1 מן שרש סבך, אולי על שם הסתבכות הגידים והמיתרים שאצל הפרק הזה.

2 sura, תרג' ד"ר מזיר, ועי' הערה לקמן.

3 ז"ל המשנה שם: איזהו הזרוע (הנִתן לכהן מכל בהמה שנשחטה) מן הפרק של ארכובה עד כף של יד (עד הראש הכפוף של עצם הזרוע המתחבר אל הכתף) והוא של נזיר (שנותן הנזיר משלמיו לכהן) וכנגדו ברגל שוק (האמור בשלמים שנותן לכהן מן הארכובה ולמעלה) ר' יהודה אומר שוק מן הפרק של ארכובה (ולמטה) עד סובך של רגל ע"כ. ופרש הערוך וז"ל: ועד סובך של רגל פירוש עד ראש השופי (שהוא) בשר שקורין פולפ"א, ע"כ. ר"ל עד ראש העצל, והוא חלק הבשר העבה הפתילי המתחיל למעלה מן הקרסל מאחורי השוק והולך ומתפשט עד החבק. וכעין זה הרמב"ם בפרוש המשנה: וסובך של רגל שכבת הרגל רצה לומר ענפי המיתרים, ע"כ. אך רש"י פרש וז"ל: סובך של רגל היינו פרק שבין הקולית ועצם אמצעי, ע"כ, ר"ל הבֶרך, הארכובה העליונה. וכך בפרושו עה"ת ויקר' ז לב (, מובא בפנים הערך). וכבר הרגישו בעלי התוספ' (מנח' לז. בד"ה קיבורת) בדחק פרוש זה ואמרו: ויש מפרשים דסובך של רגל דקאמר ר' יהודה היינו פרק הסמוך לרגל דהיינו איסתוירא (היא עצם עקב העליונה שמשחקים בה הילדים) קביליא בלע"ז (cavila) וכן משמע בתוספת' דמסכת ידים דקתני שיעור שבקידוש ידים עד הפרק וברגלים עד הסובך וכו' משמע דקרי סובך לפרק הסמוך לרגל, ע"כ. וכן בספר התרומה הלכ' תפלין סי' ריא,(מובא בפנים הערך), וכן הגר"א בבאורו לתוספת' ידים ב א: וברגל עד הסובך פי' היינו כמו הפרק ביד והוא פרסת הרגל עד הקרסול נקרא סובך.