°, ת"ז, לנק', סְבָרִיִּית, מ"ר סְבָרִיִּים, סְבָרִיּוֹת, — של סברה, מה שיש לו מתכונת הסברה: וזה היה עצת מי שהיה ביניהם מן פעולותם החוזים והאצטגנינים חשבו שיהיה הסבריות קרובות מן המעשים האמתיים (ר"י א"ת, כוזרי א צז).  כי הנטיות האלה שתיהן הרדיפה אחר התאוה ואחרי ההקשים הסבריים עבירה גוררת עבירה כי הרודף אחרי הזונה יאמר בלבו והלא איני עובר על לאו הכתוב בתורה (ר"י יעבץ, אוה"ח ח יז).  והטענה תחלק אל ג' חלקים ר"ל סבריית ראויה ומשפטית  (ר"י מסיר ליאון, נופ' צופ' 33).  מהטענה הסבריית ראוי שנאמר מה שראוי בזאת הטענה (שם 70).  שבהרבה דברים אמתיים מובחנים במופת לפעמים יתערב בהם אי זה שקר שלא יבחן אלא נאמר באיזה טענה סבריית (תרג' קיצור תומ' דאקינה, יוס' כיאנתיס א ד, ביה"ס דומינוקנים).  ולבארם ביאור ודאי לא ביאור מסופק ביאור מדעיי ולא ביאור סבריי ודמיוני כי הביאורים הסבריים כלם חשודים ורובם שקר (ערוך, הקד' ספר המעריך).