1, סֹבֶך2, ש"ז, בכנ' סֻבְּכוֹ, — כמו הקודמים: עלה אריה מִסֻּבְּכוֹ3 ומשחית גוים יצא ממקומו (ירמ' ד ז). — ואמר הפיטן: ככוכב הנוגה בזריחתו כלביא שואג מסובכו כן כהן גדול בצאתו מן הקודש (סדר עבודה, Elbogen, Stud. 115). — ואמר המשורר: ישבעו ינוחו ישובו לסבכם להרגיע ולממציא מחיה למו ברית שלומם ישמורו (שלום הכהן, ניר דוד 136).
1 כך ריב"ג (עי' בהערת לקמן) בערך הקודם. וכך גם דעת רד"ק במכלול, משקל פֻּעֹל: וכן מזה המשקל עלה אריה מִסֻּבְּכוֹ והנפרד ממנו סֻבֹּךְ, ע"כ. אך הניח האפשרות שיהיה הנפרד סֹבֶךְ, עי' הערה לקמן.
2 כך רד"ק במכלול, אמר וז"ל: ואפשר שיהיה הנפרד מן סֻבְּכוֹ תחת שׂוֹבֶךְ האלה כמו מן גודל גֻדלו ומן קומץ קֻמצו ודגש הבית לתפארת, ע"כ. וכן בשרשיו: והנפרד ממנו ואעפ"י שנכתב בשין תחת שוֹבֶךְ האלה.
3 בית בשוא לבדו, כך ברֹב הספרים, וכך ריב"ג בפרוש אמר וז"ל: מסבכו אלוג'ה פיה קמצות אלבא' מת'ל בא' כי את עול סבלו אלד'י הו חטף לאנה קבל אלאצ'אפה סֻבול לא מחאלה וכו' פחד'פת אלחטפות אשתח'פאפא כמא חד'פת מנ שבלי הזיתים, ע"כ. — ובעבר': היה משפט הבית בחטף קמץ כמו את עול סבלו אשר הוא חטף מפני שהוא קודם הסמיכה סֻבל בלי ספק וכו' והחסירו החטפות להקל כמו שחסרוה משבלי הזיתים. וכך רד"ק במכלול. אך יש ספרים מסבֳּכו בחטף קמץ, והעיד רד"ק בשרשיו: הבית בשוא ופתח ויש ספרים בשוא לבדו ודגש הבית לתפארת, ע"כ. ומ"ש: ויש ספרים כ"י שהבית בחטף קמץ כמשפטו. ואמר ברט (Barth, NB, 74 C): כנראה לא יכלה הלשון להניח לגמרה בית אחרי שורק, שהוא קרוב לה במוצא, ולכן נדגש ונחטף, ע"כ. [והנכון שהוא על משקל סְבֹךְ, ומזה בסמיכות סְבָךְ: יודע כמביא למעלה בִּסְבָךְ עץ קרדמות (תהל' עד ה). ויש ספרים המנקדים בִִסֲבָךְ, בִּסְבֳךְ, בִּסְבַךְ. עי' גינצבורג בהערה (תהל' שם). ולדעת ריב"ג (רקמה שער ל, 198) הוא כמו סְבַךְ, ובא הקמץ לתפארת.]