* 1, סגיס, סגום, ש"ז, — בגד עבה שהשתמשו בו לכלי לילה לישון בו: יוצאין בסגוס וביריעה ובמילא ובסקורטיא ובקיטבליא מפני הגשמים אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים (תוספת' שבת ה[ו] יד). הסגוס והרדיד שהיו נותנין על פי התנור משוקעין לתוכו שרץ בתוכו התנור טמא (שם כלים ב"ק ו ו). היה בראשון שלשת לוגין וירד וטבל במקוה שיש בו ארבעים סאה כשר סחטו בתוכו פסול הטביל בו את הסגים וזבו הימנו שלשת לוגין למקוה כשר עקרו מתוכו פסול שם, מקוא' ג ב. נימי סגוס והרדיד והחלוק והטלית שלש אצבעות (כלים כט א). סגוס עבה וכופת עבה אינן מביאין את הטומאה עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח (אהל' יא ג; טו א). הרי אלו מטמאין בנגעים סגוס שנראה בו נגע ר' אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין וכו' (נגע' יא יא). מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה (ספרי, תצא רעז). בגד שמוכין יוצאין על פניו מן האריג כגון סגוס של צמר ונראה בו נגע אינו מתטמא עד שיראה הנגע במוכין ובאריג עצמו (רמב"ם, הלכ' טומ' צרעת יב ט). — מ"ר סגסין: הסדינין והסגסין שנתנן בארץ להיות מהלך עליהן טהורין קבעו במסמר טמאין (תוספת' כלים ב"מ יא י). נימי הברסין והברתסין והפמליאות והחמילות והלבדין והסגסגין1 והכרים והכסתות שלש אצבעות (שם ב"ב ז א).