סִיוּטָא

° 1, ש"ז, נדנוד, פחד: מרוב חולשתך תראה בחלומך סיוטא כאילו שתיתה מי המרים כסוטה כל ריעך יקוצו בחייך ודמעותיך יזלו על לחייך (עזרא הבבלי, תוכ' מוסר מז.).



1 [כנראה מן סִיֵּט, סוּט, ועי' יומ' כב: אחויאו לר' נחמן סיוטא בחלמא, ע"כ. פרש הערוך פחד, וכן רש"י (ב"ק לז:) ביעותא. וביומ' פרש"י: מלאכי פחד מבהילים אותו, ע"כ. וזהו כעין Nachtmähr; cauchmare; nightmare. וכן נמצא בצרי היגון לנתן פלקירא, כ"י בריט' מוז': בחולי הנקרא כאבוס ובלשון התלמוד הסתה ובלע"ז פרימקא האלכאבוס, (תרג' ד"ר מזיא Incubus.) הוא חלי ירגיש בו האדם בעת השינה כאלו דבר יפול עליו ויקרר נשימתו ויפסק קולו ותנועתו ויכבד עליו ראשו כאלו רוצה להחנק לסתום הנקבים וכשיכלה זה יעור משנתו פתאום כמבוהל.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים