*, ש"נ, — חתיכת עור ארכה וצרה, המשמשת שרוך לסנדל, קשירה לרגל הבהמה או חבל לראש האשה וכדו', Riemen; courroie; strap, lace: המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים וכו' והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה (כלא' ח ג). לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אף על פי שהרצועה באמצע (שם ט ט). אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו וכו' ולא ברצועה שברגלו ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהם וכו' ולא פרה בעור הקופד ולא ברצועה שבין קרניה (שבת ה ד). לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה (שם ו א). קושרת אשה מפתח חלוקה וכו' ורצועות מנעל וסנדל (שם טו ב). הטמאין שבעגלה העול של מתכת והקטרב והכנפים המקבלות את הרצועות (כלים יד ד). שלשה עורות הן העשוי לשטיח טמא מדרס, לתכריך הכלים טמא טמא מת ושל רצועות ושל סנדלים טהורה מכלום (שם כד יב). אלו חוצצין כאדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות (מקו' ט א). המשיחות והרצועות שבמשיחות הספרים ושבמטפחות התינוקות, תפורות חיבור, קשורות אינן חיבור (תוספת' כלים ב"מ ט ה). יוצא הוא החמור באוכף שלו וכו' ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו (ירוש' שבת ה ב). עיקר חליצה התרת רצועות (רב, שם יבמ' יב א). — ורצועות של תפלין: רצועות תפלין עם התפלין מטמאות את הידים (ידים ג ג). רצועות שחורות הלכה למשה מסיני (ר' יצחק, מנח' לה.). — וגרדמי רצועות: גרדומי רצועות כשירות (רב פפא, שם לה:). — ורצועות של ספר תורה: המשיחות והרצועות שתפרן לספר אף על פי שאין רשאי לקיימן מטמאין את הידים (תוספת' ידים ב יב). — ורצועה להלקות בה את הפושע, את התינוק וכדו', אף בהשאלה: כיצד מלקין אותו וכו' חזן הכנסת עומד עליו ורצועה של עגל בידו כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה ושני רצועות עולות ויורדות בה (מכות ג יב). הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו (שם שם יד). לסופר שנכנס לבית הספר וא' הביאו לי רצועה מי דואג מי שלמוד ללקות (תוספת' סוכה ב ו). ושוטרים, אלו הלוים המכים ברצועה (ספרי דבר' טו). לאחד שקילקל בעיר, מסרו לבעל האגמון וחבשו והיה קשה מבעל האגמון, מסרו לבעל הזמורה וחבשו והיה קשה מבעל הזמורה, מסרו לבעל הרצועה וסטרו והיה קשה מבעל הרצועה (שם סוטה ט יב). שום תשים עליך מלך, אין לי אלא מלך מניין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה מניין (שם קידוש' ד ה). ראית מימיך מאחר שאדם מכה את חבירו במקל הוא חוזר ומכה אותו ברצועה (ר' אלעזר, מד"ר בראש' כ). לתינוק שסרח ולקה ברצועה וכשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה שלקה בו כך היה עמלק רצועה רעה לישראל (שם במד' טז). מעולם רצועת מרדות היה עמלק לישראל (שם שם יט). צריך הדיין שיהא לפי המקל, לפי הרצועה, לפי מה שהוא, שלא יהא חשוד, והמקל והרצועה גדולים וכו' (רבי שבתי, פסיק' רב', אנכי אנכי, קנ.). — ובצרוף הֻתרה הרצועה, אין מי שילקה ויענש את הרשע: הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר בה (ירוש' בכורים א ה; שם קידוש' ד ו). הותרה רצועה לית דין ולית דיין (מד"ר ויקר' כח). — ובהשאלהנ, רצועת ארץ וכדו', חבל ארץ שצורתו דומה לרצועה: ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין (יומא יב.). — ובסהמ"א: שנצי, רצועות שהכיס קשור בהן, שהרצועות נקראות שנצי (ר"ח, ב"מ כו.). והן (הכתפות) כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד (רש"י, שמות כח ו). רצועות (ספר בחכמה הכדורית לגֶמינוס, כ"י, תרג' ר"מ א"ת, לפי קלצקין). רצועה מן רצועות הישוב (פרוש לס' הקאנון של ן' סינא, כ"י, לפי קלצקין). גם מחובר הוא שמה עם ארץ ערב אשר באזיא ע"י רצועת ארץ זוע"ץ (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, 2).