פעו"י, סָחֲרוּ, סְחָרוּהָ, תִּסְָחרּו, יִסְחֲרוּ, — סָחַר פלוני את הארץ, הלך ממקום למקום בארץ לשם מסחר וקנין, handeln; faire du commerce; to traffic: ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וּסְחָרוּהָ והאחזו בה (בראש' לד י; גם שם  כא).  ואדעה כי לא מרגלים אתם וכו' ואת הארץ תִּסְחָרוּ (שם מב לד).  ובכלל סבב בארץ: כי גם נביא גם כהן סָחֲרוּ אל ארץ ולא ידעו (ירמ' יד יח). — ובסהמ"א במשמ' עשה מסחר: אם נתן האב רשות לסחור אין בדבר ספק שהוא סוחר כדרך שהזריזין עושין (תשו' הגא' הרכבי, קעח).  ראובן נתן ממונו לשמעון בתורת  עסק שיסחור בו ויחלקו האמצע לאמצעי שיטול ראובן מחצה ושמעון מחצה (רי"ף, שו"ת עא). —  ואמר המשורר: שימו לבבכם תדעו כי הזמן יכין לעם שיחות ולא נוצרו יקחו ימותיו עם ועל עם יתנו עד אחשב כי עם אנוש יסחרו (רשב"ג, בימי יקותיאל).  ודי לה כי המירותם כבודכם בקלון ותדמו כי סחרתם עזבתם מי באר חיים מקורה ובורות נשברי קירות חצבתם (רמב"ע, הללמוד מזמן הפך בחרתם). — ובמשמ' סבב: יום יחלה חרד לזמן סחר יעל עלי לב כי סוף ליל שחר (ר"י אבן גיאת, את מחזה, שער השיר 25).  מפאת אפלתה לא נבקע שחר וליום גלותה לא היה מחר, וכוכב אור פדותה עדי ארץ סחר (רמב"ע, דות נפש).  בראש דבר אל נבקע שחר אמר יהי אור ולא אחר קל מהרה בגלגל סחר (ר"י הלוי, מי כמוך).  יום הגו סיגים מכסף נבחר יום פקודתו אלי תסחר וגם למחר אני קרוא לה (הוא, אלהי מעשיו).  סררים איך לא יישירו את מעבדם סחרים בזבול1 יעירו איה כבודם (ראב"ע, כל אשר יוכל).  ואל תדמה כי הרוח מגו אל גו הוא סוחר ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר (ר' יעקב בן אלעזר, הובא במנח' קנא' לר"י מפיסא 90). — ובשתי המשמ' יחד: דמה לבבי כי בהמיר את שחור בלבן יהיה סוחר אך נוגשים המה מאיצים בי עד יתנוני אל שאול סוחר (רמב"ע, התרשיש ה סד).

— נִפע', °נִסְחֶרֶת, רק בינ' נק': שחורה אני ונאוה, גם בדבור בחרת קרנות עשר נסחרת גודל וחבל נבחרת (אנעים חדושי שירים, מחז' איטל' א קג:).

— פִע', °סִחֵר, כמו קל: על בתי הזונות תסחר ודגלי מרכבותיך כעניות תסחר בעבור גלוי העריות תשחית נפשך וקורות הזמן בעפר ואפר תכפישך (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר קו.).  רצים ושבים ומסחרים בכל מיני מסחר (רנה"ו, מכתב רחובות לט).

— הִתפע', °הִסְתַּחֵר, — א) סבב את עצמו: אלה במגנתם ואלה בצנתם מסתחרים ואנחנו באמרתך מחס תרים2 מרוח עריצים היות נסתרים (שלמה הקטן, חננו, סליח' יום ז). — ב) עסק בסחורה: אינך צריך לעבר ארחות להסתחר ולהיות תגר כדי לבקש צרך מזונותי בהשתדלות וחריצות (עזריה פיגו, בינה לעתים, דרוש מו).  שהיו חברים מקשיבים עומדים נצים הולכים ושבים מסתחרים בחנותם בנאמנותם להוציא טרף לביתם (ר' יצחק עובדיה, אגר' דופי הזמן ע.. ומקדמת דנא היו חיים עדנה עם הנאמנות שהיו הסוחרים בם מאמינים היו מסתחרים ופניהם משחרים (שם).  והנה יחזקאל ע"ה המשיל צור לאניה יפה מלאה סחורות ואבן יקרה ארז לבנון תרנה משוטיה אלוני בשן בה אנשי חיל ותופשי מגן וצנה וזה מפני שצור עיר גדולה מלאה כל טוב לחוף ימים תשכון והיו באים לה מכל הארצות סוחרים להסתחר שם (ר"ע פרנסיס, מתק שפתים 37). — ומצוי ביחוד בשו"ת: אם אינו מסתחר מן הממון של שותפות אלא הניחו בעיניו כך ועומד אף על פי שאם מסתחר בו היה מרויח הרבה אין לו עליו כלום (תשו' הגא' מנטובה קמו).  ראובן נתעצם בדין עם שמעון ושמעון זה מתעסק במלאכת הבשמים ומסתחר עם הישמעאלים (מהר"י אבן מיגאש, שו"ת קה).  ראובן מתושבי תוגרמה הלך להסתחר באנקונה שהוא ממלכות פרנקיאה ובהמשך זמן הפסיד ממון הרבה (מהרשד"ם, שו"ת חו"מ נט).  ולקחו נכסיהם וסחורותיהם בין מהסוחרים העשירים בין מאותם שהיו מסתחרים בשל אחרים (שם ע).  וגם הם עצמם הולכים שם תמיד ומסתחרים בכל אות נפשם ואין דובר להם דבר (שם יו"ד קכב).  זה לדרכו פנה להסתחר באשר ימצא וכו' אחד מהאחים הוא לוי הרחיק נדוד לפראנקיאה להסתחר שם כדרכו (מהרש"ך, שו"ת ב פח).  ילמדנו רבנו על מעשה שהיה שראובן ושמעון ולוי היו שותפים והלך ראובן בפרקמטיא מהשותפו' להסתחר והרגו אותו ושני משרתיו עמו (ר"א ששון, תורת אמת שו"ת, קמ קנב.).  והולכים מהם לעיר אחרת מהמלכות עצמו להוליך סחורה ולהסתחר ושוהין שם למכור סחורותיהם י"ב חדש או יותר (אלשי"ך שו"ת סה).  ראובן תושב עיר אחת הלך להסתחר במדינה אחרת וחלה שם את חלייו אשר מת בו (שם קיב).  ראה ראיתי שערוריה אנשים מבני ישראל מסתחרים בגבינה ושולחים אותה בידי גוי (תורת חסד שו"ת יז).  ראובן שצוה לפני מותו לבניו שיתנו לפרנסי הקהל מאה זהובים שיתנום לסוחרי העיר להסתחר בהם (בנימין שאב, שו"ת שסו).  כי ראובן הוא היה הולך ונוסע למדינה הנ"ל להסתחר שם (חכם צבי, שו"ת ד).  כל מי שיוציא מנכסיו למדינ' אחרת להסתחר ולהרויח ולהעמידם שמה ידיע להוי במודעא רבתי שלא יגרע שום דבר מערכו (שאילת יעב"ץ א עח).  ראובן תושב עיר מולדתו שלח בנו שמעון עם קצת נכסיו וכו' להלות לגוי ברבית ולהסתחר בעניינים אחרים (מורפורגו, שמש צדקה ב טו::). דמה שיש להבנות זכות בקרקעות שנו"נ ומסתחר בהם היינו שדרכו לקנות ולמכור אותם (שו"ע חו"מ, פתחי תשובה נחלות רפק ז). — ובינ' במשמע' נעשתה בו סחורה: נלע"ד שראובן זה פטור לגמרי מליתן בחובת אנשי עירו בעד הממון המסתחר בעיר אחרת על שמעון בנו (שם יו:).  עתה קמו בני ק"ק עיר מולדתם וטוענים מהם שכל ממונם ורכושם משאם ומתנם הן המסתחר בעיר עצמה הן חוצה לה הכל כאשר לכל ישועבד לקהל (שם יו:).  והיחידים השיבו כי הנמצא אתם והמסתחר במחוז מושבותיהם כבר נשתעבד ונערך (שם).  על זה שאל השואל אם יש מקום להסכמה זו אחרי שמכחה יתחייב ראובן לפרוע בעירו כל המגיע לנכסין המסתחרים בעירו ועוד מנכסי שמעון בנו (שם טו:).