1, סיגנון, סיגנום סגנין, ש"ז, — א) דבור,בטוי אופן הבעת רעיון: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים2 ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד3 רב יצחק, סנה' פט.. ג' סימנים נתן להם (יוסף לאחיו) הזקן הבא בסיגנון שלו אנכי והממנה מכם זקנים ואומר לכם פקוד זה הוא הגואל מד"ר בראש' לז. — ובסהמ"א: כי כל הסיגנון הזה וסגנון של ירמיהו דומין ר"ש, ידים ד ד. אלא דאיהו בעי לאשמעינן שאותן ד' שהן נראין מסגנון א' לא ראי זה כראי זה לגמרי וצריכי למכתב להלכותיהן ריטב"א, ר"ש א, א.. שהרי התורה אמרה סתם תרועה קול נשבר כדרך שאדם עושה בשברו וסגנון א' אמרה תורה לכולם ואין הדורות שווין בדבר שם ד מח.. כאשר יעויין הבדלם כ"א בסגנון שלו ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי הקד'. כמו שביאר זה בסגנון אחר בפסוק מדינים ישבית הגורל שם, כז, ד"ה מברך רעהו. ומצינו סגנון זה שהרועים דרכם לדחוק עצמם עד שימצאו מעט מן הטרפה להביא לפני הבעלים ופטורים חזקוני, משפט' כב יב. הנה סגנון הפרשה ודבריה יוכיחו בהכרח ר"י אברבנאל, ראש אמנה טו. וזה על שלא היה לו ספרים מוכנים ועל שהם ישרים בסיגנון לנבונים וכולם בקנה אחד עולים ר"י אבוהב, מנוה"מ ה, הקדמ'. והוא כי היה צדיק ראוי יאמר בו איוב שמו שהוא הוראת היותו בגדר הצדיקים ממה שלא אמר ושמו איוב שהוא סגנון הנאמר בבלתי צדיקים אלשיך, איוב א א. — ואמר המליץ: ויאמר לי ומי יודע אם מזלי יגבר ויעלה על רעיוניך סגנון כבר4 ר' זכריה אלצהרי, מס' המוסר, מובא בקובץ על יד ט, 24. — ובמשמ' צורה ותאר ומראה: והנה תמר הצדקת שיצאה בסגנון מופקרת לראת יהודה חלילה לה דמשום פעל ריק יצאה לחלל כבודה ר' שם טוב, ספ' התמונות ז א. וסדרו עניינים בסגנון דתות ונימוסים אלהיים ומאלה נפרדו כתות בעלי הדתות המדומות שהיו בעולם עם ועם כלשונו ודתו ר"י ערמאה, חזות קשה ז. והרב ע"ה תמיד היה מזהיר אותם על האחוה והאהבה שיהיה ביניהם תמיד שלום ואהבה ואחוה ובאותו היום עברו על דבריו בעונות ולעת ערב יצא עם החברים לקבל שבת וחזר לב"ה מר וזעף וישב כל זמן התפיל' באנינות ומארר"ח כשראה אותו באותו סגנון נבהל מאד כי לא היה כן מנהגו לעשות ר"נ בר"י אלחנן, עמק המלך, הקדמ' המחבר יב:⋅. — והשתמשו בו הרבה בספרות העברית החדשה במשמ' התכונות המיוחדות של הלשון או של האמנות, Stil, style. — ב) אות וסימן שעל הדגל, דגל: לפי שבעולם הזה כל אדם מכיר דגלו מתוך סגנון שלו מד"ר תהלים כ י, הוצ' בובר. ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע רשב"י, מד"ר בראש' ו. למלך שהיה לו לגיון אחד ומרד עליו מה עשה שר צבא שלו נטל סגנום1 של מלך וברח שם, שמות מה. — ואמר המשורר: ראש הלבנון אתה לי אל עליון השב סיגנון משא גיא חזיון רשב"ג, שוכן מרום, מחז' ויטרי רכא. — מ"ר סִגְניּוֹת2: ויהם את מחנה מצרים הממן ערבבן נטל סגניות שלהם ולא היו יודעים מה הן עושין מכילת' בשלח ב ה. — ואמר הפיטן: מרכבת יקש מוטות ומשתמטות מלהב מרוץ סגניות ערבב כשרבב טעונות לרוץ יוצ' שבת א' אחה"פּ.