ת"ז, — בינ' פעו' מן סָגַר, רק בקשר עם זהב טוב, טהור ויקר: ויצפהו זהב סָגוּר1 ויצף מזבח ארז ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סָגוּר (מ"א ו כ-כא; גם שם ז מט-נ). וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סָגוּר (שם י כא). ואת המנרות ונרתיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סָגוּר וכו' והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סָגוּר (דהי"ב ד כ-כב; גם שם ט כ). — ובסהמ"א, מ"ר סְגוּרִים, דברים סגורים, אוצרות, ואמר המשורר: נדיבתו אשר כים וישרו וחכמתו בדת אל קדושה אשר נקרא שמו על התכונה וכמעט אבדה מאין דרישה אשר היתה סגורה מפנינים כמו סלע אשר אינה חרושה עדי פתח סגוריה וחפש טמוניה והוציא כל רכושה (רשב"ג, הצפור או דרור). — ואנשים סְגוּרִים, אסירים: העלה נרי מערפל אשר שם כבודו ויקרו סגורי שלח מאפל עשן הר המור במאמרו (ר"י הלוי, יחיד נמצא). חטאתי אל תזכור עוד הן בזקונים הן בנעורים וכו' אוסיף לקח טוב בסגורים2 (זכר' בן סעד', ספ' המוסר, מחב' יו, כ"י תימנ'). — נק' סְגוּרָה, Exanthema3 מ"ר סְגוּרוֹת, — נגעים וצרעת: בו (בחדש ניסן) ירבו הסגורות4 והשחינים (ראב"ע, שמעו נא אל דברי הרופא).