פיו"ע, סַכְתְּ, סָכְתִּי, סוֹךְ, אֲסֻכֵךְ, תָּסוּךְ, תָּסוּכִי, יְסֻכוּם, וַיָּסֶךְ, — סָךְ פלוני את גופו בשמן וכדומ', שפשף בשמן על בשרו לרכך הבשר וכדומ', salben; oindre, to anoint: זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תָסוּך כי ישל זיתך (דבר' כח מ). ויקם דוד מהארץ וירחץ וַיָּסֶךְ1 ויחלף שמלתו2 (ש"ב יב כ). התאבלי נא ולבשי בגדי אבל ואל תָּסוּכִי שמן (שם יד ב). אתה תדרך זית ולא תָסוּךְ שמן (מיכ' ו יה). וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך וָאֲסֻכֵךְ בשמן (יחזק' יו ט). ורחצת וָסַכְתְּ ושמת שמלתך3 עליך (רות ג ג). ויאכלום וישקום וַיְסֻכוּם וינהלום בחמורים (דהי"ב כח יה). לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וְסוֹךְ לא סָכְתּי עד מלאת שלשה שבעים ימים (דני' י ג). — ובתו"מ: מקום שנהגו לסוך אינן סכין מפני שהיא עבודה מקום שנהגו שלא לסוך סכין (ר' יהודה, שביע' ב ה). כיצד לסוך שדרכו לסוך סך  אדם שמן על גבי מכתו אבל לא יטיל במוך ובמטלית ויתן על גבי מכתו (תוספת' שם ו ד). כלים שסכן שמן טמא וחזר וסכן שמן טהור או שסכן שמן טהור וחזר וסכן שמן טמא ר' אליעזר אומר אחר הראשון אני בא וחכמים אומרים אחר האחרון (שם תרומ' ח טו). אין מגרדין לא מנעלים חדשים ולא מנעלים ישנים אבל סכין אותן (שם שבת ג [ד] טו). ידו סך בשמן ומשקיע לתוכה (לתוך סולת של המזבח) כדי שיהא אבק עולה מתוכה (שם מנח' ט ג). החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן ורד שכן דרכן לסוך בחול (שבת יד ד). אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן (פסח' ב ח). סכו בשמן תרומה עם חבורת כהנים יאכלו וכו' סכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים על בני חבורה (שם ז ג). המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחיץ הסך המלביש והמנעיל (סנה' ז ו). ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה עד שתלך לבית בעלה (אדר"נ מא). אין מגרדין מנעלים וסנדלים אבל סכין ומדיחין אותן (ירוש' שבת ו א). תנור וכיריים חדשים אין סכים אותם בשמן ואין טולים אותם במטלית (ירוש' משקין א ט). אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של יחיד מהו דברים של יחיד סכת לו את גופו וכו' (רב הונא, ירוש' כתוב' ה ו). לאדם אחד שהיה לו בן הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו (ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, ברכ' לב.). ומצאו עליו (על הלל) רום שלש אמות שלג פרקוהו והרחיצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת (יומ' לה:). כיצד בחזקה נעל לו מנעלו או התיר לו מנעלו או שהוליך כליו אחריו לבית המרחץ והפשיטו והרחיצו סכו גרדו והלבישו והנעילו והגביהו קנאו (ב"ב נג:). אף חזקיה מלך יהודה בקש אבא לעשות לו כן אלא שסכתו אמו סלמנדרא (רב, סנה' סג:). חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי (ר' חנינא, חול' כד:). כשהוא סך סך של ימין ואח"כ של שמאל והרוצה לסוך כל גופו סך  ראשו תחלה מפני דהוא מלך על כל אבריו (שבת סא.). ושופתות הם שתי קדרות א' של חמין ואחד של דגים ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן ונזקקות להם בין שפתים (מד"ר שמות א). מי שהוא קונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין אותו וסכין אותו ומלבישין אותו וטוענין אותו ומאירין לפניו (שם כ). למלך שעשה סעודה וזמן אצלו אורחים אמר להם לכו ורחצו וגהצו וסכו4 ורחצו בגדיכם והתקינו עצמיכם לסעודה (ר' יהודה הנשיא, שם קהל', בכל עת). היהודים הללו שומרי שבתות הן וכל מה שהם יגעין כל ימות השבת אוכלים בשבת ואין להם עצים לבשל בהם והם שוברי' מטותיה' ומבשלי' בהם והם ישינין בארץ ומתעפרי' בעפר וסכין בשמן לפיכך השמן ביוקר (שם איכה, הביא בכליותי). הכותב את השם על בשרו לא ירחוץ ולא יסוך ר' יוסי מתיר ובלבד שלא ישפשף (סופר' ה יב). ולא יסמוך לו את מתניו ולא ישיפנו ולא יסיכנו אוכל מה שהוא אוכל ושותה ממה שהוא שותה (עבד' ב). סך לו מאה שמנים יפים (סדר אליהו רבא יח). — סך מפך ריקן, ר"ל אמר הרבה ועשה מעט: בוא וראה מה הרשעים עושין אומרין הרבה ואפילו מעט אין עושין אלא סכין מפך ריקן (מדה"ג שכטר, חיי שרה יא). — ובסהמ"א: ולא יסוך את רגלו והוא בתוך הסנדל אבל סכה ומניחה בתוך המנעול או בתוך הסנדל (תלמיד' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 5). אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג (רמב"ם, שביתת עשור ג ט). לא יאמר לך סך שמן מפך זה והוא ריקן (שו"ע חו"מ אונאה רכח).

— נִפע', °נִסוֹךְ, בינ' נסוך, ניסוך, מ"ר ניסוכין: ותמעגל ע"ג קטובלייא חדשה ואע"פ שהן ניסוכין אינו חושש (רמב"ם, תרומ' יא ו). ואם סך עצמו בשמן ונכנס למרחץ מותר לזר למושחו במרחץ אע"פ שהוא נסוך ממנו (שם ח).