פ"ע, קל, נדחף והֻשלך בחזקה, niederstürzen; se prosterner; to be prostrate: גבר רש ועשק דלים מטר סֹחֵף1 ואין לחם (משלי כח ג). — ובסהמ"א: ופתרת מטר סוחף ואין לחם לשון כליון הוא ואין סוחף כי אם כרועף וכו' והמשיל החכם העושר אשר לא יצלח ביד העושר הארור הרש למטר סוחף עלי ארץ ארורה אשר לא תפרה פרי ולא תוציא לחם (תשו' דונש, הכרע' ר"ת 77). ופגש קדקדי בענן תלאות ועלי סחפו גשמי מטריו ופתן הזמן נשך עקבי והייתי משעשע לחוריו (רשב"ג, בשרש עץ). — °ופ"י: ואם נדמה שתי המלות האל ללשון הערב סחפה הרוח את העבים כלומר העבירתם סחפתי השער מן העור כלומר גרדתיו וסחפתי האיש כלומר דחיתיו יהיה נכון (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, סחף). — ואמר הפיטן: היית יפה נוף וראש עפרות תבל ברושך לנס חטאך סחפך הלא קצר קציריך (ציון קחי, קינ' ת"ב). סחף מחר הקריה כאגחיל סיפי בראש זה אתחיל סנגרון משנאי תמור השחיל (אודך כי אנפת, שבת א חנכה). צפו עלי ראשי תהומות הבכי צפו וגן חשקי הלא סחפו (ר"ע פרנסיס, קינה על אשתו א, ממזרח וממערב א). כס גאים יסחף יי' ויושב ענוים תחתם (ב"ז, ב"ס י יט). — *בינ' פעו', סְחוּפִים: גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים דחופים סחופים2 ומטורפין ויסורין באין עליהם (יבמ' מז.). — ובסהמ"א: נסחף אבירים סחופים סחובים ונשלכים (ר"ת על דונש, סוחף 77). ופעמים נפשו של אדם סחופה ודאובה עליו מרוב טורח ועמל שעמל כל היום וכשהנפש עולה לרקיע בלילה והוא ישן מוצאה שם מרגוע ומנוחה ומקום קדושה וטהרה (תניא, ענין תפלת ערבית ט). כי למה ישבו בגלות דחופים סחופים ממושכים וממורטים כי אם לנקום דם ישו (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 41). וישראל שחופים וסחופים באורך הגלות הנמהר הזה ואין איש שם על לב (רמח"ל, חוקר ומקבל 52). אחינו בני ישראל סחופים ומדולדלים מבלי מצוא מקום מניח דירת מנוחה אשר ייטיב להם ולנשיהם (חתם סופר, או"ח ס). והם (יחידי סגולה) היו דוים וסחופים ואומללים מדלת עם הארץ (רש"פ, ד' כוסות, כוס ביד, ה', ז). — ואמר הפיטן: דלת עם לקלס וחרוף דחופים סחופים נתונים לטרוף (תבא לפניך, סליח' יום א). ואביוני עמך דווים וסחופים ומדלדלים ומבקשים פניך ומפילים תחנתם מול ארון בריתך (ר' יהודה החסיד, יהי רצון, סליח' ער"ה).

— נִפע', נִסְחַף, — שסחפו אותו: מדוע נִסְחַף3 אביריך לא עמד כי יי' הדפו (ירמ' מו יה). — ואמר הפיטן: שודד הושדד וברשתי נוצד מלשני נסחף נצמד ונרצד (אתה האל, סליח' תענ' אסת'). נפשי ובטני מאתי נסחפו רוחי ונשמתי כענן ספו (כהנת אברהם א לא י).

— נִתפ', *נִסְתַּחֵף, נסתחפה שדה של פלוני, נתקלקלה ע"י מטר סוחף, ובהשאלה, מזלו הרע גרם לו להפסיד: הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך והלה אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת (כתוב' א ו). היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שלא נתארסה (שם ז ח).

— פִע', °סִחֵף, — גרם שיהיה סוחף: לסחף מלוכה (יוסי בן יוסי, מלכיות).

— פֻע', °סֻחַף, — רק בינ': אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן (רמב"ם, אסורי ביאה יד א).

— הִפע', °הִסְחִיף, יַסְחִיף כמו פִע': פוקד עון יסחיף אבירה וינגע חלדו (עתק דוברת, יוצ' נחמו).