פ"י, קָרָעָה, קָרַעְתָּ, קָרַעְתִּי, קָרְעוּ, קֹרֵעַ, קָרוּעַ, קְרֻעִים, קְרֻעֵי, קְרוּעֵי, קָרֹעַ, קְרוֹעַ, קָרְעִי, קִרְעוּ, אֶקְרַע, אֶקְרָע, אֶקְרָעֶנָּה, תִּקְרַע, תִּקְרְעִי, יִקְרַע, יִקְרָעֶהָ, יִקְרָעֵם, תִּקְרַע, יִקְרְעוּ, — קרע את הבגד, הכתנת וכדו', קרע חלק הבגד ממנו, סחב אותו מכאן ומכאן עד שנתקו ונכרתו חלקים ממנו, מעל הגוף zerreissen, abreissen; déchirer, arracher; to rend, tear: ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו וְקָרַע אתו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב (ויקר' יג נו). ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליה וַיִּקְרָעֶהָ שנים עשר קרעים (מ"א יא ל). הנני אל כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את הנפשות לפרחות וְקָרַעְתִּי אתם מעל זרועתיכם וכו'  וְקָרַעְתִּי את מספחתיכם והצלתי את עמי מידכן (יחזק' יג כ-כא)במקור נדפס פרק כג. — ובלי השלמה: עת לִקְרוֹעַ ועת לתפור (קהל' ג ז). — וביחוד קָרַע בגדיו לסימן האבל והצער: וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור וַיִּקְרַע את בגדיו (בראש' לז כט). וַיִּקְרַע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים (שם שם לד). ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן וַיִּקְרְעוּ שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה (שם מד יב-יג). ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קָרְעוּ בגדיהם (במד' יד ו). וַיִּקְרַע יהושע שמלתיו ויפל על פניו ארצה לפני ארון יי' עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם (יהוש' ז ו). ויבא יפתח המצפה אל ביתו והנה בתו יצאת לקראתו וכו' ויהי כראותו אותה וַיִּקְרַע את בגדיו ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתני ואת היית בעכרי (שפט' יא לה). וירץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קְרֻעִים ואדמה על ראשו (ש"א ד יב). ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קְרֻעִים ואדמה על ראשו (ש"ב א ב). ויחזק דוד בבגדו וַיִּקְרָעֵם וגם כל האנשים אשר אתו (שם שם יא). ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קִרְעוּ בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר (שם ג לא). ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קָרָעָה ותשם ידה על ראשה ותלך הלך וזעקה (שם יג יט). ויקם המלך וַיִּקְרַע את בגדיו וישכב ארצה (שם שם לא). ויהיה כשמע אחאב את הדברים האלה וַיִּקְרַע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט (מ"א כא כז). ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו וַיִּקְרָעֵם לשנים קרעים (מ"ב ב יב). ויהי כקרא מלך ישראל את הספר וַיִּקְרַע בגדיו וכו' ויהי כשמע אלישע איש האלהים כי קָרַע מלך ישראל את בגדיו וישלח אל המלך לאמר למה קָרַעְתָּ בגדיך וכו' (שם ה ז-ח). ויהי כשמע המלך את דברי האשה וַיִּקְרַע את בגדיו והוא עבר על החמה וירא העם והנה השק על בשרו מבית (שם ו ל). וַתִּקְרַע עתליה(ו) את בגדיה ותקרא קשר קשר (שם יא יד; דהי"ב כג יג). ויהי כשמע המלך חזקיהו וַיִּקְרַע את בגדיו ויתכס בשק (מ"ב יט א; ישע' לז א). ויה כשמע המלך את דברי (ספר) התורה וַיִּקְרַע את בגדיו (מ"ב כב יא; דהי"ב לד יט). יען רך לבבך ותכנע מפני יי' וכו' וַתִּקְרַע את בגדיך ותבכה לפני וגם אנכי שמעתי נאם יי' (מ"ב כב יט; וכעין זה דהי"ב לד כז). ויקם איוב וַיִּקְרַע את מעילו ויגז את ראשו ויפל ארצה וישתחו (איוב א כ). וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו וישאו קולם ויבכו וַיִּקְרְעוּ איש מעלו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה (שם ב יב). ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וַיִּקְרַע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר (אסת' ד א). וכשמעי את הדבר הזה קָרַעְתִּי את בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם וכו' ובמנחת הערב קמתי מתעניתי וּבְקָרְעִי בגדי ומעילי (עזר' ט' ג-ה). — ובינ' פָעוּ' קָרוּעַ, קרוע כתנתו, קרועי בגדים: ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה וכל עבדיו נצבים קְרֻעֵי בגדים (ש"ב יג לא). ויהי דוד בא עד הראש וכו' והנה לקראתו חושי הארכי קָרוּעַ כתנתו ואדמה על ראשו (שם יה לב). ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנה הספר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קְרוּעֵי בגדים (מ"ב יח לז, וכעין זה ישע' לו כב). ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וּקְרֻעֵי בגדים ומתגדדים (ירמ' מא ה). ובתמונה, קרע לבו ולא בגדו לסימן אבל ותשובה אמתיים: וְקִרְעוּ לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל יי' אלהיכם (יואל ב יג). — וקָרַע את המגלה בתער הסופר: ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יִקְרָעֶהָ בתער הספר והשלך אל האש אשר על האח (ירמ' לו כג). — וקָרַע האל את השמים: לוא קָרַעְתָּ שמים ירדת מפניך הרים נזלו (ישע' סג יט). — וקָרַע חלון בבית, קרע כאלו את הקיר ופתח בו חלון: האמר אבנה לי בית מדות ועליות מרוחים וקָרַע לו חלוני1 וספון ברז ומשוח בששר (ירמ' כב יד. — וקָרַע האל את לב האדם: ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור אפגשם כדב שכול וְאֶקְרַע סגור2 לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם (הוש' יג ז-ח). — וקָרְעָה האשה את עיניה בפוך, כאלו הרחיבה את פתיחת העין ע"י הכחול: ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תִקְרְעִי בפוך עיניך (ירמ' ד ל). — ובהשאלה, קָרַע האלהים את הממלכה, הממלכות וכדו' מעל פלוני, מידו, ממנו, חטף ולקח אותה מידו: ויסב שמואל ללכת ויחזק (שאול) בכנף מעילו ויקרע ויאמר אליו שמואל קָרַע יי' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך (ש"א יה כו-כז). ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויי' סר מעליך וכו' וַיִּקְרַע יי' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (שם כח יו-יז). ויאמר יי' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קָרֹעַ אֶקְרַע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך אך בימיך לא אעשנה למען דוד אביך מיד בנך אֶקְרָעֶנָּה רק את כל הממלכה לא אֶקְרַע  שבט אחד אתן לבנך (מ"א יא יא-יג). לכי אמרי לירבעם כה אמר יי' אלהי ישראל יען אשר הרמתיך מתוך העם וכו' וָאֶקְרַע את הממלכה מבית דוד ואתנה לך וכו' (שם יד ח). וימאס יי' בכל זרע ישראל וכו' כי קָרַע ישראל מעל בית דוד וימליכו את ירבעם בן נבט (מ"ב י כא). — ובתו"מ: הקורע על מנת לתפור שתי תפירות וכו' (שבת ז ב). הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין (שם יג ג). קרעו (את קרבן הפסח) והוציא אימוריו (פסח' ה י). בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין, קרען והוציא את אמוריהן (יומא ו ז). אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת (מו"ק ג ז). האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים וכו' ובאתה ואמרה מת בעלי תנשא וכו' ר' יהודה אומר לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין (יבמ' טו א). קָרע את כסותי, שבר את כדי, חייב (ב"ק ח ז). והדינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין (סנה' ז ה). נטמא (בגד) חוץ לקלעים קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש (זבח' יא ה). השוחט את הבהמה ומצא בן בן שמונה חי או מת או בן תשעה מת קורעו ומוציא את דמו וכו' קרעה ומצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה (חול' ד ה). הכחל קורעו ומוציא את חלבו, לא קרעו אינו עובר עליו, הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו אינו עובר עליו (שם ח ג). טלית שהתחיל בה לקרעה, כיון שנקרע רובה אינה חבור (לטומאה) (כלים כח ח). הִכְהָה (הנגע) בשני, קורעו ושורף מה שקרע (נגע' יא ה). קורע אדם עור שעל פי חבית של יין ושל מורייס (תוספת' שבת טז יג). איזהו קיום בית דין, במותב פל' בן פל' הוציא פל' לפנינו שטרו קרוע ובדקנו עדותן של עדים ונמצאת מכוונת וכו' (שם ב"ב יא י). מעשה בגלפטרה מלכת אלכסנדריס שהביא' שפחותיה שנתחייבו מיתה למלך וקרעתן ונמצא הזכר נגמר לארבעים ואחד (שם נדה ב יז). והשליך אל תוך שריפת הפרה וכו' יכול יקרענה ויתננה לתוכה ת"ל והשליך אל תוך שריפת הפרה, הא כיצד, משתיבקע (ספרי במד' קכד). נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן במקום צינעא ובלבד שלא יקרע (ר' זעירא בשם רב אונא, ירוש' שבת ז ב). הקורע על העור כתבנית כתב חייב (שם שם יב ד). עשרה קרעים אסורין באיחוי, הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה וכו' (שם מו"ק ג ז). משרבו הגידפנים פסקו מלקרוע (ר' יוחנן, שם סנה' ז  י). ויקרעם לשנים קרעים וכו' מלמד שקרועים ועומדים לשנים לעולם (מו"ק כו.). היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי זה גוזל את המתים ואת החיים (שם כו:). פעם אחת היה (דמא בן נתינה) לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעת ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה (קדוש' לא.). בהמות ולויתן וכו' כיצד הם נשחטים, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקרעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו (ר' יודן ב"ר שמעון, מד"ר ויקר' יג). אם מבקש אתה להתרפאות, לך אצל אותו שקורע אותך והוא מרפא אותך (פסיק' רב', אנכי אנכי, קנג.).  ועי' פִע'. — *קרע כדג: אמר רבי יוחנן, עם הארץ מותר לקורעו כדג, אמר ר' שמואל בר יצחק ומגבו (פסחי' מט:). אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן, קרעו כדג מטמא באהל, א"ר שמואל בר יצחק ומגבו (חול' כא.). — *וקרע הקב"ה לישראל את הים3, גזר אותו לגזרים: כבר חמה ולבנה מעידין בהם (בישראל) שקרעתי להם את הים (רבי שמעון בן יוחאי, מכי' מסכ' ב פרשה ג, בשלח). מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים (מד"ר שמות כא). — *וקרע הקב"ה ז' רקיעים: וביום מתן תורה קרע הקב"ה את השמים והראה לישראל מה שיש למעלן, ר' פנחס ור' לוי בשם רשב"ל, קרע להם הקב"ה ז' רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים (מדרש דברים רבה, ליברמן, 65). — ובסהמ"א: אלו עשיתי כראוי קרעתי כבדי במקום בגדי (ר"י חריזי, תחכ' כא, 205). והבעל דין לא רצה לקרוע השכירות (שאלה בתשו' רמב"ם רצו, פרימן, 269). ופתאם נכנסו בו רוח תזזית ויקרע באגרוף רשע את בתי העינים מעל חוטמי (אגרות יל"ג א קצג). — ובתפלה: אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דינו (כמה מעלות, הגדה של פסח). אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו (אבינו מלכנו). ותקרע ברחמיך הרבים וחסדיך הגדולים כל המסכים אשר הם מבדילים בינך ובין עמך ישראל (יהי רצון וכו' שבזכות אלו השמות, תפלה קדם תקיעת שופר בר"ה). — קרע שטן, שם משמות הקדש בקבלה, המרומז בצרופי ראשי תיבות של קטעי תפלה ופסוקים כמו במשפט: קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא (אנא בכח), וכן בפסוקים שאומרים קדם התקיעות בר"ה. — ואמר הפיטן: אתיתי לחננך בלב קרוע ומורתח (אהרן חבר, אל תרחק, סליחה, ידיעות המכון לחקר השירה העברית ו, רסח). — ואמר המשורר: עלי מה אקרעה מלבוש ומדים ולבתי כבגד עש ועדים (ר"ש הנגיד, עלי מה אקרעה, ברודי, 70). ביד עפרת ערב נפשי חבולה, ולִבָּתִי4 בעיניה קרועה, בשפה מדמי לבי צבועה, ובת עין בבת עיני קרועה (רמב"ע, תרשיש ד, 47). וקול ארים בתמרורים עלי סבתה ומכנאסמה, וסות אקרעה על דרעה אשר לפנים נתפשה (ראב"ע, אהה ירד, איגר 169). ותקות חוט תפירת כל קרועיו עלי שתי וערב היא יתרה (הוא, מעיל יש לי, כהנא א, 11). ועין שכלי אשר נעצם פקחתיו למען כי בפוך שכלו קרעתיו (ר"י זבארה, שעשועים, הקד', דודזון, 5). — °מחזה קוֹרֵעַ לב וכדו', כמו שובר לב, נהוג בספרות ובדבור. 

— נִפע', נִקְרַע, יִקָּרַע, יִקָּרֵעַ, — נקרע הבגד, שקרעו אותו: והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא יהיה לו לא יִקָּרֵעַ (שמות כח לב; וכעין זה שם לט כג). ויסב שמואל ללכת ויחזק (שאול) בכנף מעילו וַיִּקָּרַע (ש"א יה כז). — וְנִקְרַע המזבח: זה המופת אשר דבר יי' הנה המזבח נִקְרָע ונשפך הדשן אשר עליו וכו' והמזבח נִקְרָע  וישפך הדשן מן המזבח (מ"א יג ג-ה). — ובתו"מ: טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס (יבמ' ח ו). וכהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו (סוטה א ה; וכעין זה מכות ג יב). הכרס הפנימית שנקבה או שנקרע רוב החיצונה (טרפה) (חול' ג א). הכדור והאמום והקמיע והתפלין שנקרעו הנוגע בהן טמא וכו' האוכף שנקרע הנוגע במה שבתוכו טמא (שם כג א). שלשה על שלשה שנקרע, אם נתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור (שם כז יג). טלית שהתחיל בה לקרעה, כיון שנקרע רובה אינה חבור (שם כח ח). סבכה שנקרעה אם אינה מקבלת את רוב השער טהורה (שם שם י). נקרע (הגט) כשר, נתקרע פסול, נקרע בו קרע של בית דין פסול (תוספת' גט' ט יא; וכעין זה שם ב"ב יא יא). נקרע פסול, נתקרע כשר וכו' ה"ד נקרע וכו' אמר רב יהודה נקרע קרע של בית דין, נתקרע קרע שאינו של ב"ד (ב"ב קסח:). תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל (ר' יוחנן, מד"ר בראש' ה). מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים, וכיון שהלך לקרוע את הים לא קיבל עליו להקרע, אמר לו הים, מפניך איני נקרע, אני גדול ממך וכו' כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע וכו' (שם שמות כא). (בניו של קרח) נקרע כל מקום סביבותיהן ואותו מקום שהיה עמד תחתיהן לא נקרע (רבי, מדרש תהלים א טו). — *ונקרע גזר הדין, נתבטל: מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע, שנאמר ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה (ר' יונתן, ר"ה יח.). מניין לגזר דין של ציבור שאינו נחתם, אינו נחתם והכתיב נכתם עינך לפני, אלא אע"ג שנחתם נקרע (בשם רב, שם שם). — ואמר המשורר: למו הפרע סגור לבו כנקרע אזי נפרע בכי הרע פזורים (צהלל גאון, לצור יעקב, HUCA III, 249). רודף טוב ריח ושמן רוקח בעוד יש בו נשמה, בלוייו נקרעים וירום תולעים בשובו אל האדמה (ראב"ע, אשרי האיש, איגר, 204). 

— פִע', *קֵרַע, — כמו קל: איזה הוא שוטה וכו' מקרע את כסותו וכו' (תוספת' תרומ' א ג). המקרע את העור כתבנית הכתב פטור (שם שבת יא ח). בראשונה היו אומרין המוציאה כתובה צריכה שתוציא עמו גט דברי ר' מאיר וחכמ' אומ' מן הסכנה ואילך התקינו שתהא מקרעתו בבית דין וגובה בו (שם כתוב' ט ו). לווה הימנו אלף דינר בשטר ופרע לו מהן שמונה מאות זוז הרי זה מקרע לו שטרו הראשון וכותב לו שטר של מאתים זוז (ר' מאיר, שם ב"מ א כ). תקע משה קרן עד שחזרו לפני פי החירות, כיון שתקע התחילו מחוסרי אמנה תולשין שעריהן ומקרעין בגדיהם וכו' (מכי' בשלח א). משנתמלאו ישראל מן הבזה התחילו מבזים את הבזה, מקרעים כסות ומשליכים ומקרעין בהמה ומשליכים וכו' (ספרי במד' קלא). מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין (ר' יוחנן, ירוש' שבת יב ד). ויראו ראשי הבדים, יכול לא יהו זזין ממקומן, ת"ל ויאריכו הבדים, יכול יהיו מקרעין בפרוכת ויוצאין, ת"ל ולא יראו החוצה וכו' (יומא נד.). המקרע בגדי כהונה לוקה (רב יהודה, שם, עב.). מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ומקרעין לו את התרנגולת וכו' (ר' אלעזר, שם פג:). חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו וכו' ואין מקרעין בפניו וכו' ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש (שם כו:). אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ וכו' (רבא, ב"מ נט.). האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד (שמואל, ערכ' ז.). למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה וכו' כעס המלך על בנו והרגו, מה עשה, נכנס לתוך החופה, התחיל לשבר את הקנקנים ומפקיע בחיצאות ומקרע בכיליות וכו' (ר' פנחס, מד"ר בראש' כח). — ובהשאלה: ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן, צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה (ר' יצחק ר"ה טז:).

— פֻע', *קֹרַע, בינ' מְקֹרָע, מקורע, — שקַרעו אותו: לבש (הכהן) שתי כתנות וכו' או שהיו מקורעין וכו' עבודתו פסולה (תוספ' מנח' א ח). מעשה באחד שהניח בית של תרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין לפניהן (ירוש' פאה ג ח). על הכל כותבין (גט) על העלה של זית וכו' ולא כמקורע הוא5 (שם גיט' ב ג). היו בה (במגלה) אותיות מטושטשות או מקורעות, אם רישומן ניכר כשירה (מגי' יח:). בגדיו יהיו פרומים, שיהו מקורעים (מו"ק טו.). 

— הָפע', *הֻקְרַע, — כמו נִפע': מנשה גרם לשבטים לקרוע, לפיכך הוקרע נחלתו, חציה בעבר הירדן וחציה בארץ כנען (מדרש תהלים י ג). ועי' הִתפ'.

— הִתפ', *נִתְקָרַע, — נקרע מעצמו, שלא בידי אדם: נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו (ב"ק ה ו). הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבה וכו' נתקרע הגט וכו' הרי זה גט (תוספת' גיט' ז ו). מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע וכו' (ר' יונתן, יבמ' קה.). — והבדילו בינו ובין הנפעל: נקרע (השטר) פסול, נתקרע כשר וכו' ה"ד נקרע ה"ד נתקרע, אמר רב יהודה, נקרע קרע של בית דין, נתקרע קרע שאינו של בית דין (ב"ב קסח:). — ובהשאלה: מנשה גרם לשבטים לקרוע, לפיכך נתקרעה נחלתו, חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען (רבי פינחס בשם ר' הושעיה, מד"ר בראש' פד). — ובסהמ"א: שהתפילין נכתבין על קלף (דק מאוד) כדי שלא יהא כבד ואי משרטיט ליה מר הוא מתקריע (גנזי מצרים, הל' ס"ת, יה). 

— הִפע', °הִקְרִיעַ, — הקריע את פלוני, גרם לו לקרע קריעה: אמר להם הקב"ה (לאחי יוסף) אתם הקרעתם את אביכם קריעה של חנם (מדה"ג בראש', סוף מקץ). — וכמו קל, ואמר הפיטן: ענה עבדך שב לבבו הקריע וכגר וכתושב לפתחך הגיע (שדי שוכן רום, סליח' ר"ה, סדור מנהג ארם צובה, תמג:).