1, ש"נ, וּסְאָה, מ"ר סְאִים, *סָאוֹת, מ"ז סָאתַיִם2 — כלי מדה לדגן, חטים, קמח וכיוצא בזה, ein Getreidemass; mesure de grains; measure of corn: מהרי שלש סְאִים קמח סלת (בראש' יח ו). ותמהר אביגל ותקח מאתים לחם וכו' וחמש סְאִים קלי (ש"א כה יח). ויעש תעלה כבית סָאתַיִם זרע (מ"א יח לב). כעת מחר סְאָה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל (מ"ב ז א). סאתים שערים בשקל וסאה3 סלת בשקל (שם יח). — ובתו"מ: סאה תרומה שנפלה לתוך המגורה (תוספת' תרומ' ה יב). לא יצא אדם בחוצה לארץ אלא אם כן הולכין חיטין סאתים בסלע (שם ע"ז ד [ה] ד). העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה (פאה ו ו). קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים וכו' (שם ז). סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן והשום והבצלים אינן מצטרפין לסאתים אלא של עניים הם (שם ט). מוכר לו פירות (אפילו) בשעת הזרע ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן (שביע' ה ח). איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חיטין בשלש (ב"מ ה א). התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות והאיפה שלש סאין (מנח' ז א). לשני אחים כהנים שהיו בעיר לזה בן אחד ולזה שלשה בנים יצאו לגורן זה נטל סאה ואלו נטלו ג' סאים [והוליכו אצל] אבותיהם וחזרו וחלקו בשוה (רבי, ספר במד' קלב). כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה (רב ושמואל, ב"ב פו:). היו לפניו שתי סאין וכרי אחד ואמר אחד מן הסאו' הללו עשויה תרומה על הכרי הזה (ר' הושעיה בר' שמאי, ירוש' תרומ' ג ו). פוטר הוא אדם את טבלו בסאה אחת של טבל כיצד הוא עושה מביא סאה אחת של טבל ועושה אותה (מעשר) שני ופודה אותה וחוזר ועושה אותה תרומת מעשר למקום אחר (ר' יוחנן, ירוש' דמאי א ד). השאיל לו סאתו ובא ומצאו מודד בה אינו זקוק לו (הוא, שם שביע' ה ח). ת"ל כי כל סאון סואן ברעש ריבה כאן סאות הרבה (בשם ר' מאיר, שם סוט' א ז). — בית סאה, סאתים וכו' שדה כדי לזרוע בו סאה, שתי סאים: שלשה אילנות בתוך בית סאה הרי אילו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן (ר"מ, תוספת' שביע' א א). וכמה יהיו (אילנות) רחוקים זה מזה ממטע עשרה לבית סאה (שם ב"ב ד יא). עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן (שביע' א ו). המדייר שדהו עושה סהר לבית סאתים עוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית נמצא מדייר בית ארבעת סאין רשב"ג אומר שמונת סאין היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין (שם ג ד). שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה (ב"ק ו ב). קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה (שמואל, ערוב' כד.). אמר לו ההוא צדוקי לרבי חנינא וכו' בית סאה אחת הניח לי אבא (בא"י) ממנה משח ממנה חמר ממנה עיבור ממנה קיטניות (כתוב' קיב.). — וגם לדברים לחים: עוקה שבחצר מחזקת סאתים אעפ"י שנתמלאת מערב שבת שופכין לתוכה מים בשבת (תוספת' ערוב' ט [ו] יח). הדקין שבכלי חרס וכו' שעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג מלוג ועד סאה ברביעית מסאה ועד סאתים בחצי לוג מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין בלוג (ר' ישמעאל, כלים ב ב). בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן (ר"ש, מנח' יב ד). מקוה שיש בו ארבעים סאה (מקוא' א ז). מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדרה מערב שבת לערב שבת (רבי' יוחנן, כתוב' סה.). — ובכלל במשמ' מדה מיֻחדת וקצובה, משקל ידוע: אבא חלפתא ור' אלעזר בן מתיא וחנינה בן חבינאי עמדו על אותן האבנים ושיערום כל אחת ואחת משוי ארבעים סאה (ר"י בר אלעאי, ירוש' סוט' ז ה). הלוחות משקל ארבעים סאה היו (ר' יהודה, תנחומ' כי תשא כו). — ובהשאלה: אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו (רב המנונא, סוט' ט.). משל לסאה שהיא מלא' עונות מי מקטרג בה גזל (ר' יוחנן, מד"ר ויקר' לג). — ואמר המליץ: הה כי סאת עזות מאד נתמלאה (עמנ' פרנס', צבי מודח, קבץ על יד I 168). — *גדש את הסאה, ר"ל עבר הגבול, החמיר יתר מן הראוי: בו ביום (שגזרו ב"ש יח גזרות) גדשו סאה (ר' אליעזר, תוספת' שבת א יז). — וההפך, מחק את הסאה: בו ביום מחקו סאה (ר' יהושע, שם). — °המדד לפלוני בסאה שמדד, שֻלם לו כמעשהו, ואמר המליץ: ובגומץ אשר חפר נשדד ובסאה אשר מדד המדד (רשב"י בר אבון, אמרו לאלהים, יוצר ז פסח). אחזתי בסאתי אשר הייתי מודד זה עשר ידות מיד צר מצודד (אחזתי בסאתי, יוה"כ, סדור תימ'). — וכמו"כ דן את פלוני סאה בסאה: גם מעבידיהם בקשה עבודה גזרו ביאור זכוריהם לאבדה דנתם סאה בסאה מדה במדה (רגמ"ה, איה כל נפלאותיך, סליח' יום ד).