סִיט

*, ש"ז, — שם מִדַּת האֹרֶךְ1 בא תמיד בה"א הידיעה, מלא הַסִּיט: הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד אין ידוע איזה הוא וכו' (ערל' ג ב). והאורג שני חוטין שיעורו כמלא הסיט (שבת יג ד). האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד (ירוש' כתוב' ו ז). מגרה שנטלו שניה אחת מבנתים טהורה נשתיר בה מלא הסיט2 במקום אחד טמאה (כלים יג ד). מגריפה שניטל פיה ונשתייר בה מלא הסיט על פני כולה טמאה (תוספת' כלים ב"מ ג ח). הרי פרצוף שברא הקב"ה בבני אדם מלא הסיט יש בו כמה מעיינות ואין מתערבין זה בזה (תנח' חוקת א). — מלא הַסִּיט כפול: הגוזז מן הבהמה מן החיה ומן העופות אפילו מן השלח מלא הסיט כפול הרי זה חייב (תוספת' שבת ח [ט] א). — מלא רחב הסיט כפול: שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה כמלא רוחב הסיט כפול (שבת יג ד). כל אלין שיעוריא אם לאוכלין כגרוגרת וכו' אם לארוג כמלוא רוחב הסיט כפול (ירוש' שבת ז). — ובסהמ"א: והזרת מותחת עד שנים בסיט וארבע אצבעות הוא הטפח והסיט (ר"א קליר, אז ראית, יוצ' שבת שקל'). עור נקוב באמצע בשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי (ערוך, ערך אסלא).



1 [כן בסור'. ועל גדלה עי' קרויס, ארכיאול' II, 390.]

2 [בכ"י פרמה מנֻקד הַסֵּט. קרויס (שם 311) מפרש כאן ובציון הבא שהכונה ללוח שהשנים יוצאות ממנו, וזה נגד כל המפרשים הקדמונים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים