ש"ז, — כְּלוּב לסגור בו חיה1, Käfig; cage: ויתנהו בַסּוּגַר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות (יחזק' יט ט). — ובתלמוד במשמ' קולר: כלב יוצא בסוגר שלו (רבי לייא רב יהודה בשם שמעון בר חייא, ירוש' שבת ה ב). אילמא בחיה גדולה מי סגי לה סוגר ואלא בחיה קטנה (שבת כא:). — ובסהמ"א: שיר לסוס ואפסר לגמל וחטם לנאקה וסוגר לכלב (רמב"ם, שבת כ ח). — ואמר הפיטן: הלוחות יצאוני וגם השמיד התמיד ומעצתו כלאני ולכד צר עיר מבצר ובסוגר הביאוני (סליח' י"ז תמוז, סדר רב עמרם השלם ב, רטז:). ירצה בריח ניחוחים ירודים בסוגר בחחים כשושנה בין החוחים (אנעים חדושי שירים, יוצ' א' פסח, מחז' איטל' א קג:). — ואמר המליץ: והבאים לעבדהו בסוגר עלי צואר חשבוהו ענקים (רמב"ע, תרשיש א רסב). חכמה לסכל סוגר לידיו וסד לרגליו ולחכם חלי פז לראשו ואצעדה לזרועו (ב"ז, ב"ס כא כא).