*, פ"י, פָעו', סָאוּב, סְאוּבוֹת, ― ידים סְאוּבוֹת, מטֻנפות, טמאות: מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהזות באזוב המוטבל ובצלוחית שפיה צר ופוצעין אגוזים של תרומה בידים סאובות1 ולא חששו להן משום טומאה (ר"ש בר כהנא, תוספת' פרה יב [יא] ו).

― פֻע', *סֹאַב, בינ' מְסֹאָב, מְסֹאָבוֹת, ― ידים מסואבות, כמו סאובות: עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות (חלה ב ב). אוכלין אוכלים נגובין בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקדש (חגי' ג ג). השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם כשרים ונאכלים בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם (חול' ב ה). היה אוכל דבילה בידים מסואבות (כלים ח י). מנערת את הקדרה בידים מסואבות (טהר' ב א). המפצע בזיתים בידים מסואבות הוכשר (שבת קמה.).

― הִתפ', *הִסְתָּאֵב, נִסְתָּאַב, ― נִסְתָּאֵב הקרבן, נטמא, נולד בו מום ונפסל להקרבה: שור זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו איל (תוספת' מנח' יג ח). כבש זה עולה ונסתאב אם רוצה יביא בדמיו איל (שם י). שני שוורים אלו עולה ונסתאבו אם רצה יביא בדמיהם אחד (מנח' יג ט). ― ומצוי מאד הדבור ירעה עד שֶׁיִסְתָּאֵב, עד שיפול בו מום וְיִפָּסַל: הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים (ר"ע, פסח' ט ו). בגוזל את הגר ונשבע לו והיה עולה לירושלים ומעותיו ואשמו בידו ומת בדרך הכסף ינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה (ר"ע, תוספת' ב"ק י יז). יוצא דופן והבא אחריו וכו' שניהן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים (ר' טרפון, בכור' ב ט). קפץ אחד מן המנויים לתוכן הרי אלו פטורים (קפץ אחד) מן המעושרים לתוכן כולן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים (שם ט ז). הפסח שנתערב בזבחים כלן ירעו עד שיסתאבו (פסח' ט ח). המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם (תמור' ג ג). ― ובסהמ"א: דכיון דמצריך ליה רעייה ומסתאב ודאי דינו שיהא חייב במתנות וכו' ומשום הכי אפילו לא נסתאב חייב במתנות (רגמ"ה, בכור' יח.).