* 1, סברא, ש"נ, טעם לדבר הנלמד מהשכל, בנגוד לטעם הנלמד מהכתוב או מהקבלה (גמרא)2; דעה, השערה, כונה, דברים של שכל, ;Grund, Ansicht; argument, théorie reasoning, speculation: אלא סברא היא אסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה (ברכ' לה.). — ומצוי מאד בסהמ"א: ולא ידעתי אם לפי שכלך גזרת ואחרי סברתך איכה למדת ממלמדיך ונואלו ולא הבינו וכו' ואם תאמר כי הסברא נוטה אחרי דברי אין קורין בסברא (תשו' תלמידי מנחם 47).  תלמודא זה סברה שהתלמידים האחרונים לומדים בדברי הראשונים הסתומים כדי לפרשם וליתן בהן טעם ואותו דקדוק נקרא תלמוד (סדר תנאים ואמוראים, ספ' היובל של ישראל לוי 156).  ור' אמיתא ענה לו בסברה יש לך עד שני כציוותה התורה (יוחסין של אחימעץ, סדר חכמים ב', הוצ' ניבויאר 125).  ולולי שאין אנו רוצים להאריך הייתי מביא על אלה הרמזים ראייות גלוייות מן הסברא השכלית וחכמת הקבלה עד שתהיה הבנתם קלה והשגתם קרובה (תקמה"נ לרשב"ג יא).  וטעה בסברתו זאת טעות מפורסם (ראב"ח הנשיא, מגלת המגלה, בראש ספ' העבור X‎‎).  ויביא הבטולים בצורות האמתיות והוא והוא מוצא הסברות הכוזבות והדעות הנפסדות (ראב"ד, אמו"ר 30).  והיה היותר נאות שיקחו אותם הלבבות מאותם שדעתם מיושבת עליהם וסברותיהם מובחרות (שם 56).  כבר זכרנו סברת הפילוסופים וכאשר בחננו אותה לא נמצא בה דבר סותר לדת אבל נמצא הדת מעידה על רוב סברותיהם שם 62).  עם אשר מופת ר' יהודה על סברותיו נגלה ואותו נראה ובעבור דעתנו שסברתו היא האמת יצאנו בעקבותיו והלכנו אחריו ולא אצלנו לבא עד תכלית (ר"י א"ת, הרקמה, הקדמ' XIII).  כי כל מי שיוכל לחקור על הענין הזה והדומה לו מן הענינים המושכלים בדרך הסברא השכלית חייב לחקור עליו כפי השגתו וכח הכרתו (הוא, חו"ה, היחוד ג ).  והחלק הרביעי הוא יחוד האלהים בלב ובלשון אחר אשר ידע להביא הראיות עליו ולעמוד על אמתת אחדותו מדרך העיון והסברות הנכונות השכליות (שם ב).  על כן הזהר שלא תטה אשורך מדרך האבות ונתיב הראשונים אל הבריות ותסמוך על שכלך ותתיחד בעצתך ותתבודד בסברתך (שם יחוד המעשה ה).  אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בלבך בתחלת במקור נדפס 'בתחלתך' למודך מן הענינים המסופקים והסברות העמוקות (שם חשבון הנפש ג).  ואם לא הנה כלו סברות וגורלות בשמים יותר אמתיים מהם הגורלות בעפר (הוא, הכוזרי ד ט).  ומנחם על הלכות וסברה מתוך דוחק המסרת והמקרא תפש דרך הישרה (הכרע' ר"ת נגד מנחם 8).  ולכך אל ימהר לתרץ בסברות שאינן צריכות שהשמועות מרווחות וא"צ לתרץ רוחות (הוא, ספ' הישר, שו"ת נו ב).  ועוד לא היינו יודעים זה מכח הלשון ודרך הסברה לולי הקבלה מה טעם היו"ד (הראב"ע, צחות ד.).  דע כי המסורת שהיא בידם לכתוב והנהו חמש אותיות כאשר הם הוא האמת רק הם חשבו דרך סברה שהוא חסר (שם יג.).  ויש דרש בסברא ידועה ויש שהוא כהלכה שאיננה קבועה (הוא, הקד' לפרושו על התורה).  והראיתי פנים והרביתי תשובות על סברתם שמעשה בראשית חיוב (אגרות הרמב"ם, תשו' להר' חסדאי הלוי, ה.).  ויפול החילוק והחילוף בין המעיינים במאמר ההוא ויסברהו אדם אחר סברה אחרת (תרג' הקד' הרמב"ם לאבוקריט ZDMG. 48, 224).  ולא ידחה אותו ויט מעליו ולא מי שלא יבינהו או מי שקדמו לו סברות וירצה להגן בעדם (ר"י חריזי, מו"נ ב כג).  ומסברתו הנקיה אשר סבר (משל קדמוני א ט.).  הסברה היא גזרה נושאה ענינים כלליים לא חלקיים וכו' שהגזרה הכללית לא ימלט שתהיה אם התחלת סמן ואם תולדת סמן או מה שיקבץ שני הענינים וזאת היא אשר קראנוה סברה (ר' יהודה מסיר ליאון, נופ' צופ' ג יט  ).  מהו הסברא מאמר יציעו בו דברים יותר מאחד ויתחייב בעבורם בעצם לא במקרה דבר אחד זולתן בהכרח וכו' מפני מה התנו בגבול הסברא מאמר הציעו בו דברים יותר מאחד לפי (שהוא) מחובר לא פחות ולא יותר (מדרש החכמה לר"י הכהן א יד 1247, כ"י ברלין).  וסברת דברי נדמי' לבורא (ר"ל מה שאמרתי קוד' כי הפילסופיה נדמית לבורא הכונה היא) נדמית לפעולות הבורא וסברת דברי נדמית לפעולות הבורא הוא שעומדת על אמתות הענינים וכו' וסברת דברי שעומדת על אמתות הענינים היא שעומדת עליהם מארבע העלות הטבעיות (נסים בר שלמה רי"ת, תרג' חבו' יצחק ישראלי, ספ' החג לשטינשנ' 132).  כי אין השכל האנושי עולה למרום הרי הדעות והסברות אם לא היה אור התורה אשר זרח על עבדו נאמן ביתו (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 11).  ומי שירצה לעמוד על כל אלו הדעות והסברות ומה שבא לקדמונים ולאחרונים ולחכמי הנצרים וראייותיהם וטענותיהם ועיין בספרי המפרשים (שם 71).  זאת היא סברתם ימחול ה' ויכפר למי שנפתה אחר הדעת המזוייף הזה (שם 96).  ואמנם החכם ר' שבתאי אשר אמרת עליו שהיה גדי מחלב אמו ונעשה תיש ביומו האמת אמרת וכן דברת כי מיד שקרא דבריך ועמד על דעותיך נעשה תיש בעל קרנים לנגח אותך בהם ולהפיל בהם ארצה כל טענותיך ולרמוס בין רגלי חכמתו כל סברותיך וכל גאותיך ישפיל (ר' זרחיה הלוי, או"נ ב. 141).  כי מבראשית עד אלה תולדות השמים הוא ענין אחד ונכתב להורות על העקר האחד שהוא מציאות הש"י הפועל ברצון לכל הנמצאות כדי להכחיש סברת כח אפיקורס שהיו חושבים שהעולם נפל במקרה (ר"י אלבו, העקרים א יא).  מה שאזכור עוד בזה הספר מהמלות שהמעתיקים הורגלו לזכרם כמו היקש שהוא כמו סברא ולא שמתי במקומו סברא מפני שמלת סברא בלשון חכמינו ז"ל פעם אחת נאמרת על ההיקש וכו' ופעם נאמרת על המחשבה (רש"ט אבן פלקירא, ראשית חכמה 27).  אלא רואה התלמיד כי סברתו לא עמדה ומש"ה לא הקשה לו (ר' ישעי' מטרני, המכריע, יו"ד, קנ.).  ואלו הדעות הם סברות (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, ענין פסח מא:)  וכסברתו שהשחית את כלם (שם, ענין חג השבועות נג.).  וישו לפי סברתם ככתוב באוואנגילייאו (לוקאש בפרק הראשון כח) המלאך גבריאל קראו עמנואל לא אמו באומרו אל מרים שלום לך מחן מלאה אלהים עמך (מאישטרו פ. דוראן, ספ' כלימת הגויים, הצופה מארץ הגר ג 110).  זה קרוב לד' חדשים עלה בדעתי להתראות עמך פא"פ יען יגיעו מפיך לאזני הסברות והדעות המניעות אותך לצאת מהגבול אשר גבלו ראשונים אבותיך ואבות אבותיך הקדושים (ר' יהושע אולרקי, נוסח כתב ששלח לדון שלמון הלוי, בספ' ד"ח מב.  להצילה מיד עושקיה מבעלי העיונים הזרות והסברות הנפסדות (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי יד, הקד').  ועשרת הדברות שבפרשת יתרו הם דברי הקב"ה בלי תוספת ומגרעת לבד למען ייטב לך כמו שפירש"י והם לבדם הכתובות על לוחות הברית ואותם שפרשה זו הם הם דברי משה וכאן סדרם משה אחר סברת דעת הבחורים (חזקוני, ואתחנן ה יח).— היסוד התשיעי הוא שתורתנו הקדושה היא למעלה מן הסברות הפילוסופיות (דוד בר יום טוב בן בילא, יסודות המשכיל, בספ' ד"ח נט).  סברתם שנאה נפשי מאז עמדתי על דעתי (אבן בוחן, מט: ויניציה).  ואם מת המרשה קודם שהגיע הממון ליד המורשה היה נראה לפי סברת אדוני אבי הרא"ש ז"ל שאינו יכול לבטל השליחות (טור, עושה שליח לגבות חוב או פקדון קכב).  ועל פי הנס היא (המשנה) סדורה שהרי בדבור אחד נכללין כמה עיקרין וכמה קבלות סברות בקוצר לשון וכן כמה בריתות תלויין על משנה אחת (ר"מ אלדבי, ש"א, הנתיב השמיני, קד::).  ושאר מתי המדבר היה עובדים עבודה זרה והולכים במחשכי הסברות אשר לא יועילו (ר"י אבן לטיף, הקד' שער השמים, השחר שנה ב, 90).  והרמב"ם ז"ל זכר כללות סברותיהן ואמונותיהן הידועות בתקות השכר ויראת העונש בפי' המשנה ואמר שהן חולקין בסברותיהן לחמש כתות (שם 103).  וכן הש"ס הוצרך לפרוש אחד ורבו עליו הפרושים וחלוקי הסברות וכן על הפרושים (רפאל מנורצי, מרפא לנפש יח.).  הנה במקור נדפס 'הזה' פרשתי לכם במה נחלקו הסברות והלכה למעשה ראוי לסמוך על הסכמות האחרונים (ר"נ גירונדי, שו"ת, שאל' יג, ד"ה הנה ).  ואע"פ שיש מי שחלק על דבר זה ואמר שמלאכת משקלות הסברות צריכה לגופה וחכמה בפני עצמה היא אין לחוש לדבריו שמודה הוא שבה מבינין את החכמות (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ד ז) — ואמר הפיטן: מאחריו הביאו את רבי עקיבא עוקר הרים וטוחנן זו בזו בסברה וסרקו את בשרו במסרק של ברזל להשתברה (ארזי הלבנון, קנות לת"ב). — ואמר המליץ:  כל משכבך שושנים נתפזרו תולע ורמה בשר יקרקרו תענה לי בטעם ובסברה (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' Appendix D, CXXI).  דת אמרה אש לא תבערו  יום שבת והם רדפו סברותם ויבערו האש להדליק נר וילכו חשך לנרותם (ר"י חריזי, תחכמו' יז).  והגמרא והסברה בלשוני סדורה (שם לו).  וחכמתך בדרך אות ומופת וחכמת בלתך דרך סברה ומהלולך אמתי ומהלל נדיבי עם בדרך העברה (עמנ' מחב' ח ). —  °סְבָרָה קלה: ומה שנאמר ועבדתם את אדני אלהיכם ואמרו חכמים עבודה זו תפלה אמר זה החבר כי היא סברא קלה (ר"י חריזי, תחכמו' כד). —  סְבָרַת נַפְשָׁם: וגם לא מצאתי שום פוסק לא מן הראשונים ולא מן האחרונים שאוסר בזה הגם שיש מן המון העם שמסברת נפשם אומרים שאין לנגן בכלי הנ"ל (REJ. IV. 116). —  סְבָרַת הראש: ומיום זה ואילך לא נשאר לנו ולשום אחד ממנו על נשטורג שלם הנזכר ועל נכסיו שום תביעה בעולם וכו' ולא שום שבועה קלה וחמורה בעולם וגלגולה ואפילו חרם סתם מסברת הראש ולא שום תרעומת וכו' (שם XLVII, 58). —  °בַּעַל סְבָרָה: לפנים מת אגג על יד שמואל והמן על ידי בעל סברה (ר"ש הנגיד, אלוה עוז).  הרביעית שיהיה בעל סברה יפה ולשון צחה (סוד הסודות, מיוח' לאריסטו, תרג' אולי ר"י חריזי, הוצ' גסתר, ד, 46).