ש"ז, — דבר הסוגר, כסוי, סמ' סגוֹר לֵב: אפגשם כדב שכול ואקרע סְגוֹר1 לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם (הוש' יג ח). — ובסהמ"א, במליצה ושיר: ישא בחין ידיו למול קדשו בוכה בתמרורים עלי כחשו יקרע סגור לבו ומורשו רפוד אסירים לו לכפושו (שובה יי' את שבותנו, סליח' לשבת שובה, סמא"צ תקמז.). סגור לבי קרעתיו אחריך (אבל המר מאד, שם תשפ:). אהה נקרע סגור לבי לבניו וסות שברי למעניהם פרמה (רמב"ע, חרדה לבשה תבל, שער השיר 67). ומי נקרע סגור לבו בחצי נדוד פיהו יהי תופר קרעיו הכי רכו כשמן דברותיו ויום אומר יפוצץ בם סלעיו (הוא, בראני הגביר, דיואן קמה, בודל'). ידו אבנים בי בבור גלות ולא חטאו סגור לבי בעת קלעו אסרו להשמיד את בני אבי אבל לשמיד בני עיש הלא נשבעו (הוא, נטפי דמעות מערוף נגרעו, ספ' ד"ח פג). אקרע סגור לבי עלי מורה ועל מה זה קרעיו יודעים תפרו לילה מליצים על לבבי דברו ומכפרים פניו ולא כופרו (ר' משולם בר' שלמה, יהגו מזמותי, שם עז). בתולה בגשתה תמאן לדעתה ואקרע סגור לב ותשמור בתולים ואקרב ותרחק ואבכה ותצחק ותחשב זמירי ושיר התולים (ר' סעד' אבן דנאן, מלאכ' השיר 12). וחשקו תוך סגור לבי סגרתיו ולו גלה לאיש סודו קרעתיו (ר"י זבארה, ספ' שעשועים, הקד', הוצ' דודסון 2). — ובלי הנסמך לב: ואם לא יקשור כל איש מכם את חברו אקרע (בחצי) את סגורו ואתן לעוף השמים את בשרו (ר"י חריזי, תחכמו' לא).