פ"ע, תִּתַּךְ, יִתְּכוּ, — כמו שָׁפַךְ, בפרט דבר חם מאד, רֹתח, כמו עֹפרת שנהיה כמו מים בכח האש; ובהשאלה, נָתַךְ הכעס, על מקום פלוני, נשפך, ;sich ergiessen; se deverser to be poured out:  כן תִּתַּךְ חמתי עליכם בבאכם מצרים (ירמ' מב יח). וַתִּתַּךְ חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחוצות ירושלם (שם מד ו). ולא תִּתַּךְ חמתי בירושלם (דהי"ב יב ז). וַתִּתַּךְ חמתי במקום הזה ולא תכבה (שם לד כה). — וצעקותיו של פלוני: כי לפני לחמי אנחתי תבא וַיִתְּכוּ עלינו כמים שאגותי (איוב ג כד). — והאלה והשבועה: וַתִּתַּךְ עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלהים (דני' ט יא). — והחלטה וכדומ': ונחרצה תִּתַּךְ על שומם (שם כז).

— נִפע', נִתַּךְ, נִתָּכָה, נִתַּכְתֶּם, נִתֶּכֶת, — א) נִתַּךְ מטר על הארץ וכדומ', נשפך: ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נִתַּךְ ארצה (שמות ט לג). עד נִתַּךְ מים עליהם מן השמים (ש"ב כא י). — ובהשאלה, הַכַּעַס וכדומ', ובפרט דבר חם, רֹתח שנמס ונהיה כמים ונשפך: הנה אפי וחמתי נִתֶּכֶת אל המקום הזה וכו' ובערה ולא תכבה (ירמי' ז כ). כאשר נִתַּךְ אפי וחמתי על ישבי ירושלם כן תתך חמתי עליכם בבאכם מצרים (שם מב יח). חמתו נִתָּכָה כאש והצרים נתצו ממנו (נחו' א ו). — ב) נִתָּךְ זהב או כסף באש, נמס ונהיה כמים מחֹם האש zerchmelzen; être fondu; to melt. ובמליצה לאנשים: וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי וְנִתַּכְתֶּם בתוכה (יחזק' כב כא; גם שם כד יא). — ובמשנה, נִתָּךְ הבשר, נִמַּק ונמס בכח האש: ניתך הבשר (של הפרים הנשרפים) אין השורף מטמא בגדים (זבח' יב ו). — ובסהמ"א:  על כן הגליתנו ובגוים זריתנו ובשאון מי המלכויות צוללנו וכהתוך כסף בתוך כור באשם כן נתכנו וכמוץ הרים כן רודפנו (רסע"ג, תפי' ה' שפתי). כהתוך כסף בתוך כור נתכת לוהטים סבוה עובדי חמן ומסכת (ר"י אבן אביתור, אלהים אמץ). שמה הברקים יופיעו והרעמים יריעו והעננים סוככים והגשמים נתכים רביבים ורסיסים וחזיזים וטלים מלקושים ושעירים ונוזלים (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ).

— הִפע', הִתַּכְתִּי, הִתִּיכוּ, לְהַנְתִּיך, תַּתִּיכֵנִי, יַתִּיכֵנִי, — הִתִּיך כסף או זהב וכיוצא בזה באש, חממו באש עד שנמס ונהיה כמים, schmelzen; fondre; to melt: הִתִּיכוּ עבדיך את הכסף הנמצא בבית יי' (מ"ב כב ט). קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אש לְהַנְתִּיך1 כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי וְהִתַּכְתִּי אתכם (יחזק' כב כ). וַיַתִּיכוּ את הכסף הנמצא בבית יי' (דהי"ב לד יז). — וְחָלָב: הלא כחלב תַּתִּיכֵנִי וכגבינה תקפיאני (איוב י י). — ובתו"מ: הזה עליהן (על כלי מתכות) ונשברו בו ביום התיכן וחזר והזה עליהן שנית (ר' אליעזר, כלים יד ז). כלי מתכת שנטמא ונשבר והתיכו ושנה עליו בו ביום (ר' אליעזר, תוספת' אהל' ד יד). צורף נחשת זה מתיך נחשת (תוספת' כתוב' ז יא). המתיך אבר חייב משום מבשל (ר"י בר חנינה, ירוש' שבת ז ב). המתיך  כוס לע"ז נאסר מיד (שם, ע"ז, ג י). — וְהִתִּיךְ בָּשָׂר: המת שהתיכו הרי זה טמא חתכו והתיכו הרי זה טהור (ר' חלבו, שם נזיר ז ב). מה עשה הקב"ה הכה את אלהיהם עמהם וכו' של כסף ושל זהב ושל נחשת התיכן כשם שהיו מתחילתן (מד"ר שמות טו). — ובסהמ"א: מצות הנשרפים היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו וכו' ומתיכין  את הבדיל ואת העופרת וכיוצא בהן והוא זורק לתוך פיו והיא יורדת ושורפת את בני מעיו (רמב"ם, הלכ' סנה' טו ג). כלי זכוכית שנטמאו ונשברו טהרו ככל הכלים ואפילו התיכן ועשה מהן כלים אחרים אינם חוזרים לטומאה (הוא, כלים יב י). — ואמר המשורר: ועשה כנגדו מצלעיו לעזר לו להשאיר כתבניתו ודמיון הויותיו כחלב להתיכו  בשליא להקפיאו (ראב"ע, בשם אל).

— הָפע', תֻּתְּכוּ, — הֻתַּך הכסף וכדומ', שֶהִתִּיכוּהוּ: כהתוך כסף בתוך כור כן תֻּתְּכוּ בתוכה (יחזק' כב כב). — ובתו"מ: ומועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר (מעי' ב ג). — ובינוני מְהֻתָּךְ במקום מֻתָּךְ: חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק (שבת כא). — ובסהמ"א: כי כל מורכב מהפכיים יתחייב שיופסד ויותך אל יסודותיו אשר מהם הורכב (ר' דוד מרוקא, זכות אדם 4). שומן מהותך שהותך לפני הפסח במחבת של חמץ (הלבוש, או"ח תמז ה). אבל שומן מהותך אסור לטגן ממנו בפסח משום הכלי מחבת וכו' שהיה בלוע מחמץ (לנדא, האגור תשיח). — ואמר המשורר: ועוד הֻתכו בשאול בארץ המון מיני פנינים וכל אבן יצוקה משוכותיו (ראב"ע, בשם אל).