן ובני גד את הירדן (יהוש' כב כה).  האל המאזרני חיל וַיִּתֵּן תמים דרכי (תהל' יח לג).  הנה טפחות נָתַתָּה ימי וחלדי כאין נגדך (שם לט ו).  וָאֶתְּנָה לבושי שק ואהי להם למשל (שם סט יב).  וְנָתַן ארצם לנחלה נחלה לישראל עמו (שם קלה יב).  וְנָתַתִּי את כל אויביך במקור נדפס 'אוביך' אליך ערף (שמות כג כז).  ואויבי נָתַתָּה לי ערף ומשנאי אצמיתם (תהל' יח מא). — עם פעול אחד ולמ"ד היחס: והפרתי אתך במאד מאד וּנְתַתִּיךָ לגוים ומלכים ממך יצאו (בראש' יז ו).  שנים עשר נשיאם יוליד וּנְתַתִּיו לגוי גדול (שם כ).  הנני מפרך וּנְתַתִּיךָ לקהל עמים (שם מח ד).  יִתֵּן יי' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך (במד' ה כא).  ויהי כי חזקו בני ישראל וַיִּתְּנוּ את הכנעני למס (יהוש' יז יג). — ועם לפני: אל תִּתֵּן את אמתך לפני6 בת בליעל (ש"א א יו). — נתן פלוני לרחמים לפני: וסלחת לעמך אשר חטאו לך ולכל פשעיהם אשר פשעו בך וּנְתַתָּם לרחמים לפני שביהם ורחמום (מ"א ח נ).  וַיִּתֵּן אותם לרחמים לפני כל שוביהם (תהל' קו מו).  וַיִּתֵּן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים (דני' א ט).  והצליחה נא לעבדך היום וּתְנֵהוּ לרחמים לפני האיש הזה (נחמ' א יא). — לִזְוָעָה: ונתתים לזועה7 לכל ממלכות הארץ (ירמ' יה ד).  ונתתים לזועה7 לרעה לכל ממלכות הארץ (שם כד ט). — עם פעול וכף הדמיון: דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות וַיִּתֵּן אתנו כמרגלים את הארץ (בראש' מב ל).  ושברתי את גאון עזכם וְנָתַתִּי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה (ויקר' כו יט).  וַיִּתֵּן המלך את הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נָתַן כשקמים אשר בשפלה לרב (מ"א י כז).  הבנני מבעיר אחרי בעשא ןאחרי ביתו וְנָתַתִּי את ביתך כבית ירבעם בן נבט (שם יו ג).  לכן כה אמר אדני יי' יען תִּתְּךָ את לבבך כלב אלהים (יחזק' כח ו). — ובלי אות היחס: ומבני ישראל לא נָתַן שלמה עבד (מ"א ט כב). — חָק: ויעמידם לעד לעולם חק נָתַן ולא יעבר (תהל' קמח ו).  וימלך לבי עלי ואריבה את החרים ואת הסגנים וכו' וָאֶתֵּן עליהם קהלה גדולה (נחמ' ה ז). —  אוֹת: וַתִּתֵּן אֹתֹת8 ומפתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו (שם ט י).. — ובתו"מ: קופה שהיא מלאה פירות ונתנה על איסקופה החיצונה (שבת י ב).  נוטל ונותן אין חיבור לא לטומאה ולא לטהרה (תוספת' כלים ב"ק ב ז).  הא מה אני מקיים כל הלילה שיהא נותנן מבוא השמש והם מתעכלים והולכים כל הלילה על גבי המזבח (ספרא, צו א).  אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין (ירוש' ברכ' ג א).  תיבה שהיא מליאה ספרים נותנה מראשותי המיטה (ר' זעירא, שם ה).  כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף (שבת לג:).  עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות (מד"ר בראש' מז).  למח' אני נגלה ונותן התורה לישראל ואני נותנך הראשון של דברות ובך אפתח תחלה שנ' אנכי יי' אלהיך (שם, שה"ש, ראשו כתם).  כיצד מכבד אדם את רבו בזמן ששניהן מהלכין בדרך נותנו לימין ואין נותנו לשמאל (ד"א ד).  בן עזאי אומר כל הנותן ארבעה דברים נגד עיניו שוב אינו חוטא (כלה רבתי ו).  לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת אפילו היא של חרס (שבת ב ד).  שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן (שם ח ד). — ופָעו', נָתוּן, נְתוּנָה, נְתוּנִים, נְתוּנוֹת, במשמ' מֻנָּח: וכן היה ר' אליעזר אומר כזית מן המת וכו' נתון על ארבע כלים אפילו כלי גללים וכו' (תוספת' אהיל' ז א).  נתון על ארבע כוסיות הנתונות על ארבע אבנים (שם).  נסר שראשו אחד נתון על גבי האבן וראשו אחד נתון על גבי הספסל רואין את הנסר שאם ינטל הספסל ויכול עמוד בפני עצמו מציל (שם, ז ב).  חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה שם י ט.  כזית מן המת מקצתו נתון תחת דופנה (שם).  ככר תרומה שהוא נתון על גבי הדף מדרס נתון תחתיו ואי אפשר לו לטול אלא אם כן נוגע במדרס (שם טהר' ד ד).  ספסל שהוא נתון ברשות הרבים  (ר' יוסה, ירוש' סוכ' ב ד).  סרידה שהיא נתונה על פי התנור ושוקעת לתוכו ואין לה גפים השרץ בתוכה התנור טמא (כלים ח ג).  כיצד הבור והדות שבבית וכפישה נתונה עליו טהור (אהל' ה ו).  כותל שמקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בית (תוספת' אהיל' ו ה).  קורה שהיא נתונה מכותל לכותל (שם).  טבעת שנתונה  בלבינה של טיט טופח והאילה טהורה (שם מקואות ו יב).  ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה כל הסדר העליון חבור (ר' יוסי, שם, טבול יום ב ט).  לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חדה של סייף (ר' תנחומא, ירוש' ברכ' א א).  היו נתונות על גבי הגדר רואין אותן כאילו אבנים כבושות עליהן (תוספת' אהיל' ט ג).  אם היו נתונין ערב נותנו שתי שתי נותנו ערב (רבא, ערוב' טו:). — ומבעל חי במשמ' מֻנח ונמצא: אדם שהוא נתון תחת הסדק בש"א אינו מביא את הטמאה ובה"א אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטמאה (עדיו' ד יב).  שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו (ספרי, במד' קלט).  רבי חנינא בר פפא אמר משל למלך שהיה נתון הוא ואוהבו טרקלין וכו' (מדרש בראש' נב).  בחצי הלילה ננער משנתו אמר להן היכן אני נתון (פסיק' דרב כהנ' שוש אשיש קמז.). כצפור שהוא נתונה ביד אדם שאם יכבוש ידו מעט הוא חונקה ( מכילת' בשלח ו).  ואם ראי' אדם נאה בעשרו תן לו שנאמר ונתת לאי' ככל דרכיו אשר תדע את לבבו לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה והשקט (מד"ר שמות לא). — וכן דבר לא חי: משל למה הדבר דומה למערה שהיא נתונה על שפת הים רעש הים ונתמלאת המערה והים לא חסר כלום (שם במד' יב). — ובהשאלה, נתן עין, חמד ורצה: וכן מצינו בנחש שנתן עינו להרוג את אדם ולישא את חוה (תוספת' סוט' ד יז).  כיון שנתן עינו לגרשה (את אשתו) שוב אין לו פירות (רבא, גיט' יח.). — ועם בי"ת היחס: היורד לנכסי אשתו ונתן בה עיניו לגרשה (תוספת' כתוב' ח ב). — נתן עיניו בפלוני או בדבר, חמד והתאוה לו: שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה (נדר' יא יב).  כשם שאסורה (הסוטה) לבעל כך אסורה לבועל מפני שנתנה עיניה במי שאין ראוי לה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה נוטל ממנה (תוספת' סוט' ד יו).  וכן מצינו בקין וקרח וכו' שנתנו עיניהם במה שאין ראוי להם מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידן נוטל מהן (שם יט).  אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר (נדר' כ:). — ודבור לִתֵּן את האמור: ומנין ליתן את האמור בכולן ככל אחד ואחד תלמוד לומר אשה אשה אשה לגזרה שוה (ספרא, ויקר' פרש' יד).  ומנין ליתן את האמור בבהרת בשאת ת"ל נגע צרעת (שם תזריע ד).  מה תלמוד לומר צרעת צרעת צרעת שלש פעמים צרעת כגריס צרעת ליתן את האמור בשאת בבהרת וכו' צרעת ליתן את האמור בשחין במכוה (שם פרק ז). — ובסהמ"א: אלו עורות מתטמאין במדרס עור שחשב עליו לשחיטה ועור שמניחין על המטות מלמעלה לישן עליו וכו' ועור שעשאהו לנותנו על לבו בשעת הקציר מפני השרב (רמב"ם, כלים כד א).  והעגלה הנתונה מצד צפון לתלי קרובה לתלי (חכמוני, ספ' יצירה ו).  ואתה בא ומנה את הקשת הנתונה והיא ה' וחצי במספר פ"ח אשר הוא אורך הקו הסובב את עגולת הלוח (ראב"ח הנשיא, המשיח והתשבורת, 118).  והעולה בידך מן חשבון הזה חלק אותו על הקו הסובב את עגולת הקשת הנתונה והוצא מן החלוקה ההיא הקשת מעגול הלוח אשר כערך הקשת הנתונה (שם). — ואמר המשורר: אלהי הרוחות לכל בשר אתה וחכמה בטוחות בטובתך שתה וגם דבר צחות ביד לשון תתה (ראב"ע, אלהי הרוחות).  חלצני מתאות יצרי אשר בקרבי לנסותי תתה אשר חשבו יום משפט רחוק וקץ ביד נביא לולי שתה (הוא, יי' חקרתני ותדע.).

— נִפע', נִתַּן, נִתָּן, נִתְּנָה, נִתָּנָה, נִתִּנוּ, נִתָּנוּ, נִתַּתֶּם, נִתַּנּוּ, נִתָּן, הִנָּתֹן, הִנָּתֵן, יִנָּתֵן, יִנָּתֶן-, תִּנָּתֵן, תּנָּתֶן-, יִנָּתְנוּ. — א) עשה שֶיִנָּתֵן, שֶיִמָּסֵר: כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נִתְּנָה לו לאשה (בראש' לח יד).  ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נִתְּנָה לעדריאל המחלתי לאשה (ש"א יח יט).  תבן אין נִתָּן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו (שמות ה יו).  ועתה לכו עבדו ותבן לא יִנָּתֵן לכם (שם יח).  כי חקך וחק בניך נִתְּנוּ מזבחי שלמי בני ישראל (ויקר' י יד).  והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נִתַּן לה (שם יט כ).  כי לא נִתַּן להם נחלה בתוך בני ישראל (במד' כו סב).  ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו אשר נִתַּן לו בהר אפרים (יהוש' כד לג ).  ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדני וְנִתְּנָה לנערים המתהלכים ברגלי אדני (ש"א כה כז). וארחתו ארחת תמיד נִתְּנָה לו מאת מלך דבר יום ביומו כל ימי חייו (מ"ב כה ל). כי ילד ילד לנו בן נִתַּן לנו ותהי המשרה על שכמו (ישע' ט ה).  הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נִתָּן מימיו נאמנים (שם לג יו).  כבוד הלבנון נִתַּן לה הדר הכרמל והשרון (שם לה ב).  שאו עיניכם וראי הבאים מצפון איה העדר נִתַּן לך צאן תפארתך ירמ' יג כ).  אשר אמרו להם ישבי ירושלם רחקו מעל יי' לנו היא נִתְּנָה הארץ למורשה (יחזק' יא יה).  ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נִתַּן לך ותהי להפך (שם יו לד).  ואנחנו רבים לנו נִתְּנָה הארץ למורשה (שם לג כד).  בצאתו וגבאיו ולא ירפאו למלח נִתָּנוּ (שם מז יא).  להם לבדם נִתְּנָה הארץ ולא עבר זר בתוכם (איוב יה יט).  דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נִתְּנוּ מרעה אחד (קהל' יב יא).  ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נִתְּנָה בכרתו לבני יוסף בן ישראל (דהי"א ה א). —  נִתַּן על יד, ביד פלוני: אך לא יחשב אתם הכסף הַנִּתָּן על ידם כי באמונה הם עשים (מ"ב כב ז).  ויבא שפן את הספר אל המלך וישב עוד את המלך דבר לאמר כל אשר נִתַּן ביד עבדיך הם עשים (דהי"ב לד יו). —  ובמשמ' נמסר ברשותו ושלטונו: בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נִתָּנוּ (בראש' ט ב).  ואל יבטח אתכם חזקיהו אל יי' לאמר הצל יצילנו יי' ולא תִנָּתֵן את העיר הזאת ביד מלך אשור (מ"ב יח ל).  כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה נאם יי' ביד מלך בבל תִּנָּתֵן ושרפה באש (ירמ' כא י).  ארץ נִתְּנָה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא (איוב ט כד).  הנה לאש נִתַּן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה (יחזק' יה ד).  ולא יעמדו אליהם בגבהם כל שתי מים כי כלם נִתְּנוּ למות אל ארץ תחתית בתוך בני אדם אל יורדי בור (יחזק' לא יד).  שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נִתְּנוּ לאכלה (שם לה יג). —  וְנִתְּנָה בקשה, שאלה, נמלאה: ובזה הנערה באה אל המלך את כל אשר תאמר יִנָּתֵן לה לבוא עמה מבית הנשים עד בית המלך (אסת' ב יג).  ויאמר לה המלך מה לך אסתר  המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וְיִנָּתֵן לך (שם ה ג).  ותען אסתר המלכה וכו' ואם על המלך טוב תִּנָּתֶן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי (שם ז ג).  ומה שאלתך וְיִנָתֵן לך ומה בקשתך עוד ותעש (שם ט יב). —  ובמשמ' הֻרשה: ותאמר אסתר אם על המלך טוב יִנָּתֵן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום (שם יג). — נִתְּנָה דת ותורה: פתשגן הכתב לְהִנָּתֵן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים וכו' הרצים יצאו דחופים והדת נִתְּנָה בשושן הבירה (שם ג יד-יה).  ואת פתשגן כתב הדת אשר נִתַּן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה (שם ד ח).  פתשגן הכתב לְהִנָּתֵן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים וכו' הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבהלים ודחופים בדבר המלך והדת נִתְּנָה בשושן הבירה (שם ח יג-יד).  ויאמר המלך להעשות כן וַתִּנָּתֵן דת בשושן (שם ט יד).  מחזיקים על אחיהם אדיריהם ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נִתְּנָה ביד משה עבד האלהים (נחמי' י ל). —  וְנִתַּן קול: כי שדד יי' את בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נִתַּן שאון קולם (ירמ' נא נה). — ובתו"מ: מדד הקב"ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל (מד"ר ויקר' יג).  אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל (ספרי מד' עח).  שביעית נתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה (שביע' ח ב).  תבואה שנִתנה לשחת או לאלומה וכו' אין להן שכחה (פאה ו י).  אין סומכין את הקדרה בבקעת וכן הדלת לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה (ביצ' לג:). — ובמשמ' הֻרשה: משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע (מכילת' בא יא).  משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבע הטוב והמטיב (רב הונה, ירוש' ברכ' א ח).  א"ל רבינא לרב אשי דברים הללו ניתנו ליכתב או לא ניתנו ליכתב (כתוב' קב:).  מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו (סנה' עג.).  המלוה ניתנה ליתבע (לבוש, חו"מ הלואה עד). — ב) הֻנַּח והושם, נעשה: שבר תחת שבר עין תחת עין, שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן יִנָּתֶן בו (ויקר' כד כ).  מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן (ישע' נא יב).  אשר נִתְּנוּ קברתיה בירכתי בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב (יחזק' לב כג).  כלם ערלים חללי חרב כי נִתַּן חתיתם בארץ חיים וישא כלמתם את יורדי בור בתוך חללים נִתָּן (שם כה).  שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה אשר נִתְּנוּ בגבורתם את חללי חרב (שם כט).  יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נִתַּן כתר מלכות בראשו (אסת' ו ח). — ואמר בן סירא: אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן (ב"ס, גני' כו ג). — ובתו"מ: (דמי הקרבנות על המזבח) הנתנין מתנה אחת שנתערבו בנתנין מתנה אחת ינתנו מתנה אחת (זבח' ח י).  כל הניטל בחוץ להנתן בפנים ניטל מן הסמוך לפנים (ספרא, ויקר' פרק לג).

— הָפע', יֻתַּן9, וַיֻּתַּן, כמו נִפע' א): לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יֻתַּן נחלתו (במד' כו נד).   ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יֻתַּן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה ואל תעברנו את הירדן (שם לב ה).  ויאמר נעמן ולא יֻתַּן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה כי לוא יעשה עוד עבדך עלה וזבח לאלהים אחרים כי אם ליי' (מ"ב ה יז).  לא יֻתַּן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה (איוב כח יה). — יֻתַּן לאשה: ותאמר יֻתַּן את אבישג השנמית לאדניהו אחיך לאשה (מ"א ב כא). — ובמשמ' נמסר: יֻנתַּן10 לנו שבעה אנשים מבניו והקענום ליי' בגבעת שאול בחיר יי' (ש"ב כא ו). — ובמשמ' הֻשם: וכי יֻתַּן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם (ויקר' יא לח).  ואבשלום רכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה וַיֻּתַּן11 בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר (ש"ב יח ט). —  ובתו"מ: המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה אינן בכי יותן להשיר ממנו משקין בש"א היוצאין ואת שבו בכי יותן בה"א היוצאין בכי יותן ואת שבו אינן בכי יותן מפני שהוא מתכוון שיצאו מכולו (מכשיר' א ב).