*, פ"י, — א) חשב, דעתו היתה כך וכך: ר׳ זעיר' סבר לקרוב׳ כדי לשוח עמו תחלה וסוף (ירוש׳ ברכ׳ א ח). — עת׳: ואפילו יסבור רבי לעזר כרבי יוחנן רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל (שם דמאי ב א) לא נחלקו אלא שהניחם בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו מר סבר בטלה מחשבתו ומ"ס לא בטלה מחשבתו (שבת עז:). מעיקרא סבר (רבי) מקצת היום ככולו ולבסוף סבר לא אמרינן מקצ׳ היום ככולו (מו"ק עז:). ר"י סבר נשואה מותרת ליארס ורבי יוסי סבר נשואה אסורה ליארס (יבמ׳ מג:). וסבר ר׳ יוסי על המזיק להרחיק את עצמו (ב״ב יח:). מכלל דרב הונא סבר בעל נוטל בראוי כבמוחזק (שם קכה:). בילדותו מאי קסבר ובזקנותו מאי קסבר בילדותו סבר ישראל אדעתא דעכו״ם פלח כיון דעכו״ם מבטל דנפשיה דישראל נמי מבטלה ובזקנותו סבר ישראל אדעתא דנפשא פלח וכו׳ (ע"ז נב:). ביום נחלה ביום שסברתי לעשותכם נחלה לשמי לא קיימתם מלכותי עליכם (מד"ר במדב׳ ז). וידבר יי' אל משה לאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו מה ראה לומ׳ אחר פרשת נחלות אלא ששמע משה רבינו נתן תתן להם סבר שנתרצה לו הקב״ה (שם, כא). א"ר ברכיה השבתי לרבי חלבו והא כתיב (בראש׳ לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר אמר לי חנוקה סברת לחנוקיני גבריאל ומיכאל הן הן שרים של מעלה (מד"ר איכ׳, חסדי יי' כי לא תמנו). וסבר הקב״ה להשליטו (להאדם) בעולמו ולעשותו מלך על כל בריותיו (פסיק׳ רבתי, שור או כשב). — ועם כנ׳: מפני השב אבידה לבעלים אמרו פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת סברוה מהלך כעושה מעשה דמי (ב״מ צא:). — ובסהמ״א: אבל פירושין שיש באגדות ובקטנות מה ענינם אצל תרגום הסבור סברת כי אסרנו לדרוש מקראות חס ושלום לא כן הדבר אלא כן אנו אומרין כי המדרשות יפין הן ונאין מן האגדות ומן הקטנות (תשו׳ הגאו', הרכבי רמח). מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכ׳ ג לח) נפתר בלשון תמיהה ולא היה בו כח להבין פתרונו היטב ולא יוכל לדעת היטב חקר מוצאו כי סבר ועלה במחשבתו כי ענין בהרעות והטוב מעשה בני אדם (ספ׳ תשו׳ תלמיד׳ מנחם ודונש 31). ואמר מי אשר חטא לי (שמות לב לג) כי אשר חטא לי וזו המלה לא תפול על דבר הנודע בלשון עברי ולא יתכן זה החוק כי אם בלשון ההגרי בלבד לא יפול כי אם על הנודע בלשון והוא סבר כך ואינו כך (תשו׳ דונש על רסע״ג 47). ויראה הכפל בהם בקצת המקומות ושנסבור בהם שהם מבעלי הכפל כמוהם (ר"י א"ת, השרשים לריב״ג, הקד׳ 5). ומהם מי שראה להאמין בשתי הדעות ההכרח והצדק ואמרו כי המעמיק בהם אינו נצול מחטא ומכשול על איזה דרך שיסבור אותם (הוא, חו"ה, עבודת האלהים ח). ואמרו כי בטלמיוס לא הרגיש בזה ומפני כן נשתבש במדת זמן השנה וגם מפני שסבר שמקום רום החמה ומחניהו במזלות אינו זז לעולם (ר"י הישראלי, יסוד עולם, מ.). אמנם חיוב המדות הטובות לא יחשבו ולא יסברו שהוא מן הדת והדין (רמב״ם, אגר׳ יב.). לפיכך צריך אתה להיזהר מיכן ואילך שלא תסבור כי הקלף שאמרו רבותינו הוא רק הנקרא מצה היא טעות גדולה (ר"י ברצלוני, הלכ׳ ס״ת, גנזי מצרים 14). על זה הדעת חתמנו כי סברנו כי כך שנים היו למלך או סברנו כי כך שנים היו בשמטה כמו שכתבנו (ר"י בן מלכי צדק, שביע׳ י ג). אבל מדרבנן אין הוכחה שיסברו כך אלא מתוך הסברא (סמ״ג, מ"ע קידוש׳ מח). שלא יסבור הלוקח שנמכרת לפרוע ממנה כתובת אשה (טוח״מ קע א). וככה סברו כל החכמים המפורסמים ז"ל (מ׳ בשיילי, ספ׳ עריות, הקדם שנה ג, 60). וככה סבר המאור הגדול ז"ל כאשר נבאר (שם 64). ואסבר שהוא גדר חסר וכו׳ (ר׳ דוד אבן יחיא, לשון למודים ב ב). שאם תסבור אתה בעצמך שצדקת עדיין לא פעלת כלום (נועם אלימלך נח, יג:). שיאמרו פירש ממנה בשביל שהיא כעורה הלא היתה כן כשנשאה ולמה לא הניחה מתחלה סבר וקבל זהו כי אשה כושית לקח (פענח רזא, בהעלותך מע.). או אמר הוא שוה כך מוכרהו לי בחצי אם תרצה שאין דעתי לקנותו אלא בכך וכו׳ דברו קיים ואין בו אונאה שכבר סבר וקבל (ר"י אבוהב, מנו"ה ד א א א ה)1. וגם הרב המורה סבר כן (ר"י אברבנאל, שמים חדשים עיון ב, יג:). — ואמר הפיטן: קול אומר קרא קולי אל יי׳ אקרא רישע לא יחובר רשות קחת סבר ראויה בכל סבר רחש לבי דבר שלוך לים עקשותי שיננתי חיצי קשתי  Elbogen, Stud. 120. חפצו למלאת סברו חקי אלהים ברו (אור ישראל, יוצ' יום א שבועי, מחז' איטלי׳ א, קמז:). ומלאכת חרוזים חשבו כי למדוה וסברו כי סבלוה (ר"י חריזי, תחכמ׳ יח). — ובמקור: אין נמנע לחבר אליו לאו אחר מבלתי שיהיה תוספת במצות אבל יהיה פנים אחרים נכונים אין היזק בסבור אותם כאשר לא הזיק סבור שבעה פנים בלא תאכלו על הדם והוא גם כן לאו אחד (ר"י א"ת, הרקמה לד, 215). ואם כל זה אין דבריהם מקובלות עליך בסוברך שגבה קומתך ורבוי בשרך מכרעת את החכמ׳ (ר׳ אליהו, שב׳ מוסר כה). ואם הם ישבחוני ויכבדוני בסוברם שעשיתי דבר גדול (פלא יועץ קסט). וביישה עלי כהניך חרפה עד מתי תשתכרין שבסברו שחנה טעמה ואכלה בצהרים והיא שכורה ועל כן נזפה בדברו (ר"י הדסי, האשכול, פתיח׳ י:). ואין לסבור כי הענין היה תלוי בב״ד ומה שרצו עשו (ר״א הקראי, ג"ע ז::). אמנם מה שראוי לסבור כי לא רצה הכתוב לבאר אלא איך תהיה זבה בתחלתה (שם קיג:). ומומחה הוא מי שלמד בתורה שבכתב ושבע״פ ויודע לסבור להקיש ולהבין דבר מתוך דבר (ר״ע מבט׳, סנה׳ ג א). והידיעה היא הבנת הצפצוף והערמתה לסבור הענין בפרישת הכנפים (הרקאנטי, שופטים נ.). — ובינ': אמר להן הקב״ה לנביאים מה אתם סוברי׳ אם אין אתם הולכי׳ בשליחותי וכי אין לי שליח ויתרון ארץ בכל היא (מד"ר שמות י).אמר איוב לחבריו מה אתם סוברי׳ שכל מה שאמרתם הוא כל שבחו מי יוכל לספר כל שבחיו וגבורותיו של הב״ה (שם לד). — ובסהמ״א: ואני סובר בבין השמשות כדעתו של ר׳ יוסי וכו׳ ואל תשיבני אתה מדרך הדעת שלך כי איני סובר כדבריך (רב נסים גאון ברכ׳ ג:). והיינו סוברים שאתם עומדים על האמת עד אשר באו האיגרות האחרונות קטע בן מאיר JQR, NS, V, 1915, 553. אילו עמדו הדברים הללו היה לדבריך ולשאילתך שבזמן שהעת דחק אל יתפלל הציבור מנחה בלחש אלא ירד שליח ציבור ויכוונו דעתן ויעקרו את רגליהן ויפסעו לאחוריהן וכן היינו סוברין (תשו׳ גאו׳ הרכבי, רכז). ושאמר ר׳ אליעזר עם הארץ מותר לנחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת אטו אדם שיש מח בקדקדו סובר שכל עם הארץ מותר לעשות בו כן (שם שפ). והיה הענין אשר נשאלתי עליו ויקבר אתו בגי (דבר׳ לד ו) והייתי סובר בו בעת ההיא מה שאני עתיד לזכרו לך באות האלף והתו מספר השרשים והיה המאמר ההוא מה שלא התעורר אדם לפני (ר״י א"ת, הרקמה, כת 185). ואני סובר שזה שאמרו שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע אין זה איך יהיה הדבור בו לבד אלא ללמד גם הענין אשר בעבורו ייוחד זה השם ויהיה בו סוד אלהי (ר"ש א"ת, מו"נ א סב). וכל אילו הדברים הסובר אותם מכחש ביי׳ ובתורתו (ר"י אבן עקנין, ספ׳ מוסר ב עז). והייתי סובר כי הגיעו אגרותיהם אליכם והנה אגרות באות זו אחר זו כי האיש הנודבם תובע אותם (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, מן 142). ומקבלי דתנו הכין הם סוברים שהחפץ היה בשעת הבריאה בששת הימים ו(ה)מצואים כלם מהנבראים מהלכים על פי טבעם ומנהגם אשר ברא בהן בוראם מיום הבראם ועד עתה (שם). ואפילו לדברי הירושלמי שסובר כי בשתיהן הובקעה העיר בי״ז בתמוז (ריטב״א, על מסכ׳ ר"ה א כה::). פסקו הגאונים הלכה כשמואל דאמר (פסח׳ קא.) אין קידוש אלא במקום סעודה וכן סוברין רב הונא ורבה (סמ״ג, מ"ע, קידוש והבדלה כט). כן הראיה השכלית אפשר שתטעה וזהו שהמשיל הענין לרואה איש העומד רחוק ממנו וכפי ראות עינו סובר שהוא ראובן לפי שכל סימני האיש יעידו על זה וכשיגיע למקומו קרוב אצלו יראה שטעה (רנה"ו, יין לבנון, פי' על אבות ב ו). וביישן היינו שמתבייש על כל דבר ודבר אפילו במקום שהחכמים ואנשי השם אינן מתביישין בו וזה סימן לרוב חוששו לכבודו וסובר תמיד שמגיע לו כלימה ובושת (שם ז). — ואמר הפיטן: והדס שנקטם הוא כשר אכן יהיה עבות נצבר כן הערבה מינה רבה על הנחל או במדבר סימניה פי עלה חלק אודם עצה יגבר אלה החקים נתנו אל עם ישע נותנם סובר (פזמונ׳ לסכות, סמא"צ תשלח:). — ורגיל ביחוד בתמונת בינ׳ פעו׳ סבוּר1, היה סבור, במשמ׳ פועל: יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין (נזיר ב ד). סבור אתה שאתה מחמיר עליו ואינך אלא מקל (ר׳ יהודה בן בתירה, מכילת' בא ח). שאם נדרה בתו ואמר סבור הייתי שאשתי הרי זה יחזור ויפר (ספרי, במד׳ קנג). עמדתי והתפללתי עליהם ושמעתי תפלתי וסלחתי לעוונם הייתי סבור שאני עמהם בתפלה והם לא התפללו עלי (שם, דבר׳ כז). למלך שצד צפור ונותנו ביד עבדו א"ל הוי זהיר בצפור זה לבני אם אתה אבדתו ולא תהיה סבור צפור כאיסר אבדת אלא כאילו אובדת את נפשך (שם, מח). וחיזרתי על כל חבירייו ולא מצאתי לי חבר הייתי סבור שמא טעות היא ביד רבי (ר׳ איסי הבבלי, תוספת׳ זבח' ב יז). אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אלים כבר עלו לציבור לשם חובה (ירוש׳ פסח׳ ו י). ויאמר שמואל אל שאול וכו׳ עשיתני ע״ז שלך אין אתה יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין ונתייראתי (ר׳ יודה בן פזי, שם חגי' ב א). בגאוה ובוז זה שהוא מתגאה לומר אני דורש במעשה בראשית סבור שהוא כמגעה ואינו אלא כמבזה (רב, שם). מה את סבור חליצה קניין אינה אלא פטור אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ (ר׳ יוסי, שם יבמ׳ א א). את סבור שהוא שף ברקיע ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעץ (ר׳ יהודה, מד"ר בראש׳ ו). אף אני כשהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמני סבור הוא שיהרגני במים (שם י). כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם כך היה סבור בדעתו אם אין קטנים אין גדולים אם אין גדולים אין תלמידים (שם מא [מב] הוצ' תיאודור). שמא בתך באנו ליקח או אתה סבור לישא את אחותינו (שם צג). לפי שהיה אבינו יעקב רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח כיון שראה אותו שמת אף זה מת (שם צח). אמר הקב״ה לא כשם שאתה סבור כך אני סבור אלא כ׳ קרש בצפון וכ׳ בדרום וח׳ במערב (ר׳ יהודה בר סימון, שם שמות לד). למלך שהיה לו אוהב ובקש למנות קתליקום ומנהו על כל בית גנזיו לאחר ימים בקש לעשות אסטרטיגיס והיה אותו אוהבו סבור שמא יעשהו ולא עשאו (שם לז). שכתב לו לא תהא סבור שלי לבדי את עושה ואני מכבדך לבדי אם תעקרם מכל האומות אתה מכובד (שם במד׳ כ). אמר לו הקב״ה לישעיה לא תהא סבור שמא לא הזהרתי אותם על ע"ז תחלה עד שלא באו לסיני לקבל את התורה הזהרתי אותן על ע"ז (שם דבר׳ ב). ואמר לו יחזקאל מה אתה סבור שאיני מתקיים עליהם מתקיים אני עליהם בודאי (שם שה"ש, זאת קומתך). א"ל הקב״ה (למשה) מה אתה סבור שתהיה כהן גדול קרא לאחיך שישמש כהן גדול (תנחומ׳ שמיני ה, הוצ׳ בובר). פעם אחת נכנס יהודי לאכול שם ולא נטל את ידיו היה סבור שהוא עובד כוכבים נתן לפניו בשר חזיר (שם כד). שלא יהיו האומות העולם אומרים מה דוד סבור החריב בית אלהינו (פסיק׳ רבתי, ותשלם). שהייתי סבור שאני מתנבא דברים טובים וניחומים (שם, ויהי בעת שסרחה). כיון שעשו אותו המעשה כעס עליהם (על ישראל) הקב״ה ואמר להם סבור הייתי שתהיו לפני כמלאכי השרת (פדר״א מז). — ובסהמ״א: למדנו שסבור רבא כשיש לו מעות ללוקח יכול לסלקו לבעל חוב והלכה כרבא (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ׳ פסוק׳, 43). השב אשת האיש ואל תהא סבור שמא תתגנה בעיניו ולא יקבלנה או ישנאך (רש"י, בראש׳ כ ז). אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך (הוא, ויקר׳ י ג). כלום באתה לישאול על כך אלא מפני שאתה יודע שאין מצוה עומדת בפני פיקוח נפש וסבור אתה שאף זו תדחה מפני פיקוח נפשך אין זו דומה לשאר עבירות (הוא, פסח׳ כה:). שלח לחמך על פני המים לאותו אדם שתהיה סבור שלא תיהנה ממנו לעולם עשה לו טובה שהרי לרב הימים גם הוא יעשה לך טובה (רשב״ם, קהל׳ יא א-ב). ואני סבור שאין לך מנוס מחקור בשאלת הגזרה והבחירה (ר"י א"ת, הכוזרי ה יט ה). והאיך אתה סבור שהיה בזמן ההצלחה ההוא (שם ג כא כ). ואינני סבור שאומה מן האומות תקבל כעבודה הזאת לאלהיה זולתי הסגולה הזאת (שם סג). שמא אתה סבור שמכות ופצעים היו שם לא היו שם אלא דברי פיוסים (ר"י בן נחמיאש, פי׳ משלי ג ל). לכן אמור תחלה למי שאתה סבור שיהו נשמעים דבריך (ספ׳ חסידים תתתתשעא). אלו נשבעין בטענת שמא אע״פ שאינו טוען ודאי אלא אומר סבור אני שאתה תפשת משלי (טוח"מ, שבועה לג). — ובחבור עם כנוי השם, סבורני, סבורך: ושמעתי ממורי אבי הר"ב שקבל מרבותיו משום רבינו תם וסבורני שהוא כתוב בספר הישר (מרדכי, שבת תנא). ובדקתי בכל הספרים הטובים שמצאתי ומצאתי שתיהן פתוחות וסבורני שטעות סופר יש כאן (אור תורה יג:). כלומר וכי סבורך אתם שבדרך טיול ושחוק נלכה אני והנער באופן שנשובה (פענח רזא, וירא יב.). —ונק': ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחשת והבורסי בין שהיו בם עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו ועל כלן א"ר מאיר אף על פי שהתנה עמה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל (כתוב׳ ז י). יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאבא נותן לי עכשיו שאין אבא נותן לי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור (תוספת׳ שם יג א). סבורה הייתי שאתה כהן ואי אתה אלא לוי וכו׳ (שם קידוש׳ ב ה). והאשה סבורה לאיש שהוא אשה ונמצא באין לידי עבירה (מדרש תנאים כב ה, הוצ׳ הופמן). סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת (ירוש׳ עירוב׳ ג). היא אומרת על מיטתו מת ואני או׳ למלחמה הלך היא אומרת על מיטתו מת סבורה להתיר את עצמה (שם יבמ׳ טו א). מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה סבורה שביטלה והוא לא ביטל ונמצאת יושבת עגונה (שם גיט׳ ד ב). אלף נשים היו לשלמה כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך מ״ט זו סבורה שמא אצלי סועד וזו סבורה [שמא] אצלה סועד היום (ב"מ פו:). לא כשאת סבורה להנחיל הממזר שלך נכסי בעליך אני מכיר הממזר ואני טורדו מן העולם (מד"ר במד׳ ט). היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך ואע"פ כן היה מזמנו לו לאכול (שם י). ומה את סבורה שהקב״ה מניח את ישראל מכל מקום מעמיד להם גואל (שם אסתר, כי אם החרש תחרישי). והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים (תנחומ׳ קדושים ח). ורות התחילה מחננת לפניה בת מלכים אני בת גדולים אני ומדבקת בשפחתך סבורה אני שאני קונה שמך בעולם (מד"ז, רות, הוצ׳ בובר 49). ובסהמ״א: שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו (רש"י, בראש׳ כט יז). הגם הלם לשון תימה וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחיו של מקום (שם, טז יג). אלא שחכמים גזרו שלא לטבול ביום אלא משום סרך בתה שתהא סבורה שהוא בשביעי ותלמד ממנה (המאירי, פי׳ למסכ׳ יומא א ו, ג:). נמצא סדורן כך הוא או המפוארה גם אָ הגבירה גם אַ הגדורה גם אֶ הקשורה גם אֵ הסבורה גם אִ העצורה וסופם אֻ החמורה (דרנבורג, הורית הקורא ב, 56). וברבים, סְבוּרִים, סְבוּרוֹת: משה אמר ומת כל בכור בארץ מצרים והיו סבורין שכל מי שיש לו ד׳ או ה׳ בנים אין מת אלא הבכור שבהם (מכילת׳ בא יג). בבקשה מכם הודיעו סורחני שלא יהיו העומדים סבורים לאמר כשם שזו קלקלה אף זו קלקלה (ספרי, במד׳ קלז). לפני ה׳ שהם סבורים לפני בשר ודם הם עומדים ואין עומדים אלא לפני המקום (שם, דבר׳ קצ). א"ל משה לישראל שמא אתם סבורים לברוח מעל כנפי השכינה או לזוז מעל הארץ (שם, שו) והיו סבורין שנמלכו בית דין לעברו (ירוש׳ ר"ה ב א). ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען אמר ריש לקיש היינו סבורין שנתבלעה משפחתו של פוט בא יחזקאל ופירש כוש ופוט ולוד וכל הערב (מד"ר בראש׳ לז, הוצ׳ תיאודור). מה סבורים בני נח שבריתן כרותה עומדת לעד (ר׳ יודן משם ר׳ שמואל, שם לד). מלאכי רחמים היו והיו ממתינים סבורים שמא אברהם מוצא להם זכות (שם נ, תיאודור). אמר הקב״ה לישראל לא ששמעתם קולות הרבה תהיו סבורין שמא אלהות הרבה יש בשמים אלא תהיו יודעי׳ שאני הוא יי' אלהיך (שם, שמות כט). בלא דעת סבורים מה שהוא אומר ואנכי לא אהיה לכם שהוא אומר שאינו הווה לכם לאלוה (שם במד׳ ב). הנואף הזה כשהוא הולך אצל אשת איש והיא מתעברת הימנו נמצא אותו ממזר שאין לו דין חלק בנכסי בעלה והוא יחלוק עם בניו בנכסים שיהיו סבורים שהוא בנו (שם י). יושב בסתר עליון מי אמר המזמור הזה היינו סבורים שבא שלמה ואמרו ולא אמרו אלא משה (ר׳ הונא בשם רב אידי, שם יב). היה סבורין כל ישראל שדוד צוהו להורגו שהיה אבנר בן דודו של שאול (שם כג). אמר הקב״ה לישראל בני לא תהיו  סבורין שאני עושה אח"כ כעבד שאדונו מבקש למכור אותו קוריסין בכל מה שמוצא אלא כך אני מביא עליכם יסורין עד שתכינו את לבבכם אצלי (שם דבר׳ ג). אמר הקב״ה מה אתם סבורין שאתם יורשין את הארץ וישבתם לבדכם בקרב הארץ (שם, איכ׳ פתיח׳). ד״א [נבהל להון וגו'] אלו סוחרי שביעית שהם שמתבהלים להעשיר ואינן משמרין את השביעית וסבורין שהן מתעשרין (תנחומ׳ בהר א). ומה שכר נתן להם כשהם מולידים את בניהם רואים אותן לבנים ובורחים מפניה׳ וסבורים שהם בני נחש והקדוש ברוך הוא נותן להם מזונם (פדר"א כא).— ובסהמ״א: אמר לו רב יוסף בנו כמי כאיסי אמר לו הין וסבורין אנו כמותו (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ״ פסוק׳ 59). לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתייחסין על שבטיהם סבורים הם שלא שלטו המצריים באמותיהם אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם (רש"י, במד׳ כו ה). מלמד שהיו אפיקורסין הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו איחר לצאת אמרו מה ראה בן עמדם שלא לצאת מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות (רעות) וחושב עליכם מחשבות (הוא, דבר׳ א יב). ואל תחשוב עלי כי אני מביא דברי הערב ודעותם בלשונותם בספרי זה ובזולתו להתחזק בהם על דעות העברים אך להראות הפתאים וזולתם מן המתחכמים אשר הם סבורים בעצמם כי הם יודעים והם ערומים מן הדעת כי זה אשר אומר שיתכן בלשון העברית יתכן גם בזולתה מן הלשונות (ר"י א"ת, הרקמה יט, 129). מפני שאנחנו סבורים שהוא מקובל מכח אלהי והוא אמת (הוא, הכוזרי ד ט). אבל המון העם היו טועין שהיו סבורין שיש חילוק ביניהן ושלא יצאו אלו או אלו (ריטב"א, על מסכ׳ ר"ה ד, מח:). אחר שלוחיה אלמלא מקרא זה לא היינו יודעים ששלחה משה אך היינו סבורים שהיתה עמו (חזקוני, יתרו יח ב).— ונק': ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן וגו׳ שהיו סבורות שנתכלה העולם כדור המבול (מד"ר בראש׳ כא). היו בנות לוט סבורות שמא שחרב את העולם כדור המבול (פסיק׳ רבתי מב). — ובסהמ״א: אבל על בדיקת חמץ סבורות שאין חמץ בחורין ונמנעות לבדוק מפני עצלותם (סמ״ג, מ"ע לט). —ובפרט עם אות היחס כ: המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה לויה והרי היא כהנת עניה והרי היא עשירה עשירה והרי היא עניה הרי זו מקודשת (קידוש׳ ג ה). עכשיו אומרים ישראל לא נתגייר יתרו מחיבה כסבור היה יתרו שיש חלק לגרים בארץ ישראל (ספרי, במד׳ פ). כסבור אתה שמא כדרכי בשר ודם דרכי המקום (שם קיב). בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני אמרנו כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה (שבת קכז:). עתיד מצרים שתביא דורון למשיח כסבור אינו מקבל מהם אמר לו הקב״ה למשיח קבל מהם אכסנייא עשו לבניי במצרים (ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי, פסח׳ קיח:). שכל המוציא מעות הקדש לחולין כסבור של חולין הוא ועל אף זה מועל (נדר׳ לה.). ועלתה בידו של חיטין וכסבור שעורים היא ואכלה דשבועתיה (שבוע׳ כו.). היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך ואע"פ כן היה מזמנו לו לאכול שטועה היה כסבור שיש אכילה למעלה (מד"ר במד' י.). — ובסהמ״א: מעשה בצבי שהביא לבית ראש גולה ביום טוב מחוץ לתחום רב נחמן ורב חסדא אכלו ממנו רב ששת לא אכל ממנו מי שאכל כסבור בשביל ישראל זה מותר לאכל ישראל אחר מי שלא אכל כסבור היה דבר הבא לבית ראש הגולה לכל החכמים הוא בא ואסור (תלמידי ר׳ יהודאי גאון, הלכ׳ פסוק׳ ד). כיון שלא חתך דבריו כסבור נזכר הוא (שם 42). כסבור ראמי בר חמא לומר שבועה משל תורה היא והשיב רבא וכו׳ ששבועה משל חכמים (שם 90). וכסבור אני כי לא כתבתם אלינו מבלעדי בלתי כי דימיתם כי עד עתה עודני בא"י (קטע מזמן רסע״ג, סעדיאנה 25). לפי שראה אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה (רש"י, בראש׳ כט ז). צריך ללמדך סדר תפלה שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל הזכרת לי זכות אבות כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה (הוא, שמות לג יט). הענין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר עליו אם לאו כגון חלב ושומן לפני׳ וכסבור שתיהן היתר ואכל את האחד (הוא, ויקר׳ ה יז). גלה אזן החוקר שלא יטרד אחר העיון הפלסופי כסבור שיועיל שישיב אמרים אמת לשולחיו (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי כה, ד"ה נשיאים ורוח). —  ונק׳: דאמר׳ כסבורה אני שאני יכולה לקבל עכשיו אין אני יכולה לקבל (כתוב׳ ע:). כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר כסבורה פרה זו אינה עומדת הריני נזיר מבשרה אם עמדה מאליה (נזיר י.). וכן בכל יום ויום וכן כל אשה ואשה עושה לו סעודה כסבורה שהוא סועד אצלה (מד"ר קהל׳, שבתי וראה). — ורבים: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים כסבורין העם לאמר חשכה הוא ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת (ברכ׳ כז:). כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא אמר להם קולי הוא תדעו של מחר הוא מת ואין קולו נשמע (חגי׳ טז:). שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם אמשול לכם משל למה"ד לעבד שבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו (תענ׳ כה:). הניח להם אביהם פרה שאולה וכו' כסבורים של אביהם היא וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול (רבא, ב"ק קיב.). מעצמן הן גולין כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות והם אינן יודעין שבשוגג קולטות במזיד אינן קולטות (רבי, מכות י.). אמרו רבותינו שני דברים היו קדושים וגדולים וכסבורין בני אדם שהם קשים וכדי שלא להוציא לעז עליהם כתב בהן דבר גדול של שבח וברכה ואלו הן קטורת וארון (מד"ר במד׳ ד). נכנס ומצא רגלו של אביו פשוטה על התיבה שהיתה אבן טובה בתוכה והיה ישן שלא ביקש לצערו ויצא לחוץ ריקם כיון שלא הוציאה כסבורין שמבקש מהן יותר והעלהו דמיה י׳ אלפים זהובים וכו' (שם דבר׳ א). עמד על רגליו והיה מתואר (אדם) בדמות אלהים ראו אותו הבריות ונתיראו כסבורין שהוא בוראן ובאו כולם להשתחוות לו (פדר״א יא ח). ובסהמ״א: אמרו חכמים כיצד אם גזל ממנו קרקע מקום סוכה וסיכך בעצים מן שלו כסבורין חכמים קרקע אינה נגזלת (תלמידי יהודאי גאון, הלכ׳ פסוק׳ 27). כשמת רב ספרא לא קרעו עליו חכמים אמרו לא למדנו ממנו אמר להם אביי מי תנייא הרב שמת חכם [שמת] תנייא ועוד שמועותיו בפינו בבית המדרש כסבורין מה שהיה כבר היה אמר להם אביי תנייא חכם כל זמן שעסוקין בהספד כסבורין קרוע לאלתר אמר להם אביי תנייא חכם כבודו בהספידו (שם 127). כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד (רש"י, במד׳ טז יט). הלא הוא כמס עמדי כתרגומו כסבורים הם ששכחתי מעשיהם כולם גנוזים ושמורים לפני (הוא, דבר׳ לב לג). כגון שנקבע החודש בשני בשבת וכסבורין העדים שנקבע בא׳ בשבת (ריטב״א, על מסכ׳ ר"ה א, א::). כסבורות היו שהמבול בא לכלות דור שביעי לקין שהן בניו של למך (חזקוני, בראש׳ ד כד). — ואמר המשורר: ומחוסרי מוח נבוכי מחשב ממעיני שכל מבוכות משו שביש בנפשותם וכסבורים אשר מלעבוד את יוצרי חופשו (המחבר לא ידוע, יהגו מזמותי, שירים מקובלים, ספ׳ ד"ח עט). —ב) *הבין דבר ע״פ השכל והסברה: אלא כך אמר והדבר אשר יקשה מכם אם הייתי סוברו ושמעתיו ואם לאו והשמעתיו לאלהי. (מד"ר קהל׳, וראיתי את כל). — ובסהמ״א: שיהיה מליץ כונתו לכל מבין וסובר (ר״א הקראי, ספ׳ ג״ע ב. הקד'). מי שלמד בתורה ויודע לסבור ולהקיש (רעב״ט, בכו׳ ד ד). — סוֹבֵר תורה: כך עד שלא עמד שלמה לא הי׳ אדם יכול להשכיל דברי תורה וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה (ר׳ נחמן, מד"ר שה"ש). לשנים שהיו יושבין בבית הספר אחד סופג דברי תורה ואחד סוברן מה יעשה זה אזנו גלויה וסופג ואינו יודע לסבר וזה עינו גלויה וסובר ואינו סופג (מדה"ג שכתר, מקץ, וירא יעקב כי יש שבר). — סוֹבֵר תלמודו: הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח (רבי תנחום, ירוש׳ ברכ׳ ה א). כשגלו ישראל לבבל לא היה אחד יכול לסבור את תלמודו (מד"ר קהל׳, וישב העפר). טוב מראה עינים טוב מי שהוא סובר תלמודו ממי שהוא שונה והולך כדאמר כל זה קולע באבן אל השערה ולא יחטא (מד"ז קהל׳, הוצ׳ בובר 107). — °וסָבַר חכמה: בעם האל גבר וחכמה סבר וכסאות הדבר לשבתו נסדרים (תשו׳ תלמידי דונש 3). וכמוהו יראה סובר בחכמה (רש"ט אבן פלקירא, ראשית חכמה 27). — °וְסָבַר סברה: יורה בתורה ויקרא במקרא ויסבור בנביאים כמה סברא (ר"י חריזי, תחכמו׳ כד). לדעתנו הסברא האמתית סוברים שהאויר הוא ספוגי ולכן יוכל להתנועע בו הגשם ואם הכל מלא ממנו וא"כ אלה האנשים אחר שהם סוברים סברת העצם הפרדי יחוייב להם שיניחו הריקות כי אילו היה העולם מלא מאותם עצמים לא תצוייר התנועה ולא תהיה שום הויה (אפודי, מו״נ א עג). ואתה לא כן לא תסבור בו סברות קח הענין כפשוטו רק שתוסיף לאדם עונש נפשי על מריו אין תקומה למפלתו (קובץ ויכוחים טו.). כלומ׳ בעת שאתה למד קושיות המינין להשיב עליהם השמר (פן) תנקש אחריהם ויפתוך בהבליהם ותסבור סברותיהם ותאמר לא למדתי אותם אלא להשיב עליהם ובוחן לבות יודע הנסתרות יודע מצפונות (ר"י אבן עקנין, ספ׳ מוסר ב יח). חזרתי על כל בתי מדרשות ובכל הישיבות המקודשות וכל תנא ואמורא נלאו לסבור בה סברה (זכריה בן סעדיה, ספ׳ המוסר, מחב׳ א, כ״י תימני). בכל הדברים האלה נשמרתי מאד כי החכמה הזאת כשמה כן היא אמת ואמונה ואינו ראוי לאדם לסבור בה סברות מראשו שמא מתוכם ילמוד לשקר בה (עמנואל חי ריקי, משנת חסיד׳ הקדמ׳ ב). — ג) °ובפרט בצווי, בברכה שעל היין בסעודה, סברו (סברי) מרנן רבותי, כלו׳ הבינו את הברכה ותנו דעתכם עליה: אבל צריך לומר סברי מרנן ומברך על היין (מחז׳ ויטרי פ). לכך הוא אומר סברי רבותי כדי שיניחו את אכילתן ויתנו דעת לשמוע הברכה ויענו אמן (שבלי הלקט, ברכות קמ). נותן אבי התינוק (את התינוק) בידי בעל בריתו הגדול הנותן נותן בימין והמקבל מקבל בימין ויושב בעל הברית והתינוק בחיקו והמוהל עומד ואומר סברו מוריי או סברו רבותיי והן עונין לחיים ומברך על המילה וחותך הערלה ונותן אותה בכלי שיש בו עפר וכו׳ (שם מילה ח). מה שנהגו העם לומר ברשות רבותי להמוציא וסברו מורי לכוס מצאתי בשם רבינו קלונימוס הזקן ז"ל (תניא ענין ברכת המוציא, ברכת היין לג:). אבל בברכת המזון וקידוש והבדלה שהן חובה אין צריך ליטול רשות אלא סברו מרנן או סברו רבותי כלומר תנו דעתכם אל הברכה כדי לצאת ידי חובה והן עונין לחיים (שם לד.). וכן הוא הפירוש סברי מרנן כלומר ברשותכם ובדעתכם רבותי שאברך בורא פרי הגפן ואשתה תחלה והן עוני׳ לחיי כלומר הן שתה תחלה (אבודרהם נב:). ורז"ל שמשו בזה הרבה בשם התאר כמו סבור הייתי סבורים היו וכו׳ והשם סברה והוא ענין מחשבה ודעת נכונה ויש מפרשים מזה סברי מורי שאומרים על היין (צמח דוד, נכריות קמד.). — ד) קוה והוחיל, בטח: לבוליטין שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינ׳ סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצורת הוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון כיון שבאה שנת בצורת וכו׳ והיו בני המדינה אומרים זה שהיינו בטוחים עליו וכו׳ (מד"ר רות א). — ואמר המליץ: הבינותי כי הזמן עומד ובא ועובר נראה אמת למבין אשר לבבו הבר ייחל אם יוכח ואל התוכחות סובר ופעל אל פעמים שלוש עם גבר (ראב״ע, אל נקרא). — ה) °סָבַר פנים1, האיר את הפנים לפלוני, הראה לו פנים של רצון וחבה: ויהי ברדת דניאל אל בור האריות ויסברו2 אליו פנים וילחכוהו וינועו אליו את זנבותם (יוסיפון כד). ראוי לאדם שיהא בוחר בארבעה שידבר הטוב שבדברים ושיאזין הטוב כשידברו עמו ושיסבור פנים למי שיפגע וילמד לשונו לדבר טוב (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב״ג 27). וכבר יסברו פנים לדעת הזה (אברבנאל, בראש׳ א, יהי רקיע). ואחרי הזכוך הזה יבא המירוק שתכינו לבבכם ותעבדוהו לבדו ואז יציל אתכם מיד פלשתים ר"ל שלא יחשבו שלפי שהפלשתים כבדו את הארון יסבור השם יתברך אליהם פנים כי הנה בהיות ישראל דבקים בו הוא יצילם מידם (הוא, ש"א ז, אם בכל לבבכם).

— °הִפע׳, א) כמו קל, הבין ע"י סברה: מצות דברים שאינם ברורים וגלוים ולא מפורשים ומבוארים בתורה ואין כמותם להקיש עליהם ולהסבירה (נסי בן נח הקראי, פי׳ עשרת הדברות, לקו״ק 11). בשיר שתי מלות בהסבירך תמצא שמו כתוב ואל יורך (ראב״ע, חידות דפ, הוצ׳ כהנא). — °באר ופרש ע"י סברה: אמר לו רב ששת לרב יוסף בר אבא ויש אומרים לרב יוסף בר אבא אסביר לך טעם ר׳ יוחנן מקרא כתוב והועד בבעליו (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ׳ פסוק׳ 63). — הִסְבִּיר סברות: אבל האדם שהוא זך במעשיו ולא יתגאה ולא יתהלל עצמו כשיודע שיש עבירה בדבר אז יבא היצה"ר ויערוך עד מות להפילו ללכדו ברשותו ויורה היתר ומסביר לו סברות שיש לו מצוה ושכר על מה שמתהלל ומתפאר (ספ׳ אורחת צדיקים, הגאוה ד.).— הִסְבִּיר שמועות: מי שמקפיד וכועס על בני אדם יותר מדאי אינו ראוי להיות מלמד תורה ברבים ולקרב הבריות לתורה כי מתוך קפדנותו אין דעתו צלולה להסביר השמועות לתלמידים (רנה"ו, יין לבנון, פי׳ על אבות ב ז). — °הִסְבִּיר לבו, ברר לעצמו ע"י סברה: והבא להרגיל את דעתו תמיד פן ישגה בכוונתו יסביר את לבו בכנוי תיבותיה ובפירוש המטבע שלה (סדור רש״י ל, הוצ׳ מק"נ). — ב) °הזמין את הנוכחים לשמוע את הברכה על היין: זה הכלל אין מרשין3 על היין ואין מסבירין4 על הפת (מחז' ויטרי פ). — ג)° וכמו פִע׳, קוה: ואתה יי משמח אבול עליך נסביר להתיר כבול (ברח דודי, יוצ׳ לשבת חוהמ״פ). — ד) הִסְבִּיר פנים, כמו קל, סָבַר פנים: אמר לו הקב״ה למשה משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה (ר׳ יצחק, ברכ׳ סג:). א"ל הקב״ה למשה כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל (שם). אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים (רבא, תענ׳ ח.). ונצבת לקראתו על שפת היאור ואמר ר"ל מלך הוא והסביר לו פנים (זבח׳ קב.). הקטיגור הזה כל זמן שהסניגור מלמד והדיין מסביר לו פנים ממתין עמד לו הדיין נשתתק הסניגור והמקטרג הולך לעשות שליחותו (מד"ר בראש׳ מט). רבי אלעזר אמר אם היית יודע שהדין עמו אל תסבר לו פנים שלא יהא אומר מתחלה היה רוצה לזכותו ורבי שמואל בר נחמן אמר אם תדע שאין הדין עמו הסבר לו פנים שלא יהא אומר מתחלה היה רוצה לחייבני (שם דבר׳ ה). אם קהה הברזל אם נתקהה הרב על התלמיד כברזל והוא לא פנים ואין הרב מסביר לתלמיד קלקל קילקול מעשים יש בתלמיד וכו' וכו׳ ד"א אם קהה הברזל אם נתקהה התלמיד על הרב שנ׳ ברזל בברזל יחד ואין הרב מסביר לתלמיד קלקל קלקול מעשים יש בתלמיד וכו׳ דבר אחר אם קהה הברזל אם נקהה תלמודך עליך כברזל והוא לא פנים קלקל אינו בא לידך להסבירו בפניך קלקל עליך בחילך וכו׳ ואין הקב״ה מסביר פנים לדור קלקל מעשים רעים יש בדור (שם קהלי סד׳ ג, אם קהה הברזל). אלהיהם של אלו רחמן וכיון שמסבירים לו פנים הוא חוזר ומרחם עליהם (פסיקת׳ רבתי כח). — פָּנִים מַסְבִּירוֹת, פנים המביעים רצון וחבה ושעל ידם יקל על התלמיד להבין את תלמודו: פנים בינוניות למשנה פנים מסבירות לתלמוד פנים שוחקות לאגדה (ר׳ חנינא בר פפא, פסיק׳ דר"כ, בחדש השלישי). לעיל היה מראה להם בפנים שמחות בפנים משחקות בפנים מסבירות (פסיקי רבתי, י׳ הדברות קמייתא). פנים שוחקות לתלמוד חכמיהם פנים מסבירות לאגדות טעמיהן (אלה העדות, יוצ' א שבוע'). — ובסהמ״א: כתבנו לו זה הכתב מלפנינו אל כבודכם אחינו ישראל שתעזרוהו ותרחיבו לנדבתכם ותפתחו ידכם ותסבירו לו פנים כדי שתקבלו ברכותינו (ד"ה יהודי מצרים וא״י ב, מן 71). ויאמרו נקרא לנערה וגו׳ כלומר בעצמנו נקראנה וחשבו אנחנו נדע להסביר לה פנים שתמאן (פענח רזא חיי שרה, יג:). כי בשביל זה הסביר לו ונתפתה להיות לו ערב (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי כז, ד"ה מברך רעהו). —ואמר הפיטן: ישוב ירחם כובש ונושא ופנים מסביר כך היא המדה ראשון ראשון מעביר (אמץ יוסיף, סליח׳ עי״ת ה). ושדלם בדברים והסביר למו פנים (אמץ, יוצ' אחרון פסח). — ובלי פנים: הננו אתאנו לך לקדם נוכחך ואתה רחום מסביר קבל בורחיך (אורח צדקה, סליחי מנחה יוה״כ).

— *הִתפ', בינ׳ מִסְתַּבֵּר1, —מה שמובן ע"י סברה, מה שמתקבל על הלב: מסתברה בבצלים אפילו פחות מיכן מותר דאינון שפין (רבי יוסה, ירוש׳ שביע׳ ה ב).— ובסהמ״א: נומר אפכא מסתבר שנייה בשומר שכר וכו׳ (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ׳ פסוק׳ 58). וזה הדבר מסתבר הוא ונודע וגלוי הוא מלהצטרך להביא עליו ראיה (רב נסים גאון, הקד׳ למס׳ ברכ'). סוסים מזויינים תרגום סוסון אגירייסין מסתב׳ סוסים שאינן בני תרבות (ערוך, ערך אגירייסין). אבל יהיה מסתבר לך ומוחזק בידך כי אין חשבון מועדינו ביום הזה שום ספק ולא תמורה מהענין אשר היו מתוקנים בו בימי משה רבנו ע"ה (ראב"ח הנשיא, ספ׳ העבור ה, 94). אם כן מסתבר דאם השלים ג׳ סעודות לא יצא (ר"ת, ספ׳ הישר, חלק שו״ת סע ד). ולא מסתבר כלל להורות כן שיבטל אדם מפריה ורביה בסברא רעועה כזו (מרדכי, יבמ׳ סד.). ולא מסתבר כלל שבעל החצר יכניס זוז פחות מטפח בכותל בגג בעל כרחו (טור, שכנים קנג). אבל רב אלפס כתב שיכול אדם להתפלל תפלת נדבה ואתם שאתם נוהגין כמותו מסתבר כיון שהגיעו שש שעות ומחצה שהוא זמן מנחה הראשונה חובה והשניי׳ נדבה (טאו"ח רלד). שאף בקפיצה הוא (החרש) מוכר ולא מסתבר לי (שם, חו"מ, אונאה ומקח טעות רלה יט). וכן מסתבר לא"א הרא"ש (שם קכד). ואולם המסתבר לן בטעם המספר הזה באמת הוא מה שכבר זכו בו רבים בהגהתנו אל ההקדמות הקצרות מהחכם ז"ל בהקדמה השנית כי מחשבתן של ישראל קדמה לכל בטעם רבו עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו (פלח הרמון ב א, ו.). והמסתבר לי בזה שבדורות הראשונים וכו׳ (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ד, אל תעשם עטרה). והמשמעות אשר חכמי הפילוסופים האמתיים מסתברים עליו בהסכמה אמיתית ולא בהסכמה נופלת תחת המקרה (ר"י גיקטיליא, גנת אגוז ב, מז.).

—  נִפע׳, °נִסְבֶּרֶת, כמו הִתפ׳: ושכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד וחזר וכתב מהן לאחר אחרון קונה ראשון אינו קונה דתני כולן לראשון ומקצתן לשני שני קונה ראשון לא קנה ואמרנו לא בשמת לא בשעמד כך הוא נסברת (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ׳ פסוק׳ 91).

—  פִע׳, °סִבֵּר, —א) כמו קל, חשב וזמם: עלות פעמימו ממצולות סוף סבר לקמלם כקנה וסוף (תמימים, יוצ׳ לשבת זכור). סברו כי ישעם יירץ ועל ידם יתכונן משוש כל הארץ (איכה את אשר, קינ'). — ב) כמו שבר קוה והוחיל: קנין כי שברתי וטוב לא סברתי קדשו לולא חברתי (אור ישע, יוצ׳ א פסח). בקר סברתי רחמיך אלהי קדם מעוני אפרו יראה לפניך כאשר נשבעת לאיתני (בקר אערוך לך, סליח׳ שחר' יוה״כ, מחז' איטלי׳ ב, קא.). צעיר אני ונכאה חסדך אזי אראה כמו זקן נאה ישר דרך תמים חסדך אז אסבר בלבב מתגבר ולא אדע דבר צעיר אני לימים (שחר אעירה, סליח׳ צו"ג, סמא"צ, תקל.).—ג) סִבֵּר את האֹזן1, הסביר לאֹזן באופן שתוכל לשמע ולהבין: דברה תורה כלשון בני אדם לסבר את האזן בדרך שהיא יכולה לשמע (ר"י עמדין, בירת מגדל עוז, אוצר הטוב נד. ברדיטש'). מ״מ יועילו (הדברים) לסבר האזן הערלה ולרכך לב האבן (הוא, שם קיב.). — ד) סִבֵּר פנים, — כמו קל והִפע': ענן לפנים וערפל לפני ולפנים וחשך בחוצות וסבר לו פנים להתרצות וקבלו על ידו שש מאות ושלש עשרה מצות קבוצות (וכל העם רואים, יוצ' א שבועות).

—  פֻע׳, °מְסֻבָּרוֹת, תֹאר לפנים המוארים ע״י רצון וחבה, פנים מסבירות: ופי׳ להלן ה׳ צלך על יד ימינך כשם שאתה הוו׳ עמו כך הוא הוו׳ עמך כשם שפניך זעומו׳ או מסוברות כך הוא נותן לך (פלח הרמון ו ז,יח::).