1 משק' טְחוֹן, שִאוֹר, — ועי' הערה לקמן.

2 אין לברר אם זו היא הנסחה האמתית או אין. רק בזמן ר' מאיר נראה כי היתה כאן מלה לפחות קרובה ודומה למלה זו כיון שהוא באר אותה במשמ' סאה. השבע' תרגמוה בהמלה היונית στολή, שמשמשת במשמ' חיל צבא וגם זִיוּן במדי החיל ונשק וכדומ'. מעקילס לא נשמר לנו כלום למלה זו. ת"י אחז כאן בדרך הדרוש ותרגם סאון מיסבהון ומתניהון, ר"ל משאם ומתנם, ולא נתברר על מה סמך בתרגום זה, אם ראה גם הוא במלה זו משמ' של סאה כמו ר' מאיר, או לפי הענין מפני שהיתה לפניו נסחה ברשע במקום ברעש. וכבר נזכר למעלה כי ר' מאיר, לפחות בדרך דרוש, פרש מלה שהיתה כתובה כאן בנסחתו במשמ' סאה, אמר וז"ל: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנ' בסאסאה וכו' אין לי אלא שמדד בסאה מנין לרבות תרקב וכו' ת"ל כי כל סאון סואן ברעש (תוספת' סוט' גאף בבלי שם ח:) [ופרש ר"מ סאון כצורה זערית מן סאה, כלו' סאה קטנה, תרקב וכו'. עי' סגל "הזעירות בעברית", מדעי היהדות I, עמ' 149 הערה 53] ובמשמ' זו פרש מלה זו רסע"ג ותרגם: ואד' כל כול מכיול בזלזאל, ע"כ. ובעבר': כי כל מדה מדודה ברעש. וכך מנחם: סאה סלת כי כל סאון סאן וכו' ענין מדה הם. אבל כבר דחה זה ריב"ג אמר וז"ל: כל מנ אנתהי אלינא תפשירה מנ אלמפשרינ ראינאה יג'על התין אללפט'תינ מנ לע'ה סאה וד'לכ ענדנא בעיד נ'דא אד' אלגוג פיהמא אצל לא מחאלהׄ̇ לאנּ סאון עלי זנהׄ̇ טחון נשאו וסואן עלי זנהׄ̇ ויהי טוחן ואמא תפשירהמא מע תמאמ אל פסוק פאנא נקול פיה עלי אלאמכאנ אנ כל שׁאן שׁאון בהול ודוי וכו' אי אנּ כל ח'בר שו וכל ח'בר פאצ'ח כאנ ירדנא מנ אלאעדא' וכל אפה תלחק בנא מנהם וכו' והאתאנ אללפט'תאן אעני סאון וסואן מג'אנשתאנ ללפט' אלערבי כמא תרי, ע"כ. ובעבר': כל מי שהגיענו פרושו מהמפרשים ראינוהו ששם שתי אלה המלות מלשון סאה וזה אצלינו רחוק מאד מפני שהנון בהן שרש אין ספק בדבר כי סאון ע"מ טחון וסואן ע"מ טוחן אבל פרושם עם סוף הפסוק אומר על האפשר שפרושו הוא כמו בערב' כל שׁאן שׁאון, ר"ל כל חדוש רע וכל ענין רע וכו'. רש"י: יש פותרין אותו לשון סאה ומדה כמו שדרשו רבותינו אך לפי פשט לשון המקרא לא יתכן לפרשו מגזרתו מאחר שאין הו"ו והנו"ן מעקר התבה אלא כמו שאון מן שאה והמון מן המה וחרון מן חרה לא יתפעל עם הנון לומר סואן אלא סואה כמו מן המון הומה ומן שאון שואה ולא יאמר שואן הומן חורן. ואני אומר שפתרונו לפי הענין ואין לו דומה מן המקרא ופתרונו לשון צהלת נצחון במלחמה כי כל סאון סואן ברעש קול נצחון שום נוצח במלחמה, ע"כ. ראב"ע: יש אומרין סאון מגזרת סאה שהשם מדד לאשור כפי מעשיו ויש אומר שהוא הפוך מן אסון כמו כשב וכבש. והנכון שאין למלה הזאת דומה והעד סואן שהוא פועל והנון שורש וטעמו כמו נאקה ברעש גדול, ע"כ. רד"ק: ענינו לפי מקומו צער וצרה וכו' ואדוני אבי ז"ל פרשו מתרגום של נעלים שרי סינך ומלשון רבותינו ז"ל מסאני אוכמי אומר כי כל נעל נועל ברעש, ע"כ. בפרוש זה של הרי"ק אחזו רֹב החדשים והוסיפו כי כך גם בסורית סאונה. וכמו"כ באתיופ', ואמרו כי הכונה בזה להנעל המסֻמר של אנשי המלחמה. רק Fürst פרש מלה זו כמו השבע' ואמר כי הוא סון והוא כמו זון זין, שממנו זַיִּן, כלי זין. והנה גזרה זו בודאי רחוקה ואולם דוקא מפני שאין למצא גזרה קרובה ונראית לעין שאפשר יהיה לאמר כי לפיה פרשו השבע' מלה זו, רגלים לדבר כי היה להם הפרוש בקבלה, והוא יותר כללי מפרושו של הרי"ק שקבלוהו רֹב החדשים.